על  תערוכת הדפּסים משה גרשוני 'סדנת ההדפּס' ירושלים/בלפור חקק

ב'סדנת ההדפס' ברחוב הנביאים בירושלים מתקיימת תערוכה מיצירותיו של הצייר משה גרשוני ז"ל  (2017-1936). גרשוני היה צייר אקספרסיבי, אך כאן רוכזו עבודות הֶדפּס שלו. הצייר היה בקשרי עבודה ויצירה עם סדנת ההדפס בניהולו של אריק קילמניק. האמן גרשוני הגיע לסדנה ובסיוע הצוות הוכנו כל ההדפסים שלו. בפתח התערוכה צוין שההדפסים הם מן השנים 2014-1979.

בספר ההדפסים המופיע בכניסה לתערוכה צוין: מחבר ועורך: גדעון עפרת. ייעוץ מדעי: אריק קילמניק.

דמותו של האמן משה גרשוני

גרשוני ז"ל היה דמות שנויה במחלוקת בשל מאבקיו הפוליטיים בשלטון. בשנת 2003 הוא הודיע לוועדת פרס ישראל שלא יגיע לקבל את הפְּרס, והוא מבקש להעביר אליו  את הפְּרס לביתו. משׂרד החינוך שָלל ממנו את הפרס.

גרשוני נולד להוריו יונה וצבי קוטנר שעלו מפולין. בשל הזיקה של משפחתו לשואה, ברֵיאיונות שונים סיפר על האווירה הכבדה שליוותה את ילדותו, עקב הזיכרון של הנספִּים ממשפחתו. בסיורִי בתערוכה חשתי אווירת קדרוּת גם ביצירותיו.

בעבר בתערוכות קודמות שילב בעבודותיו צילומים של סָבו בפולין (על הציור כתב: "אבי זקני, משה בן פלוני, גלף עץ, פלוצק- פולין, 1910". המוטיב של הזיכרון ושל השואה היה למוטיב מרכזי ביצירתו: הרצון להתחבר לרצף של העבר היהודי. העובדה שאביו נטע מטעים ופרדסים הייתה חשובה לו ביצירותיו, ובאחת מיצירותיו בעבר, הוא הכניס את הכיתוב: "אבי נולד בפולניה, למד חקלאות בצרפת, עלה לארץ ב-1929, נָטע פַּרדסים". ההשתרשות בארץ הפכה גם היא מוטיב ביצירתו וגם בהדפֵּסים המוצגים בתערוכה.

העמדה האנטי מלחמתית שלו הביאה אותו לשורה של מיצגים פוליטיים וגם ציורים פוליטיים. גם בהדפסים מופיע הדפֵּס "שלום חייל...אני בא". הוא קיים בעבר תערוכה בגלריה 'גבעון' בתל אביב, שנקראה "היי, חייל". כשהתבקש להציג בעבר את האַרס-פּואֶטיקה שלו בכתב העת "קו" (נובמבר 1982), כתב: "אני ישראלי, כי אני יהודי. אחרת אין לי צורך להיות דווקא כאן". הוא כתב שהוא "חייל בודד", הגדיר עצמו כאמן הנמצא במאבק.

זיקתו של גרשוני ל'סדנת ההדפס' בירושלים

משהחלה לפעול בירושלים 'סדנת ההדפס' בניהולו של אריק קילמניק, היה גרשוני האמן הראשון שיצר שם הדפסים.

כבר בשנת 1984 הוא יצר שם עבודות 'הֶדפס': סדרת התצריב "קדיש", "אבינו מלכנו", וכן י"ג תחריטים לשירי חיים נחמן ביאליק. ראיתי יצירות אלה בתערוכה המוצגת עתה בירושלים. באופן עקבי בכל יצירותיו, יש חיפושׂ זהות ורצון להתחבר לרצף התרבותי שקדם לו, ובכך  ביאליק מייצג בעיניו את הספרות העברית החדשה. הבאת פרשנות לביאליק ועיצוב שיריו בהדפֵּסים יש בה שאיפה אל הנשׂגב. לא פעם בצבע השחור של ההדפס נמהל צבע זהב, המייצג קדושה, אלוהיות, שֶׂגב.

עיצוב יצירותיו של ביאליק בהדפסים

גרשוני משלב בהדפֵּס גם מוטיב  עיניים, כאֶרמז לשיר של ביאליק "העיניים הרעבות שככה תתבענה". וגם זִכרון העיניים של הנספּים בשואה.

היה מרתק לעקוב בתערוכה אחר התחריטים לשירי ביאליק.

בכיתוב בתערוכה מופיע: "13 תחריטים (תצריב, אקוונטיטה- תחריט יבש, שעווה רכה, עיפרון חשמלי ואקוונטיטת- סוכר.". כך צוין: "השירים שועתקו מתוך כרך שירי ביאליק (מהדורת חובבי השירה העברית, ברלין תרפ'ג) והודפסו בדפוס רשת." השירים של ביאליק הם שיריו העבריים, אך בצדם מופיע שיר ביידיש 'תחת העצים הירקרקים', וביידיש: ' אונטער די גריניקע ביימעלעך', והם מובאים בכתב ידו של גרשוני, בדפוס רשת.

מעניין שהמֵניע לעבודה על יצירות ביאליק היה קשר של גרשוני עם פרופ' דן מירון. מירון כתב מחקר על יצירת ביאליק, והוא אִתגר את גרשוני אם יוכל לתת ביטוי אמנותי ליצירת המשורר. גרשוני הביא אכן את הטקסט של השירים, אך למשל בצד השיר "אל הציפור" הוא כותב בכתב ידו "צרות מתרגשות לבוא". מי יודע? אולי הוא חזה את הצרות המתרגשות וקורות בימים אלה באוקראינה, בז'יטומיר כפר הולדתו של ביאליק !

קראתי בעיתוני בעבר על גרשוני והופעותיו באירועי ספרוּת, והתברר לי שהוא הופיע לאירוע ספרותי וקרא שם את "אל הציפּור" ושר אותו בלחן שרווח בחוג הספרותי של ביאליק באודסה.

מגמות ביצירת משה גרשוני

לא היה ברור לי בשיטוט בתערוכת ההדפסים, האִם יש סתירה בין גרשוני הצייר לבין גרשוני יוצר ההדפֵּסים, או שזו הייתה דרכו של גרשוני בחיפושׂ דרך לבטא את תפיסתו האמנותית ואת חיפוש הזהוּת.

היו בעבר מבקרי אמנות שהגדירו את הנטייה של גרשוני ביצירותיו, הן בציור והן בהדפֵּסים, הנוטות אל המיסטיקה ואל רבדים יהודיים,  כנטייה 'פּוסט חילונית'. כאשר בוחנים בתערוכה זו וגם ביצירות אחרות של גרשוני, עולה השאלה של קשר באמנות המערבית היום בין המסרים של האמנות ובין התיאולוגיה וביטוייהָ ביצירות האמנות. גרשוני מחפשׂ אחר מהות האדם, אך גם אחר זהותו כאמן יהודי. יש הרואים ביצירותיו גם ביטוי של חיפוש אחר האלוהות, אחר חוויה דתית (לא דתיות ממוסדת, אלא חוויה רליגיוזית). היו מבקרי אמנות שראו במהלך של גרשוני רֶה- מיסטיפיקַציה.

התערוכה מזמינה את כל שוחרי האמנות הישראלית ליהנות מהדפּסים מרשימים ומפעימים. לשוחרי היצירה של גרשוני צפויה חוויה מטַלטלת.