מאמר:
הקדושה והמֶטא-רֵאליזם בספרות העברית/ הרצל חקק

על דרכו של פרופסור הלל ברזל בחקר הספרות העת החדשה

עצב ויגון, הספרות העברית נפרדה בשבוע כה עצוב מחוקר ספרות דגול, פרופסור הלל ברזל.

במשך שנים רבות עקב הלל ברזל אחר פריחתה של הספרות העברית, והיטיב לבחון את הסודות שמעבר לשכבה הנגלית, את מעטפת הסמלים, החיבור ליצירה העברית לדורותיה.

אתמקד בנושאים מרכזיים במחקרים שלו: הרבדים הרוחניים שמֵעבר להתפתחויות המוכרות בספרות העברית - מוטיבים של קדושה ב"שירת ההתגלות", בחינת 'שירת הכיסופים' בספרות התחייה, שירת החזון הנבואי, מהפכות צורניות בספרות העברית החדשה – וכמובן: הקֶשר שמצא בין יצירת עגנון ליצירתו של קפקא.

חקר הרבדים המטא-ראליסטיים

במשך שנים חקר פרופסור ברזל את הקֶשר בין הספרות העברית לבין היצירה העברית לדורותיה – ובעיקר הקשר למיסטיקה, לספרות הסוד, למדרשים – ובמקביל בָּחן את הכיוונים של הרומנטיקה, השאיבה מן הספרות האידיאולוגית. הקו המנחה אותו – להמריא מֵעבר לגוון שנראה לנו במבט חיצוני, ההילה שמעבר לספרות הריאליסטית. הלל ברזל ייחד לכך ביטוי שטָבע 'הספרות המטא-ראליסטית". ספרו המרכזי בנושא זה הפך לספר יסוד בחֵקר הספרות העברית.

קפקא ועגנון היו שני עמודי תווך – והזיקה שמצא ברזל ביניהם מעוררת השראה: מחקריו על הקשר בין יצירת עגנון ליצירת קפקא חשפו את יכולתו המעמיקה של ברזל לבחון שכבות פנימיות ביצירות שני היוצרים. ברזל, קבע בראשית מחקר, שלא בא להוכיח כי קיימת השפעה ישירה של יצירות קפקא על יצירת עגנון. הוא אכן היה ער לכך, שרבים  מסיפוריו של עגנון, נכתבו לפני שסיפוריו של קפקא החלו להתפרסם.

מצד שני, היה ברור להלל ברזל, שיש קִרבה בין יצירת קפקא ודרך הכתיבה שלו, לבין יצירות של עגנון – 'ספר המעשים', 'תמול שלשום', 'האדונית והרוכל', 'עידו ועינם' ועוד. ברזל מצא נתיבים סמויים שמחברים ביניהם לבין מוטיבים ביצירת קפקא.

פרק מיוחד מקדיש ברזל להשוואה בין הסיפור של עגנון 'לבית אבא' לבין יצירה מרגשת מאד של קפקא – 'בחזרה הביתה': בשתי היצירות יש תמונה מרכזית של בן השב אל אביו לאחר שנים של היעדרות. הלל ברזל מיטיב לחשוף את המסע חזרה אל הבית שהיה, אל דמות האב – בשתי היצירות יש מגמה לשוב אל האב. המסע הנפשי של הגיבורים מיוחד מאד, וזו חוויה לקרוא את הניתוח של הלל ברזל. מי שמתמצא בחסידות ובקבלה מגלה, כיצד בעט פלאים חושף ברזל את המסע העגנוני, שנעשה מתוך ''קפיצת הדרך'. הלל ברזל לוקח אותנו צעד אחר צעד לקִרבה הרוחנית בין שני היוצרים – ובדרך הוא מגלה כמה מיתוסים שהם ייחודיים לעגנון ולקפקא.

רובד רוחני פנימי – הסף שאין לעבור אותו

פרופסור הלל ברזל מיטיב לחשוף מוטיבים, שאוצרים בקרבם מוטיבים שמובילים את היצירות בדרך סמויה. כך, למשל, הוא מציג את מיתוס 'הסף שאין לעבור אותו' – ואנו ניצבים מוקסמים לנוכח הניתוח המופלא. הנה, יוסף ק' הגיבור של קפקא, שלעולם לא יגיע אל החוק, יש סף שאֵין עוברים אותו. כך גיבורו של קפקא לעולם לא יקרב אל הטירה. הלל ברזל מוצא תבנית רוחנית דומה ביצירתו של עגנון – כך המוטיב של עגנון – 'השער שאין לעבור אותו'. ברזל מביא לדוגמה את דמויותיהם של מנשה חיים ויצחק קומר, ביצירותיו של ש"י עגנון.

בהמשך הוא כורך עם מוטיב זה את מוטיב העגינות – 'עגינות והיעצרות על הסף'.

המטא ריאליזם' אכן משתקף גם בניתוחיו את יצירת עגנון – ואנו זוכים להצגה מופלאה של שני היוצרים ביחס לאָמנות ולאָמן. קראנו רבים ממחקריו. במשך דורות הנחיל ברזל את משנתו וחידושיו – וההתפעלות ממנו הייתה חוצה גבולות: הפרסים שזכה בהם העידו על ההכרה בחותם שטבע בביקורת ובמחקר העברי: היטב ראינו את היכולת העצומה של הלל ברזל לחשוף את הלבדיות של  היוצר. בהשוואה בין עגנון לקפקא – זה בולט בהשוואה מבריקה בין בעל התענית ולבין אמן הצום, שתי היצירות של היוצרים הגדולים נחשפות באזמל של חוקר מעמיק ומבריק.

מוטיבים של קדושה  והתגלות

נעבור לנושא הקדוּשה וההתגלות בשירה העברית.

נושא ההתגלות מוכּר לנו מסֵפר הספרים – ובעקבות הניצוץ האלוהי הזה  יוצא הלל ברזל למסע מופלא. ברזל ביקש למצוא את הדרך שבה השפיע מוטיב ההתגלות על היצירה העברית בדורנו.

ברגישות ובאהבה נגע אזמל המבקר של ברזל  בשירה המקראית – בחזון הנביאים – ומכאן יצא המבקר במסע לבחון את הטמעת המוטיב הזה בספרות העברית.

ברזל חשף לפנינו פרקים של שירה פלאית, ולמדנו מה היה צופן ההתגלות שנטמע בכתיבתם של יוצרינו: תמצאו כמה עומק יש במחקריו בניתוח אותן מלים נעלות לתיאור מראות נוראי הוד. הקוראים זוכים לחוויה של הבנת השפה כצופן בחיזיון של מראות אלוהיים, משא של נביאים מודרניים – והספרות העברית נחשפת כהמשך של יצירות קדומות. ברזל חושף את השלבים והשפה של ההתגלות הפואטית – ומצא בה מוטיבים של מעמד אקסטאטי: מזמורים, שיש בהם הד לאווירה של מסתורין, לסערת נפש שֶכּולה חִיל ורעדה.

חקר ההתגלות מתחיל בבחינת פרקי המקרא: כּתבי הקודש ופיוטי התפילה זוכים לניתוח מרתק - וכל זה רק הכנה להבנת השירה העברית. ניתוחי המראות הנבואיים הם הכנה לקראת ניתוח שיריהם של אלתרמן ושלונסקי, דליה רביקוביץ, אסתר ראב ועוד.

הניסיון להבין סמלים מסורתיים וסמלים ארכיטיפים, והקשר בין אותו שיר נפלא, עוד חוזר הניגון למהות השליחות. הניגון הוא חוויה אישית לקראת שליחות קדושה, ההחלטה של המשורר לצאת למחוז כיסופים רחוק.

מניתוח שירי ההתגלות של משוררי העבר יוצא הלל ברזל לניתוח ממוקד בשירי ההתגלות והאמונה של איתמר יעוז קסט.

כך למשל הוא מנתח את שיר התאונה וההצלה בנס, ומעלה לפנינו מצב של בין חיים למוות, התמקדות ברגע גורלי, רגע בו הנשמה פועלת באופן עצמאי.

כאן ראוי לתת כמה מלים מאותו שיר התגלוּת, רגע של חרדת קודש, שירו של יעוז קסט:

"ראיתי את דמותך בצלמי שלי, וידעתי:

כל תנועה שבגופי – תנועתך היא

ואתה הוא הדובר בלשונו האדומה של האֵלם

ומניד לעברי את ראשך ,

ספרו של הלל ברזל",   עמוד 189.

בספרו חודר ברזל לתוך שבילי האור והזוהר בשירת יעוז קסט, ואנו זוכים לניתוח מעודן לנושא מוטיב הסף בזיקה להתגלות, תיאור ההעפָּלה המודרגת של המשורר כלפי מעלה, צלילה לטקס 'כל נדרי', המגע בשני העולמות – וניתוחו הרגשי נוגע בראשי המתפללים, בליל יום הדין, בחוויית האני השקוע בעולמו הפנימי מצד אחד, ומצד שני ממריא לגבהים, לאל מלא רחמים.

ספרו של הלל ברזל ייחודי מאד, ויש הרגשה שהוא הֵעז ונכנס לפרדס, הציץ ולא נפגע.

ספרו של הלל ברזל חשף בפנינו צלילה לשְׂדות הסמלים השיריים העטופים בהוד של קדושה, ואנו חשים כמי שנלקחים לאותו סולם שבין שמים וארץ. מחקריו המעמיקים מיטיבים לראות את הקֶשר שבין המלים לבין הזוהר האלוהי, השפה האלוהית המתנודדת במעלות ובמורדות: ניתוחי השירים חושפים את הניסיונות של המשוררים להתעלות. החוקר מצליח לחשוף בפנינו נסתרות, להבין את נפש הכותבים הצמאה לפסגה הנעלמת, לחיפוש אחר תפארת הבריאה.

בעֵט רוטט של חוקר נסתרות עוקב הלל ברזל כיצד נולד שיר נבואי: כך אנו חשים מה הרגע הקסום של אותה ערגה, שאיפה להתעלוּת אלוהית. וכל זה רק התחלה של דיון בקשר שבין שירה לבין התגלות מקודשת, בדרך להבנת השבילים הקסומים מן הסתום אל המפורש, מן המקודש אל החוויה השירית בת ימינו.

אסיים מאמר זה בסיכום המשווה של הלל ברזל – שמאיר באור יקרות את כל מחקריו בספרות:

"גם עגנון וגם קפקא, כל אחד בדרך משלו, מראים כי יחסי 'אני-אתה' ולו גם בצורה מופחתת ופגומה, הם תנאי העתיד להכריע את גורל היצירה".