על הסרט החשוד המיידי / ראובן שבת

בימוי: בריאן סינגר 106 דקות

למרות שהסרט הזה נעשה בשנת 1995, הוא מסוג יצירות הקולנוע הקלאסיות העומדות במבחן הזמן, באיכות שיש בו: הן במשחק, בתסריט, בבימוי ובצילום

שורה שלמה ומצוינת של שחקנים מעולים, מייצרים סיפור קולח, מותח, עוצר נשימה, מרתק

ובראשם כמובן קוויין ספייסי שזכה באוסקר כשחקן משנה בסרט.

עלילת הסרט פשוטה לכאורה: חברות רקק של פושעים קטנים, מנסה ל"דפוק מכה".

היא עוסקת בהונאות שונות, מנסה את כוחה במבצעי עוקץ בינוניים, וברקע לכל זה-כל אחד מהם הוא עם סיפור אישי טעון במידה רבה מעבר קשה, מחוספס

נפשם הפצועה מנסה לאחות את עצמה, בכל מיני התחכמיות של אומץ לב, אהבה ותשוקה, ויכולת לשלוט בחבריהם.

בתוך העלילה , המשטרה, עם הבלש התקיף והנמרץ שעומד בראש החקירה נגד החבורה, מנסה באמצעים רציונלים ללכוד אותם.

אלא שהפח המתוחכם ממתין גם לבלש וצוותו, והם נופלים אליו.

הסרט, שנעשה אומנם ב1995, מלכד תפיסות קולונעיות איכותית עם תסריט ובימוי משובחים וכמובן משחק לעילא ולעילא.

מעברי הצילום, מתמזגים היטב עם העלילה. בין לבין ישנם רגעים מגוחכים ופתטיים במכוון, וכמובן היכולת ואולי הצורך של הצופה להזדהות עם הגיבורים, כמעט כולם, עד לסוף המפתיע.

גילוי נאות: באמצע הסרט, זיהיתי את השקר של הנוכל האמיתי בסרט.