על הסרט אין רשע בעולם/ מארי רוזנבלום
בימוי:מוחמד ראסולוף 150 דקות
מוחמד רוסלוף הוא במאי אירני שזכה בפרס דב הזהב על סרטו "אין רשע בעולם" . הסרט גרף ביקורות נלהבות וכן גם את אהדת הצופים.
זה אינו סרטו הראשון של רוסלוף. סרטו הקודם היה "אדם של יושרה".
הסרט משלב בתוכו תמונות חדות עם אפקטים, רגעים נעימים, הומור קטן והרבה הרבה כאב.
הסרט הוא מנשר פוליטי כנגד עונש המוות בחברה האירנית.
עונש המוות מבוצע על ידי הצבא המשתמשת בחייליה לבצוע ההמתה.
מבצעיה הם החיילים הפשוטים כאשר חייהם משיקים למומתים. היה ולא תבוצע ההוראה החיילים ישרתו לעד. לא יינתן להם רישיון נהיגה. לא יוכלו לצאת לחו"ל, לא יוכלו להמשיך לימודיהם ועוד.
בסיפור הראשון, מתואר יום יפהפה בחיי משפחה. ויכוחים עם האשה, הילדה מתחצפת, הולכים לקניות ביחד, הגיבור שותה קפה ונינוח. תיאור יומיומי מלא אהבה ואכפתיות
ואז- בום.
חדלתי לנשום באחת, העולם שלי נעצר. רוצה למלט נפשי מהאולם.
איש לא קם. נשארת נטועה על המושב.
ממשיכים לסיפור השני, "היא אמרה אתה תצליח לעשות את זה".
מספר את סיפורם של חיילים המחויבים בשירות שכן יוטלו עליהם סנקציות קשות כפי שתיארתי.
אחד החיילים מסרב לבצע את תפקידו-הוצאה להורג, ויעשה הכול כדי להימלט מהמעשה.
סיפור זה מסתיים בשיר " בלה צאו", שהפך לשיר המסמל חופש ומחאה כלפי הפשיזם. השיר יופיע בסופו של הסיפור האחרון וירמז על הקשר ביניהם.
הסיפור השני מתחיל ממשהו דידקטי למדי, מתפתח לסרט מתח ואז -בום.
הסיפור השלישי, "יום הולדת" הוא סיפורו של חייל שקיבל שלושה ימי חופשה והוא מפתיע את חברתו נענא ומציע לה נישואים ביום הולדתה. אולם המציאות הנחשפת בפניהם תשבש את האהבה והשמחה
הסיפור הרביעי מסתיים באובר-דרמטיות ומערב פוליטיקה ויחסים בינאנושיים - הסיפור הרביעי, "נשקי אותי".
בהארם ואשתו ממתינים לאחיינית שהתבקשה להגיע מגרמניה לביקור אצל דודה. הם מתגוררים בכפר מרוחק באזור מדברי. בהארם הוא רופא ללא מרפאה וללא רישיון נהיגה-אלו מרמזים על עברו. הוא הזמין אותה משום שיש לו סוד שהוא רוצה לגלות לה. הסרט האחרון בנוי אף הוא בצורה דרמטית משלב את האנושי והפוליטי, הדרמטי והפסטורלי, הקונפורמי והמורד, ואף הוא קשור לשאלה האם אתה אמיץ מספיק כדי להתנגד לחוק לא מוסרי? מהי יכולת ההשפעה של הפרט ?
איראן של היום היא מקום שבו נגזלות כל החירויות כולן, ודרך הסרט הזה יש לנו הצופים המערביים ללמוד משהו על המקום הזה שאינו קשור רק לעניינים צבאיים, אלא גורם לנו לאמפתיה ולטלטלה בשל השאלות האנושיות שהוא מעורר.
שעות רבות אחרי ההקרנה הרגשתי מועקה והסרט לא הרפה ממני.
משחק אמין, פסקול משובח, בימוי ותסריט מעולים.
