ההצגה הדרך אנסמבל התאטרון האפריקאי בתאטרון הבימה/ רונה נבון

"הדרך" היא דרמת פעולה המתרחשת בשכונת עוני בניגריה ועוסקת במורכבות ההישרדות בעולם המודרני, תוך מתיחת ביקורת על פלישת תרבות המערב ליבשת השחורה • מייסדת "אנסמבל התיאטרון האפריקאי" ובמאית המחזה, ד"ר יאפא שוסטר: בהצגה מתחדד לנו סיפור אחד, על במה אחת, אותו מציגים שחקנים בעלי רקע שונה - כאשר המכנה המשותף לכולם הוא השאיפה לשוויון; באפריקה, בישראל ובכל העולם"

בביקורת על ההצגה שלא מטבע הדברים אעסוק פחות  בתוכן ההצגה והעלילה אלא  במחזאי

 שיצר אותה ובאנונימיות הכמעט מוחלטת שלו בישראל למעט עבור הבמאית ההצגה: יאפא שוסטר.

הרצון לעסוק במידת הפופולאריות האפסית של המחזאי נובעת בין היתר מתוקף היותו של זה חתן פרס נובל לספרות. העילה השנייה לעיסוק במעמדו העולמי היא עובדת היותו בן אפריקה.

ולבסוף השילוב בין השניים והתקבלותו בקרב החברה המערבית או בכלל.

בשיחה עם במאית ההצגה ניכר היה שיותר מאשר חפצה היא לדבר על הפקתה פרי ידיה בער בה הרצון להעלות למודעות את ' וויליאם שייקספיר של אפריקה', וולה שוויינקה. כיצד זה ששום מחזה של זה לא תורגם מעולם לעברית או עלה על בימות הארץ?

"הדרך" (1965) הוא מחזה ביקורתי שכתב וולה סווינקה, חתן פרס נובל לספרות הראשון מאפריקה, המכונה גם "וויליאם שייקספיר האפריקאי" (בין היתר על שום ראשי התיבות של שמותיהם של השניים – WS). היצירה מציפה שאלות בוערות על אודות עולמנו המודרני, ועוסקת בקבוצת נהגים עניים המודעים להיעדר המשאבים שלהם ולסכנות הקיומיות להן הם חשופים. לתמונה נכנס "הפרופסור" – האב הרוחני של בית התפילה, שהודח מתפקידו עקב חשד לגניבה מהקופה הציבורית. בחיפושו אחר משמעות, הפרופסור שמגלם את התרבות המערבית - מנצל את הנהגים ומתחקה אחר תאונות הדרכים שעברו ומשברי חייהם

העלילה עצמה מתמקדת במפגש בין חבורה של נהגי משאיות, דרי רחוב ובריונים שכונתיים המתגוררים בחצר עזובה בשכונת עוני לבין פרופסור מהמערב שמשתלט להם על החצר ומנצל את הנהגים על מנת להתחקות אחר תאונות הדרכים שהנהגים עברו.

החוויה העוצמתית שבצפייה בהצגה שכזו היא הרפרטואר הלא שגרתי של השחקנים ממוצא אפריקאי שלרוב יוצא לפגוש באזורים מאוד טיפוסיים של תל אביב. הם  ניצבים לפתע בעברית קולחת (גזעני ככל שיישמע אך נאמן למציאות)  על בימת התיאטרון הלאומי של ישראל, כשהם מאוד לא שקופים, זוכים לנוכחות משמעותית, משמיעים את קולם, את רגשותיהם ומחשבותיהם, כאבם ושמחתם.

כל שנותר כצופה הוא להתענג על החשיפה המגלמת בתוכה רצון של בני אדם להיות חלק נראה ונשמע החי בינינו.

מחזה - וולה סווינקה,
תרגום - ליהיא ברזל-מלמד, דורון תבורי
בימוי - יאפא שוסטר
הפקה - אנדראס לילמנסטונס, עלמוורק איילה

שחקנים:
ליאור אבשלום/דורון תבורי - בתפקיד הפרופסור
אדיסעלם אלמו - בתפקיד סמסון
מחמוד מורא - בתפקיד קוטונו
אלעד קונפינו - בתפקיד סאלובי
גטצ'או הוניניאו - בתפקיד סיי טוקיו קיד
סאני קאמל - בתפקיד מוראנו
עלמוורק איילה - בתפקיד ויקטוריה

מוזיקאים (מוזיקה חיה על הבמה)
עודד אלוני
בן אילון

גילי גודיאנו - עיצוב תפאורה
לאורה שיים - עיצוב תלבושות
אורי רובינשטיין - עיצוב תאורה
יהל פפו - מנהל הצגה

רק כדי לזכות לשמוע את קולה של אפריקה בישראל, את שפת אמם 'יורובה' באולם חנה רובינא (ההצגה נפתחת בדקלום שיר אפריקאי), ולהרגיש מה זה לא להבין לפעמים כלום, להיות זר בארצך, להיות מיעוט ולהרגיש 'לבן' אפילו שאני מזרחית בת לעולי איראן, הפער הזה הוא הכרחי כדי להבין על מה צריך לגשר והרבה.