על האלבום דרך  מים רעות זורמן/ לירן אליהו

לתת שם לאלבום, כמו לילד שזה עתה נולד, זה לא דבר פשוט. אתה אמור לתמצת איכשהו את כל מה שניסית לומר ולבטא את כל הציפיות שלך במספר מילים מאוד מצומצם. לכן, כששחר שלח אליי מספר אלבומים לסקירה, היה לי ברור שאני אבחר ב"דרך מים" של רעות זורמן, עוד לפני ששמעתי אפילו צליל אחד.

"דרך מים", ככה פשוט. היה לי ברור שאני הולך להאזנה אינטנסיבית, אוטוביוגרפית ואישית מאוד ומנגד, כמו מים, כזו שתשקף לי את דמותי שלי, את המקום שאני נמצא בו, את הטוב והרע, התקוות והפחדים.

רעות זורמן יצרה אלבום מאוד מגובש, שלא חושש לחשוף אף מקום, אף פצע וצלקת, וזה כ"כ מוכר. כשהיא שרה שמסוכן להתאהב מהר, זה מרגיש לי שהיא שרה על עצמה ובאותו זמן כאילו אני יושב מול הפסיכולוגית שלי שמציידת אותי בעוד עצה טובה לחיים. כשהיא שרה שבא לה להרוס הכל דווקא כשטוב לה לפני שהיא תיקשר, זה כאילו היא הוציאה מתוכי מילים שתמיד ידעתי שקיימות בי ולא ידעתי לנסח. זה תמיד מדהים אותי מחדש כמה החוויה האנושית בסופו של דבר לא באמת שונה מאדם לאדם. אנחנו יותר קרובים מרחוקים.

לרעות יש יכולת מופלאה, כמעט מכושפת, לחבר אותיות למילים ומילים למשפטים. בשיר השלישי לפתע המים עולים על גדותיהם והיא נלחמת וטובעת ובכל זאת לא מגיעה, ועדיין, אין כאן תחושה של מלחמה כוללת. יש כאן פיגועים קטנים של הלב. שברים שדרכם חודר אור וזולגות דמעות, בשקט, בעדינות.

מוסיקלית, אין כאן חידוש גדול. ואתם יודעים מה? זה בסדר גמור כמו שזה. לא תמיד צריך להמציא את הגלגל וליצור מציאות חדשה. גיטרות חשמליות, סולואים קסומים בס שהורג אותי ברכות עם טאץ' אלקטרוני. אור בהיר, המפיק המוסיקלי, יודע לעשות את העבודה ומוכיח שכשמו כן הוא. הכל נותן תחושה שהמוסיקה באה לשרת את הטקסט ולא להפך, שהרי המילים הן העיקר.

לב ליבו של האלבום הוא השיר השישי, "מותר". זה נראה שרעות הייתה צריכה לעבור דרך חמשת השירים הראשונים והמצוינים כדי להגיע אל מעמקי הנשמה, להגיד לעצמה ולנו שמותר להישבר וללכת לאיבוד, כל עוד אתה שומר על תנועה ויודע שיש לך לאן לחזור, איזשהו חוט שמקשר בינך לבין מקום בטוח בעולם.

רעות זורמן לא יצרה כאן אלבום מוסיקלי. היא יצרה כאן שילוב בין אוטוביוגרפיה שלה לבין טיפול פסיכולוגי למאזין. עונג צרוף לשבורי הלב ואוהבי המוסיקה ביום חורפי. תנו אוזן.

שחר כהן עורך מדור מוזיקה:
http://www.scmusic.co.il/