על מרכז מורשת יהדות בבל עם עליזה דיין חממה/ ראובן שבת
גדלתי בנצרת עלית (נוף הגליל של היום) בת שלישית אחרי שני בנים, להורים שעלו מעיראק. הורי היו פעילים במחתרת הציונית בעיראק -תנועת החלוץ, וניסו פעמיים לברוח לארץ בעליה בלתי לגאלית (לפני העלייה הגדולה) לאחר שחוו התנכלויות ומופעי גזענות בשל היותם יהודים.
הניסיונות כשלו והם נתפסו וישבו בכלא מספר חודשים, הם הוכרו כאסירי ציון.
גדלתי בשכונה מעורבת שחיו בה יהודים וערבים, ואני דוברת ערבית רהוטה.
היוונו דוגמא חיה לדו קיום אמיתי. בזמן מלחמת יום כיפורים, אמא הזמינה את השכנים הערבים שלא היה להם מקלט בבית, לשבת איתנו במקלט הבייתי הפרטי, עת מטוסים ומסוקים מחרישי אוזניים חגו מעל ראשינו. ישבנו יחד יהודים, נוצרים ומוסלמים שותפי גורל אדם לאדם ללא הבדלי דת או גזע, תחת קורת גג אחת, מחפשים הגנה מייחלים לשלום.
לאחר הצבא סיימתי תואר ראשון באוניברסיטת תל אביב בחוגים פילוסופיה יהודית ומקרא, רציתי להיות מורה לתנ"ך. החיים גלגלו אותי אחרת. כסטודנטית עבדתי כפקידת קבלה בשער של קול ישראל בקריה בתל אביב, משם המסלול לרדיו ולטלוויזיה החינוכית היה קצר. עבדתי במגוון תוכניות בתחילה כעוזרת הפקה, עוזרת במאי, מפיקה, עורכת, עורכת אחראית ובסוף מנהלת מחלקה.
במקביל עשיתי תואר שני בתקשורת פוליטית -באוניברסיטת תל אביב.
לפני שסגרו את רשות השידור כיהנתי כמנהלת מחלקת תוכניות ילדים ונוער, 4 שנים מרתקות ומאתגרות, עד שלצערי סגרו באבחת חרב גם את רשות השידור וגם את הטלוויזיה החינוכית וכך נגדעה לה קריירה תקשורתית בת 27 שנים.
במקבל לעבודתי בטלוויזיה הייתי חברת ועד מנהל במרכז מורשת יהדות בבל. כשהטלוויזיות נסגרו הציעו לי להיכנס לנהל את המרכז מאחר ומשרת המנכ"ל התפנתה, לאחר התלבטויות רבות מוניתי לתפקיד.
מרכז מורשת יהדות בבל הוקם ב 1973 על ידי מרדכי בן פורת ז"ל, שלמה הלל ז"ל ואישי ציבור נוספים במטרה לשמר לתעד ולהנחיל לדורות הבאים, את תרבותם ומורשתם המפוארת של יהודי בבל, ולהבטיח שמורשת זו תישאר חלק מהנרטיב של העם היהודי.
- יושב ראש המרכז הוא פרופסור אפרים צדקה . עם חברי הועד נמנים
משה בן עטר
ציונית פתאל קופרווסר
פרופסור אפרים צדקה
עליזה דיין חממה
יהודה צדיק
הנושא התקציבי מאוד כאוב. אנחנו מקבלים תמיכה מזערית ממנהל תרבות וזהו! שאר הכסף מגיע מתורמים פרטיים שגם אותם כבר לא קל לגייס. הועד המנהל של המרכז בראשות היו"ר (הכלכלן) פרופ' אפרים צדקה, עובד קשה מאוד כדי לגייס תרומות וחלקם אף תורמים בעצמם כדי שנוכל להתקיים.
לצד עובדים מסורים עם משכורות מאוד נמוכות, ומתנדבים מעולים, אני מרגישה שליחות גדולה בניהול המקום המיוחד הזה.
אין ספק שמבחינה אישית אני עושה "תיקון". ממקום של הכחשה לתרבות הזו כשהייתי צעירה, התעקשתי להיקרא צברית, ונלחמתי שהורי ישמעו רק שירים בעברית וידברו רק עברית,
התאהבתי במורשת המפוארת, המכובדת והחשובה הזו ואני חושבת שפסיפס העדות והתרבויות הוא זה הבונה את מרקם הארץ ישראליות המיוחדת שלנו כאן.
אני נשואה ליוצר עובדיה חממה (הביא לעולם את הפיוט "אנא בכח") ילדינו הם צברים, דור שני בארץ, אבל מענין שדווקא בהם יש איזה גאוה עיראקית לא ברורה. הנכדים שלי הם כבר ערבוב של הרבה "מקורות גאוה" ממקורות שונים וזה היופי.