הַהַגָּדָה לַבַּיִת jeki/ ג'קי אמיר

  מִלּוֹתַי הִגִּיעוּ עָדֶיךָ ,  וּבָאָה בְּךָ רוּחַ אַחֶרֶת. 

בְּקֶסֶם הַמִּלִּים הָיִיתִי  לְךָ אֵם אָחוֹת וְאִשָּׁה.

חֲשׂוּפָה נֶחְשֶׂפֶת נֶחְשֶׁקֶת.

 וִשְׁטֵנוּ עַל מֵימֵי הַמָּסָךְ וּבִלְעָדָיו  לְחוֹלֵל  אֶת רִקּוּד שִׁבְעַת הַצְּעִיפִים.

כְּבָר אָז יָדַעְתִּי שֶׁאֶכְאַב אִם אוֹהֵב ,

וְאָצוּף כָּמוֹהָ עַל מַיִם  גּוֹאִים.

אֶהְיֶה לָשִׁיר מַחֲזֶה אוֹ סִפּוּר בֵּין דַּפֶּיךָ.

וְרוּחִי תְּהַלֵּךְ בִּי בְּחַדְרֵי חֲדָרִים

לְחַפֵּשׂ לָהּ מַרְגּוֹעַ   מֵאוֹתָהּ רַכֶּבֶת הָרִים ,

עַד שֶׁתֵּעָצֵר לְרֶגַע אוֹ לְתָמִיד כְּמוֹ בְּסִפּוּרִים.