שיר:
לפעמים/ שני ארנהיים


לִפְעָמִים מְבֻגָּרִים הֵם יְלָדִים בַּגּוּף 
בּוֹגֵר שֶׁרַק רוֹצִים לְהִשְׁתַּטֵּחַ עַל רִצְפַּת 
הַמַּכֹּלֶת אוֹ בְּאֶמְצַע הָרְחוֹב וְלִצְרֹחַ בְּבֶכִי:
"לֹא בָּא לִי יוֹתֵר, אֲנִי רוֹצָה הַבַּיְתָה!". 
הַגּוּף הַמְּבֻגָּר מְחַיֵּב וּמוֹתִיר לַעֲמֹד. 
אַל תֵּלְכוּ לִישֹׁן, יְלָדִים - יוֹם אֶחָד 
תָּקוּמוּ וְהַמָּקוֹם שֶׁיָּכִיל הִשְׁתַּטְּחוּתְכֶם 
הוּא קְבָרִים - אַחֶרֶת תֵּחָשְׁבוּ מְשֻׁגָּעִים,
גַּם כָּךְ תִּשְׁתַּגְּעוּ. מִבַּחוּץ תִּרְאוּ שְׁפוּיִים, 
זֶה מָה שֶׁחָשׁוּב לָרֹב הָאֲנָשִׁים.
זֶה לֹא מָה שֶׁחָשׁוּב יְלָדִים – זֶה מָה שֶׁחָשׁוּב.
חפש באתר
טואול - בניית אתרים