טומאר (TOMAR) בפורטוגל
ארמן אוונוב

זו עיר דלת מבקרים שנמצאת במרכז פורטוגל איפשהו באמצע הדרך בין ליסבון לקשטלו ברנקו.

 היא נבנתה על שרידיה של  עיר רומית עתיקה כמו שהיה נהוג בתקופה ההיא.  מדובר במאה ה-12 ואילך.  היינו בהרכב של חמישה אנשים: אני, אחותי ואמא שלי שחיות בפורטוגל, ז'וזה – פורטוגלי אסלי ואשתו סילבי – צרפתיה ממקור יוגוסלבי שאוהבת לדבר אתי בשפה הסרבית. וזאת מפני שאני כן מצליח להבין אותה אך לא מסוגל להשיב במילים אלא רק במימיקה. אני, לצערי, לא מדבר צרפתית והיא כמו הרבה צרפתים לא מבינה אנגלית. מצב אידאלי עבור כל אישה כאשר גבר מקשיב לה ולא קוטע. הגענו לטומאר כדי לבקר בנכס היסטורי של העיר – מבצר הטמפלרי שזכה לשם "מנזר מסדר הצלוב" במאה ה-14 לאחר התפוררות של הטמפלרים. אם תרצו להתעמק ניתן למצוא מידע מלא ברשת. מכאן לפי הסדר.

על העיר טומאר.

עיר פורטוגלית טיפוסית: מבנים נמוכים, רחובות צרים, מדרכות אבן בזלת אפורה. טיפ לנוהגים ומשתמשים בוויז בערים עתיקות בפורטוגל – אל תעיזו לסמן בוויז אפשרות ניווט "לבחור את הדרך הקצרה ביותר". הוא יקח אותכם לסימטאות כל כך צרות שכדי לפנות מאחת לשנייה רכבכם יצטרך להיות מסוגל להתקפל בצורת "ר".  כל זה מתוך חוויה אישית בלתי נשכחת.

נהר טאגוס חוצה את העיר טומאר לכל אורכה, נע באיטיות וכלוא בין  חומות אבן בזלת מהתקופה הרומית. מדי פעם הוא מתפצל לשם הנעה של גלגלי טחינה מונעים בכוח המים  ומדי פעם כדי לעקוף עמודים מגושמים של גשרים שנבנו בתקופות שונות. ברווזים ואווזים המחליקים על פני המים מוסיפים לפסטורליות של המראה. ומתחת לפני המים שוחים דגים גדולים (באורך של חצי מטר כל דג לפחות) שמפנים את מבטם הקר וחסר הרגש כלפי מעלה כדי לא לפספס חתיכת לחם שעוברי אורח נוהגים לזרוק להם. את המראה הפסטורלי דומה למתואר ניתן למצוא בהרבה מקומות באירופה אך בפורטוגל הוא מהווה השתקפות של קצב החיים בפריפריה.

המבצר הטמפלרי

זהו מבנה מרשים שמתפרס על פני שטח גדול ונמצא על ההר בנקודה הגבוהה ביותר של העיירה. בקומת קרקע ניתן למצוא מספר אולמות ריקים, גנים מוזנחים ומזרקות לא פעילות. בעלי דמיון מפותח יוכלו לתאר לעצמם אך זה היה כאשר המקום היה פעיל. מתחת לקומת הקרקע ישנו מרתף שהגישה אליו חסומה ומעל קומת הקרקע עוד קומה שמכילה עשרות חדרים. היהלום שבכתר הוא חלון משנת 1513 שהוא באמת יצירת פאר. להגיע אליו לא קל מפני ששילוט בפורטוגל נשען על היגיון מאוד ספציפי שמשרת את המטרה אפילו יותר גרוע מתרגום של שמות המושבים לאנגלית בשלטים ברחבי הארץ. הדרך הטובה ביותר להכיר את המקום ולהגיע לפינות הכי קטנות שלו זה לחפש את השירותים לפי השילוט. לנו זה לקח לפחות שעה. מצאנו די מהר רק בגלל שפגשנו תייר שכיוון אותנו. נראה לי שסוד מיקום השירותים מועבר מפה לאוזן בין מבקרי המבצר בדיוק לפי המסורת הטמפלרית. החשש הכי גדול שלי שאם אם יהיה עוד סגר התייר האחרון יקח את הסוד עמו לקבר.

טוב, בעצם זה בסדר, לפחות זה לא חורג מהמסורת הטמפלרית גם כן.

הכנסייה העגולה

זו כנסייה בעלת מבנה מצולע מעניין, מקושטת בציורים גותיים. היא דוגמה מצוינת לגותיקה מנואלינית או גותיקה פורטוגזית מאוחרת - סגנון קישוטי אדריכלי פורטוגזי מתחילת המאה ה-16 הידוע בהידור ובמורכבות של קישוטיו, ומשלב אלמנטים ימיים. מה שמסביר את הקישוט דמוי ספינה בחלק החיצוני של המבנה. שווה לקרוא עליה קצת. אפשר גם בוויקיפדיה, אבל אין כמו לראות.

שער כניסה ראשי נמצא בצמוד לכנסייה. הוא מכוסה לוחות  מתכת ומקושט בקוצי ברזל כאשר הותקנו שם לא רק משיקולים אסתטיים אלא גם נשאו תפקיד מעשי - להקשות על הפולשים לפרוץ את השער. למעשה מדובר בשתי דלתות ענקיות, משהו כמו שבעה מטרים גובה ושלושה מטרים רוחב כל אחת. ואני מעריך שכל אחת משקלה כמה מאות קילוגרם. עבודת מסגרות מרשימה.

סיום הטיול

לאחר שעה של הליכה מאומצת (לפני שמצאנו את השירותים) ועוד שעה של הליכה נוחה אחרי ששוטטנו בניסיון למצוא דרך חזרה בתוך הלבירינט של המבנה, הרי על השילוט כבר דיברנו, הצלחנו להגיע לשער היציאה הענק הצמוד לכנסייה. לפתע מצאנו את השער סגור. בחורה שעובדת במתחם ישבה מאחורי דלפק קטן והשתעממה. "המתחם נסגר" הודיעה "תצטרכו לצאת מיציאה אחרת. היא נמצאת ליד השירותים". נוצרה דממה. ואז נפלט לי "אם כך אנחנו לא נצא מפה לעולם". היא חייכה ולמרות שהבינה אנגלית המשיכה לדבר אתנו בפורטוגזית.

 היא ניסתה לנחש מאיפה אנחנו. מבטה הקיף אותנו שוב, נעצר על סילבי הגבוהה והרזה והבלונדינית "את בטוח מאוקראינה" הסיקה העובדת ומיד קיבלה בתגובה כמה משפטים זועמים בצרפתית. לאחר מכן סילבי הסבירה לה בפורטוגזית (למרות שלא היה צורך, רוב הפורטוגלים מבינים צרפתית) שאין לה שום בעיה לא אם אוקראינים ולא אם אף אומה או עדה אחרת אבל למה לנחש אם אפשר לשאול. העובדת הרגישה מבוכה וניסתה להתנצל אך אחותי באה לעזרתה והציגה את כולנו. "אתם מישראל?!" העובדת התחילה לחייך "שלום" אמרה בעברית וקמה ממקומה "ישראלים תיירים מאוד טובים," המשיכה בפורטוגזית, "סליחה שעכבתי אותכם. בואו, אפתח לכם את השער". היא משכה את השער בעדינות והוא נפתח בקלות כאילו משקלו נוצה ולהפתעתי הרבה ללא שום חריקה. איך יתכן ששער בן חמש מאות שנים ששוקל מאות קילוגרמים נפתח בנגיעת אצבע ולא משמיע אפילו צליל של פתיחה ודלת הפלדלת שלי בבית חורקת כל הזמן למרות שאני משמן לה את הצירים באופן קבוע?! תוך שהייתי שקוע בתסכולי שמעתי את אחותי מתשאלת את העובדת לגבי שורשיה והקשר שלה ליהדות. התברר שאין לה יהודים בשושלת, היא פשוט אוהבת תיירים ישראלים וחושבת שמדינת ישראל היא מדינה שכולם צריכים לקחת ממנה דוגמה. "תודה רבה" הוסיפה היא בעברית כשיצאנו.

לסיכום

מומלץ לבקר בטומאר, לא כיעד ראשון בפורטוגל, כמובן, אבל אם אתם באזור תעשו גיחה. ואנא מכם תהיו "תיירים ישראלים טובים", אל תאכזבו את העובדת של המבצר שתמשיך לחיות באשליתה שאנחנו מדינה לדוגמה. חשוב לשמור על האשליה הזאת בכל רחבי העולם במיוחד אם היא פותחת דלתות.