צילום: ענת קון אמן

רשמים ממרתון 'האדם העובד'
– פסטיבל הצילום הבינ"ל התשיעי / ענת קון-אמן

גשם זלעפות אשר ניתך כל הלילה שקדם למרתון הצילום של פסטיבל פוטו ישראל הבינ"ל התשיעי, בנושא 'האדם העובד', לא הרתיע את הצלמים החובבים והמקצועיים, שהתייצבו בהיכון בנקודת הכינוס ברחבת בניין הסתדרות העובדים, ברחוב ארלוזורוב בתל-אביב.

המרתון המסורתי של הפסטיבל, הינו אירוע לכל המשפחה, ומיועד לצלמים בכל הגילאים בכל סוגי המצלמות כולל מצלמת הסלולרי.  התייצבתי אם כן עם מצלמת הסלולרי שלי ברחבת ההסתדרות, תחת ענני גשם כבדים ומאיימים למראה. מרבית המתחרים שסבבו ברחבה היו חמושים במצלמות בעלות עדשות זום ארוכות. לצלילי נגינת להקה, חולקו למשתתפים חולצות וצמידי נייר, וגם מטריות (הפתעה נחמדה), שנשאו את לוגו המרתון. פריטים אלו סייעו בהמשך לקצר את תהליך הפניה למצולמים, שהסכימו ברובם להתמסר לצילום תחת מסגרת התחרות. פריטים אלו  סייעו לצלמים עצמם ובעיקר לחובבים שאינם מורגלים בצילום רחוב להתגבר על חוסר הנוחות בצורך לבקש ממושאי הצילום אישור לפלישה ממוקדת למרחב הפרטי שלהם. 

לאורך חמש שעות נשלחו שש משימות, אחת לשעה לערך. בשעה 09:00 הוזנקו המשתתפים באמצעות ס.מ.ס. ובו המשימה הראשונה והחריגה מבין שאר המשימות והיא צילום מבנים הסטורים משמעותיים מתקופות שונות בתל-אביב. כאן הזמן להתוודות שמלכתחילה הצטרפתי למרתון כדי להתבונן ולהביא רשמים ולא לשם התחרות.

צילום: ענת קון אמן

התבוננתי דרך עדשת הסלולרי בבניין ההסתדרות הוותיק, המגושם והכבד, שהרחבה והמדשאות המצומצמות שלו זכו לעדנה בשנתיים האחרונות כשהפכו למקום מפגש בשעות אחה"צ לתושבי השכונה וילדיהם, לאחר שכמעט כל חלקה ירוקה בשכונה, כמו ברחבי העיר כולה, הוקרבה על מזבח הנדל"ן. כמו מן האוב, צץ ועלה בעיני רוחי, שפמו העבות של מי שהיה יו"ר ההסתדרות המיתולוגי עמיר פרץ. בדמיוני, ריחף השפם ברחבה מספר דקות, כחיוכו חשוף השיניים של חתול צ'שייר ולאחר מכן נמוג. החלטתי שזה הזמן להמשיך הלאה.

חמש המשימות הבאות שהתקבלו כאמור בהודעת ס.מ.ס  אחת לשעה לערך, היו לצלם את 'העובדים השקופים' ברחבי העיר, את העובדים 'על גלגלים', שליחים, את העובדים בתחום הקולינריה וענף ההסעדה, את ה'עובדים במדים' למיניהם ובעלי מלאכה במקצועות הולכים ונעלמים בחנויות הוותיקות. זרזיף הגשם שירד מדי פעם העלה בלבי הרהור כפירה לסיים את המרתון באיבו, אך כשעה וחצי לאחר מכן יצאה השמש. בישראל החורף רק מכשכש בזנב.

צילום: ענת קון אמן

רוב העובדים גילו נכונות להצטלם, מעטים סירבו. להפתעתי, רוב המצולמים לא שאלו שאלות, לא ביקשו לראות את התמונות, לא שאלו היכן ומתי יתפרסמו הצילומים, לא ביקשו לראות את התמונות בהן הופיעו או שאשלח להם אותן. אולי נהנו מעצם העובדה שנבחרו להיות מושאי צילום, או שרובם כבר התבקשו קודם על ידי צלמים מתחרים שפשטו על העיר בניסיון ללכוד את התמונה האולטימטיבית שתשלח אותם היישר לאיי סיישל או פרסים קורצים אחרים. בין הפרסים- השתתפות בתערוכה קבוצתית  בה יוצגו תמונותיהם של זוכי המרתון בפסטיבל הצילום בשנה הבאה, קורס צילום בהנחיית הצלם אייל לנדסמן, יוזם ומנכ"ל הפסטיבל ועוד.  

צילום: ענת קון אמן

בתחילה הרבו העובדים המצולמים לחייך למצלמה וללקוחות, אך לאורך זמן הסיטואציות הדינמיות המתחלפות שנאלצו להתמודד איתן הוציאו לאור מצבי רוח ורגשות שונים. תלונה של לקוח, טעות שקרתה, משהו שהשתבש, עומס פתאומי והעיניים המחייכות, הפכו כהרף עין לעיניים טרודות, מתוחות, עייפות, עצובות, חלולות. רגעים לאחר מכן, חזר האור לעיניים בתגובה למילה טובה וחיוך של לקוח או של קולגה, או סתם בחלוף הסערה הרגעית. לא בכדי נאמר שהמצלמה היא כמו רנטגן לנפש.

בתחילה נראה היה לי שחמש שעות הן זמן ארוך דיו, דבר שהסתבר בהמשך כטעות מופרכת מיסודה. הרשיתי לעצמי להשתהות פרקי זמן ממושכים במקומות מסוימים, דבר שאמנם אפשר לי לתפוס את אותם רגעי אמת אך בסופו של דבר חיבל בהספק ועמידה ראויה בכל ששת האתגרים. אמנם אין צורך לרוץ, אך מרתון הצילום בהחלט דורש מעבר זריז בין מקומות והחלטה היכן כדאי ונחוץ להתעכב. קחו זאת בחשבון אם חשקה נפשכם להצטרף למרתון הבא. דבר נוסף הוא הבחירה במצלמה. לצילום טוב ומעניין נדרשת עין טובה של הצלם, אך גם הבנה, מיומנות והיכרות עם סוג המצלמה שבידיכם.

בסופו של יום הייתי צריכה לבחור ארבע תמונות משלל התמונות שצילמתי על מנת  להעלות לכאן. זו הייתה משימה נוספת לא קלה כלל שלקחה זמן אולי כמו המרתון כולו.

 

הזוכים במרתון הצילום הבינ"ל התשיעי יוכרזו בדצמבר 2021. התערוכות בפסטיבל הצילום מוצגות ללא תשלום במרכז דניאל לחתירה בפארק הירקון תל-אביב תחת כיפת השמיים וגם בחללים הסגורים של המרכז, בשעות הפתיחה. פרטים באתר הפסטיבל.


 

חפש באתר
טואול - בניית אתרים