על הסרט החייל הטוב/ מארי רוזנבלום

 |בימוי: סילבינה לנדסמן, 87 דקות

 

 

 

אני נמנעת לקרוא את התכנים ששולחים  חברות יחסי הציבור בטרם אראה את הסרט אליו הוזמנתי כעיתונאית.

 

ידעתי כי מדובר בנושא "שוברים שתיקה". חשוב לציין כי איני מעורבת פוליטית בפוליטיקה במדינה וזאת מתוך בחירה.

 

לאולם בסינימטק הגיעו עשרה מוזמנים. בתום ההקרנה נותרו שניים. הבימאית ואני.

 

הסרט קשה לצפייה. כל תיעוד שלו גורם לי לנוע במושב באי נוחות. 87 דקות ארוכות ומכאיבות. מכאיבות מאוד.

 

הסרט עוקב מבפנים אחר פעילותו של ארגון "שוברים שתיקה", החושף עדויות של חיילים משוחררים ששירתו בשטחים.

 

"הסרט משקף את המציאות הישראלית המורכבת על כל צדדיה, מערער את נקודות הזהות המוקדמות איתן מגיע הצופה וחוקר את השאלה "מהו חייל טוב?".

 

זהו סרטה החדש של הבימאית סילבינה לנדסמן ״הוטליין״.

 

עליו קיבלה את פרס ון ליר לסרט התיעודי בפסטיבל ירושלים + 2015 .

 

 

 

במשך חודשים רבים ליוותה מצלמתה של סילבינה לנדסמן את ארגון ״שוברים שתיקה״: בישיבות פנימיות, בסיורים בחברון, בהרצאות, בהתייצבותם אל מול התקשורת - בתקופה בה המאבק נגדם התאפיין בשימוש במצלמות נסתרות, על ידי מתחזים שצילמו אותם באופן מוסווה, במטרה להפלילם.

 

על רקע זה, מעשה התיעוד לווה בעיסוק בשאלות של אחריות, משמעותה של הסכמה, בניית אמון.

 

הסרט מציף שלל קונפליקטים: המפגש בין חיילים, תושבי ההתנחלויות, התושבים הפלסטינים, ופעילי ״שוברים שתיקה״; מהדיונים הסובלניים ביותר ועד לעימותים טעונים ואלימים, ומציף שאלות הרות גורל הנוגעות לאופן התפישה של מוסריות, של אמת, של אזרחות טובה ורגש לאומי.

 

כל מה שכתבתי דלעיל לא משקף כלל את אשר ראיתי במהלך הסרט. את הבוז והחוצפה של המתנחלים, את סיפורי האנשים כיצד חונכו החיילים לטפל באכזריות בפלשתינאים, למרר את חייהם, להפחידם, למחוק את נשמתם.

 

בוודאי יהיו שיאמרו כי הסרט אינו משקף את האמת שכן הוא מספר רק צד אחד.

 

צודקים. בהחלט צודקים הטוענים  לבעיה זו. אבל עדיין קשה להתעלם מהעובדה של התיאורים הנאמרים בפשטות , כמעט ללא כאב או חרטה.

 

בקצרה, על הארגון:

 

שוברים שתיקה הוא ארגון ישראלי המאוגד כחברה לתועלת הציבור שאוסף ומפרסם עדויות על התנהלות פסולה של חיילי צה"ל ביהודה ושומרון ורצועת עזה מאז האינתיפאדה השנייה. הארגון מצהיר כי מטרתו להעלות את המודעות למציאות היומיומית בשטחים וליצור שיח ציבורי על המחיר המוסרי שבשליטה על אוכלוסייה אזרחית (הפלסטינים), זאת על מנת להביא לסיום הכיבוש

 

 

 

הארגון הוקם בשנת 2004 על ידי לוחמי צה"ל משוחררים ששירתו בשטחים, בעיקר בחברון, וחוו לדבריהם חוויות קשות בעת השירות, במיוחד במהלך האינתיפאדה השנייה. הארגון מארגן הרצאות וכנסים בישראל ובעולם, וכן סיורים בחברון וברשות הפלסטינית לישראלים ולתיירים.

 

הארגון גובה עדויות מחיילים משוחררים ומציג מקרים שבהם לטענתו חיילים או מתנחלים נהגו שלא כשורה, ביצעו עוול או התעללו בפלסטינים, בדרך ביזה, השחתת רכוש, ירי לא חוקי או פעולות לא מוסריות של ביזה..[8]

 

ב-2018 הכנסת אישרה את החוק הקובע כי אנשי הארגון, שמביא עדויות חיילים על פעילותם בשטחים במהלך השירות הצבאי, לא יוכלו להיכנס לבתי הספר לשיחות עם תלמידים. בנט: "המציאות שמכפישים את צה"ל הסתיימה"

 

החוק יחול גם על כל מי שפועל בחו"ל נגד מי שמסייעים למוסדות שפועלים לדה-לגיטימציה נגד ישראל, כך על פי היוזמים. 43 חברי כנסת תמכו בהצעה ו-24 התנגדו לה.

 

 

 

לאורך כל שלבי החקיקה עוררה ההצעה ביקורת נוקבת. ח"כ תמר זנדברג (מרצ) אמרה במהלך הדיון הלילה: "לארגון קוראים 'שוברים שתיקה' כדי לשבור את השתיקה סביב מציאות הכיבוש בשטחים. לאט לאט, ככל ששלטון הימין התהדק והגיע למסקנה שהוא לא מעוניין ללכת לפתרון מדיני אלא להשאיר את השליטה על הפלסטינים, התחילו להשתיק את שוברי השתיקה. בהתחלה אמרו, 'למה בחו"ל? דברו בארץ' . אבל בארץ אמרו, 'לא בצה"ל, לא בבתי ספר, לא במתנ"סים'. אז איפה נשמע את האמת על מה שקורה בשטחים    הכבושים? "

 

 

 

אכן יש קונפליקט והוא מציק.

 

 

 

תהנו.

 

 

 

logo בניית אתרים