על ההצגה סיגריה אחרונה בתאטרון תמונע/ הדר שבת

אביגיל רובין ויואב ברתל הם זוג יוצרים אשר יצרו יחד טרילוגיה של הצגות.
היא הוצגה במסגרת בכורת עיתונאים ולאחריה ההצגה תרוץ באופן שוטף.

'סיגריה אחרונה' היא היצירה האחרונה בטרילוגיה של היוצרים שהתחילה בהצגה 'יאבאלק' ו'שתמות אמן'.

ההצגה מורכבת משלוש דמויות, כאשר שתיים מתוכן הן קבועות, מגלמות זוג אמנים בתיאטרון פרינג'.

הדמות הראשית, מתעוררת באמצע הלילה, מסיוט, שההצגה שיצרו יחד ירדה מהתיאטרון.
למשך שעה, אנחנו והדמות הראשית, מנסים להבין מה מתוך זה היה חלום?
האם ההצגה תימשך? האם נשאר דבר כזה שנקרא תיאטרון בכלל?
בהשראת נגיף הקורונה, הכול הופך לבועט ומדמם כשכל שלושת הדמויות מתכנסות ל'שיחת פרידה' שאינה מתרחשת, אל מול דמות אחת, נחושה למדי, שחייבים לסכם.
לדמויות אין שם או מאפיינים של גיל ונראות, הם יכולים להיות כל אחד מאתנו, התפאורה והתלבושות הנייטרליות מצביעות על כך בבירור.
המחול העדין ששזור בהצגה, אינו לגמרי נכנס למשבצת של "תיאטרון מחול" אך משרת את התחושה של הסחרור.

'סיגריה אחרונה' מדברת אל כולנו.
אל החשש מהסוף, מהשכחה, והאובדן שאנחנו חווים בכל תחנה בחיים.

הדמות הנוספת שמגיחה בכל מיני צורות, אך תמיד לבושה שחור, כמו שאר הדמויות, היא מייצגת את השכחה אל מול הזיכרון.
אמיר גולדמן משחק שם משחק מופלא, כאשר לקראת סוף ההצגה מבקש מהקהל לענות לו בכנות, באיזה חלק מההצגה הוא הכי התרגש, והכי טוב אם יענו שזה בגללו.
וכמו בהשראת השיר "איש אחד חלם" אמיר, אומר לנו במילים אחרות את שאמר קהלת לפני שנים רבות: "הבל הבלים, הכול הבל".
הדמות שהוא מגלם שם להזכיר לדמויות ולנו, שכל זה יום אחד יישכח, ומכריחה אותן לענות על השאלה הכואבת "מה מתוך כל רגע בחייכם, בכל אופן, תזכרו?"

על התפאורה והאביזרים – מאור צבר
הבמה כולה מכוסה בד לבן, נקי ויפיפייה.
כל אביזר שנכנס לבמה צבוע בצבע שחור. השחור, שאנחנו רגילים להתייחס אליו כאל סוף, כלום וריק, בהצגה מכיל את כל הצבעים, את כל הדמויות ואת כל החיים.
הניגודיות הזאת על הבמה מבליטה לנו את הטפל אל מול העיקר, השכחה אל מול הזיכרון, היש מול האין.

על התאורה  - דניה זמר
לאורך כל ההצגה, עיקר הצבעים בתאורה היו לבן חם ולבן קר לחילופין, מלבד, הבהובים בצבע אדום וורוד.
כשדובר על זכרונות העבר ורגשות הצבעים הפכו חמים יותר, וכשהיו רגעים של סחרור, התאורה ממש הופעלה בסיבוביות מדוייקת.

על המוזיקה – יגאל מירטנבאום
החומר המוזיקלי מורכב משירה ודיבור בעיקר, משרבובים וצלילים אלקטרוניים, שנותנים את הטון הממוחשב, המנוכר והזר אל מול החום האנושי בשירה.

לסיכום, ההצגה 'סיגריה אחרונה' היא הצגה חזקה, מלאת אנושיות וחשש מהלא נודע, שכולנו חווים בכל רגע נתון בחיים. כשהקרוב גוסס, כשמגיפה פורצת לחיינו ומקצוענו מתערער.


בקיצור, בדיוק ימים אלו.
ההצגה כתובה במדויק, עם הפוגות קומיות ודרמטיות שהקהל לרגע אחד מעלה חיוך וכשמגיע עד כדי צחוק, לרגע מתבלבל, ושב למבט הרציני והמפוכח, כשהשחקנים חוצים את דרכם אלינו, ומפנים כלפינו את השאלות הכואבות והמבלבלות.

מכיוון שהצגה הזו הייתה האחרונה שעלתה, מצד ההפקה הכינו שולחן כיבוד, כולו שחור, מסוגנן ומעוצב עד רמת הסכו"ם. והוא היה מוקדש לדמות הראשית, המתה כביכול, מעין הסעודה האחרונה,
למי שהתחנן שיעשו לו רק מסיבת פרידה, כראוי, עם המילים הנכונות, והכיבוד.

אז אם לסכם, רק ניתן יהיה לאחל לזוג היוצרים המקסימים, להמשיך ליצור לנו עוד ועוד הצגות שמכניסות לנו אגרוף בבטן, כמו שרק תיאטרון פרינג' טוב יכול לעשות.


משתתפים:

יואב ברתל - מחזה, בימוי ומשחק

שחקן, יוצר, דרמטורג, ומנהל אומנותי, בוגר במסלול למשחק בסמינר הקיבוצים ותיאטרון החדר.

אביגיל רובין - מחזה כוריאורגרפיה ומשחק.

כוריאוגרפית רקדנית ורכזת מגמת מחול תיכון קרית חינוך דרור.

אמיר גולדמן – משחק.

מאור צבר, מעצב חלל ותלבושות.
ד"ר יגאל מירטנבאום, - מוזיקה


 

 

 

חפש באתר
טואול - בניית אתרים