שלומית ליר ושולמית אלמוג בפסטיל ספרות סוכות / חגית בת אליעזר

ד"ר שלומית ליר, משוררת, חוקרת מגדר ופעילה חברתית פרסמה השנה את ספר השירים "לפרוש כנף" בהוצאת ספרי עיתון77.

ד"ר שולמית אלמוג, סופרת, פרופסורית בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, חוקרת בתחום של משפט וספרות, פרסמה השנה את הספר "משהו רוחני זורם כביכול"  בהוצאת "כרמל", אותו כתבה יחד עם ד"ר יאיר אלדן.

היוצרות הציגו את ספריהן וניהלו שיחה מעמיקה במגוון נושאים באירוע "נשים כותבות עולם", שנערך ב-22.9.2021 בבית הסופר במסגרת פסטיבל "ספרות סוכות", בהפקתה של צפריר יעקבסון פלד. האירוע מתקיים בשיתוף עמותת כולן, הפועלות לקידום של השיח ושל העשייה הפמיניסטיים.

שיריה של שלומית ליר מוחות נגד השתקת קולן של נשים לאורך ההיסטוריה ומעודדים אותן להשמיע את קולן בתקופתנו המודרנית, שלאחר המהפכה הפמיניסטית. ספרות נשים מתפתחת ופורחת, אך עדין ישנן נשים, שסובלות מהשתקה עצמית בשל פחד מפני מוסכמות חברתיות. שלומית ליר, בשיריה משתמשת בדימויים של מעוף חופשי של ציפורים ופרפרים, כדי לתאר תנופת שחרור מכבלים תרבותיים: "להפקיע פתח/ להווה מדומיין/  נישא על כנף ציפור/ לבנה/ שעפה מעל גלי/ ים מתנפצים/ באוויר הפתוח"; "והרצון לעוף על כנף/ מילותיך את/ לדאות ברקיעי החופש/ של עולמות קולך ורצונות שלך/ מתוך מהות/ אמת ויופי"; "לפרוש/ ארבע קשתות/ כנפיה למשבי הרוח./ ללכוד הבזק זוהר/ של אור, של רגע,/ במעופה אל עבר/ חרותה". הכנפיים מאוד  משמעותיות בספר, והן מופיעות גם בשם הספר וגם בשמות השירים: "לדאות על כנף החופש"; "לפרוש כנף סמויה".

"משהו רוחני זורם כביכול", ספרם של שולמית אלמוג ויאיר אלדן, הוא דו-עט, התכתבות בין אישה לגבר בנושאים רבים מאוד, ובפרט: חוק, צבא, כסף ופרנסה, קשר, הורות, משקל, איפור, קעקועים, מעשה הכתיבה. שאלת המגדר מרכזית בספר, והיא נדונה בהקשרים שונים, ואף הכריעה בבחירת השם לספר. "משהו רוחני זורם כביכול" זאת הגדרתו של מילון אבן שושן למילה "פלואיד".

הספרים מעוצבים בטוב-טעם, הכריכות מושכות את העין. שלומית ליר עיצבה את הדימוי שעל כריכת "לפרוש כנף" כקולאז' ססגוני, הכולל אישה, הצופה לים פתוח עם ציפור הפורשת כנף.

הציור שעל כריכת "משהו רוחני זורם כביכול" הוא של חן שיש (2006, אקריליק על נייר), אותו שולמית אלמוג קנתה מהאומנית לפני שנים. לפי דעתם של שני המחברים – שלומית אלמוג ויאיר אלדן – הציור מיטיב לבטא את אווירת הספר.


                                       

ספר שיריה של שלומית ליר מוקדש לאימא שלה: "לאמי רחל באהבה הנוגעת עד קצה העולם ומעבר". לספר "משהו רוחני זורם כביכול" יש הקדשה כפולה: שולמית אלמוג מקדישה לכלה שלה, ויקי, הדוברת מנדרינית, וחותמת: 婆婆. פירושם של הסימנים האלה הוא "אם החתן" . הקדשתו של יאיר אלדן: "לאחים שלי/ אריאל/ דודי/ ביני/ באהבה/ יאיר".

אולה שור-סלקטר, שחקנית תיאטרון קולנוע וטלוויזיה, ביצעה קראה אומנותית של שירים מ"לפרוש כנף" וקטעים מ"משהו רוחני זורם כביכול".

ציטוט מאחד הקטעים בנושא השפה העברית:

"לא הייתי רוצה לחיות במקום שבו החיים מתנהלים בשפה שאינה עברית. לא מטעמים של אידאולוגיה או אתיקה. זה עניין של אסתטיקה ופואטיקה תודעתית. אני רוצה לחיות בסביבה שבה מדוברת השפה שבה אני יודעת ליצור בה באופן המלא ביותר. בשפה שבה אני מתנסחת באופן המדויק, החד והיפה ביותר. בשפה שבה תרגום התודעה שלי, וגם של אחרות ואחרים, למילים דבורות או כתובות הוא טבעי."

בשיחתן, שלומית ליר ושולמית אלמוג התייחסו לנושא חברתי-תרבותי עכשווי חדשני, שהוא הסתייגות, שנשמעת בארצות הברית, מתוך רגישות אתנית-מגדרית, מעיצוב דמויות של שחורים ע"י סופרים לבנים, ועיצוב דמויות גברים ע"י נשים ולהפך. אולה שור-סלקטר סיפרה מתוך ניסיון המשחק שלה, שטנסי ויליאמס הטיב לעצב את דמותה של לורה במחזהו "ביבר הזכוכית"

המוזיקאית טובה גרטנר, זמרת-יוצרת של פופ ורוק,  ביצעה 2 שירי שלומית ליר בהלחנתה, תוך כדי אלתורים מלהיבים בפסנתר חשמלי.

בסיום הערב אולה שור-סלקטר קראה שיר העצמה נשית אופטימי של שלומית ליר:

ואם תרצי תראי

ואם תרצי תראי

ואם תרהיבי עוז

יהיה לך

ואם לא תוותרי

על חלומך

עוד תיחשף הדרך בפניך

מעצמך יוצאת היא

אל התבל נושאת היא את ליבך.

גילה כגיל העולם כולו.

טעמה לא נס במסלולי הרוח.

סלולה היא על הארץ

וגם נתיב מעוף בה.

ושמה הוא שמך

ושמם של החיים.