תערוכת פנטסיה מציאות וחלום בהיכל האמנויות בהרצליה /
דודי מנור

 

תערוכה חדשה מוצגת בימים אלה בהיכל האמנויות בהרצליה, שאוצרת גליה שכטר. ימים- 1-31 באוקטובר . רח' ז'בוטינסקי 15 הרצלייה.

נושא התערוכה : פנטסיה מציאות וחלום.

 

משתתפים יעקב נץ, יונתן ליון, תמר ארבל אלישע, גליה פלר, ליטל שגיא, יונתן הכט, חמוטל אופמן, צ'רנה שולמנוביץ, גליה שכטר, שירה בן ארצי פלום, אלה בלקלב, עירית ענבר, ענת וייס, עליזה שינזון, נידם רויטל, מיכל דורון, יפעת לביא פורת.  אוצרת : גליה שכטר

 

 

בתערוכה מציגים ציירים משוררים, וצלמים בשפת האמנות והם מהווים חלק מהפסיפס שנוצר מהפנטסיה מציאות וחלום- שביסודה נוצרה ונולדה מחלומה של הארץ הזאת.

מדוע בחרת בתכנים האלו של התערוכה ומה הקשר שלהם לנושא ?       

גליה שכטר : תנועת ההתפתחות שלנו נעה בזרמי התודעה של חלומות, ורעיונות,
תנועת מרקמי המכחול והצבע , עדשת המצלמה , ומילות השיר שנכתבות – אלה הם פיסות , מרחבים ועולמות
עליהם אנחנו נלחמים, אליהם אנחנו נצמדים, אותם אנחנו מבקשים שערי התרבות של הנוף הטבעי והאנושי של הארץ שלנו.

בנקודת הזמן הזו של ההתפתחות האנושית, של תנועת העולם, העמים, היבשות והגלקסיות כאשר משבר בארץ
ובעולם מתפרץ תושבים יוצאים לרחובות מבקשים לעצור את האלימות , א השחיתות, השלטון מתחלף , הסכמי שלום
נחתמים , הכלכלה לובשת ופושטת צורה – "הארץ רותחת" עולם החינוך מחפש דלתות חדשות טכנולוגיות
להעברת מתודות של למידה וידע , מערכת הבריאות מחפשת תשובות , עולם התרבות נסגר ואנחנו נלחמים
להחזיר  את התרבות והאמנות לקדמת הבמה.

מצאתי שהזמן הזה שמאיים על החלום של כולנו במובנים מסוימים האסוציאציות הקיומיות וכתולדותיה
של הארץ הזו – שעליה הכריז בנימין זאב הרצל – "אם תרצו אין זו אגדה"- במשבר הנוכחי כאוצרת מצאתי לנכון
להציג בבמה זו את היופי הזה את הקסם לצורות שהאמנים והאמנות במדיות השונות ציור, צילום ושירה מעניקים
לנו כחוויה אסתטית.

יצירות האמנות מנגישות לנו הצופים פנורמה חווייתית הראיה שלנו שנובעת מתוך רבדים רבים בתפיסת העצמי שלנו
ובתפיסת העולם הראיה שלנו יוצרת ונפגשת עם תמונות עולם , שברים, פיסות אינפורמציה, רעיונות  שרטוטים ומראות שנגלים תוך צפייה  בתערוכה.

ומצולות התודעה , המים שנוגעים בשורשי העץ, השמיים שלוקחים אותנו למסעות, פרחי הבר והשדה היחודיים
לארצייו , השבת והחג , האהבה שבנו הבוראת תמונות עולם המבטאות את הקשר לאהבת הארץ שלנו.

 

 

 

 

שכטר בחרה להציג כמוטו של התערוכה את שירו הנפלא של יהושוע סובול. השיר על הארץ. לתפיסתה תנועת התפתחות שלנו נעה בזרמי התודעה של חלומות, רעיונות, שירבוטים, אהבה תקווה ומנעד רגשות.

 

לאור דברים אלו, מעניין היה להתבונן במגוון היצירות ולראות את הפירוש והביטוי של כל אמן.

 

 

 

 

 


 

החלל שבחרה לתערוכה האוצרת היה עגול והיא חילקה את המרחב בצורה הרמונית. היצירות התמזגו במרחב ונראה כי הן עורכות דיאלוג השירים, הציורים, הצילומים, הידברו אחד עם השני בסבב משכנע ונעים לעין.

פנטסיה מציאות וחלום אכן התמזגו.

 

  

חפש באתר
טואול - בניית אתרים