על הסרט המתנקש/ ארמן אוונוב

בימוי:יונס אוקרלונד 118 דקות 

גיבור הסרט, כינויו "קייזר שחור" " - מתנקש מבוגר ומנוסה המפוטר  מעבודתו (רגע, תתאפקו, לא לצחוק) וממתין לקבלת כספי הפרישה על פי המוצהר בחוזה העסקה.

המעסיק "מיסטר בלוט", בכדי לשפר  את מאזן החברה ולמכור אותה ביוקר מחסל את הפורשים/ גימלאים. מה שמאפשר לו  על פי סעיף ספציפי ב"החוזה" (קרי "הסכם קיבוצי בענף רוצחים שכירים) לשמור את כספי הפרישה בחשבונות החברה . מיד לאחר שימוע "מיסטר בלוט" שולח צוות רוצחים שכירים לחסל את "קייזר".

זה  לא קל להיות גימלאי.

ז'אנר:

הסרט שייך  ל"פעולה והרפתקאות" אך למעשה זו הקרנה של קומיקס – סוציו -דרמה בה פריקים רוצחים פריקים.

תסריט:

קומיקס קלאסי לעומת תסריט קולנועי טוב, פחות שם דגש על מורכבות העלילה אלא עוסק לרוב בהבלטה של הדמויות והתכונות המיוחדות שלהן. הרי לא צריך ללכת למגדת עתידות כדי להבין מה תפקידה של הבחורה ששמה קמיל, ששוכרת בית מול ביתו של הגיבור על שפת האגם בסוף העולם באזור קפוא  ומעט פראיה.

התסריטאי קובע עובדות – קמיל מצאה אותו. איך זה שכל העולם מחפש אותו ולא מצא והיא כן? בקומיקס זה לא משנה. כדי לתאר את את מצבו הפסיכולוגי של "קייזר" משתמשים במהלך זול אבל בטוח: רכישת כלבלב ורציחתו. ולמרות שהתסריט לא חוטא בתחכום עלילתי הוא מתיימר לעסוק בהיבטים סוציו-אקונומיים ופסיכולוגיים מורכבים של קושי ההסתגלות לאחר היציאה לגמלאות.

צוות הרוצחים השכירים שנשלח לרצוח את קייזר, מורכב מפריקים שבמראה החיצוני שלהם ובהתנהגותם הפרועה עלולים למשוך תשומת לב של ארגוני אכיפת החוק, אבל התסריט מדלג על קיומם אז אין בעיה. אני אישית מאוד התחברתי לדמותה של סינדי. בחורה שחמוקיה גורמים לי להצטער על כך שאני לא נוטל מדללי דם. בחורה שמקיימת יחסי מין עם בני חמישים. מה שאומר שאני עדיין בתחום עניינה. בחורה ששולטת היטב בסכין מטבח – יש לה סצנה בה היא עושה מסננת מגופתו של סוטה. שליטתה בסכין הייתה יכולה להפוך אותה עקרת בית טובה אם הייתה מסוגלת לשלוט בעצמה. ולסיום, היא בחורה שניראת טוב גם עם גרזן בתוך המצח, למרות שאני אישית נמשך לבחורות עם איפור יותר צנוע.

המודל העסקי המצוי בתסריט נשען לדעתי על הארועים שקרו דווקא בישראל לפני מספר שנים. תארו לכם סצינה, איש עסקים כבד (עדיפות לאוליגרך רוסי) מבקש לקנות את העסקים של נוחי דנקנר ומרים אליו טלפון לכלא מעשיהו. נוחי עוזב את הארוחה שלו שמורכבת מפסטה ברוטב עגבניות ושניצל מבשר סינטטי וניגש לטלפון בפרוזדור.

"בעוד שנה החברה שלי תעלה פי כמה. אני גונב את כספי הפנסיה. באיזו דרך? מי שמת לא מקבל. אדאג שהם ימותו" (ציטוט מהסרט). המודל נושא הצדקה כלכלית מובהקת. באופן היפותטי, אם במהלך שנה לא היו מפרישים כספים לפורשי חברת החשמל, המדינה הייתה סוגרת את גרעונה ואפילו מתחילה להלוות כספים למדינות אחרות. לא, אני לא מסית, חס וחלילה.

כישורי משחק:

צוות שחקנים לא רע בכלל. אם יורשה לי לדרג את השחקנים בסדר יורד, אז כך. Vanessa Hudgens שמגלמת את "קמיל" הוכיחה שהיא שחקנית דרמה ממש טובה. שאפו. אחריה הייתי שם את דגי הזהב השוחים באקווריום של "קייזר" ואחריהם את כל יתר השחקנים.

בימוי:

התאמה מוחלטת לסגנון אם אנחנו משייכים את יצירה הזאת לקומיקס. אפילו סצינות רצח צולמו כך שמעלות גיחוך במקום זעזוע. ובכל זאת, למה שפע דם ואכזריות לא מעוררים בחילה? מפני שהצופה יודע שזה לא אמיתי. סרט טוב לוקח אותך אליו, אתה מאבד את תחושת המרחב והמציאות ואתה מרגיש על בשרך כל מה שקורה לגיבור הסרט.

אם "המתנקש" היה סרט טוב, מרוב התכווצויות במעיים לא הייתי נפרד משקית הקאה. אבל לא. זה לא סרט טוב, אבל זה קומיקס מצוין.