יצירה ריפוי השראה בתאטרון קרוב/ חגית בת אליעזר


בצהרי יום שישי 24.9 תיאטרון קרוב בניהולה של השחקנית והבמאית דורית ניתאי נאמן, בתו של איש התיאטרון ניקו ניתאי ז"ל, אירח אירוע ספרותי תחת השם "יצירה. ריפוי. השראה". השתתפו בו הסופרים והמשוררים ד"ר ניקולא יוזגוף אורבך, פרופ' מירון ח. איזקסון וציפי שחרור, שגם הנחתה את האירוע. שיחת היוצרים התמקדה בספריהם החדשים: השירים "דם תפוזים" מאת ניקולא יוזגוף אורבך, "רחוק יותר" – רומן מאת מירון ח. איזקסון, ו"שיריפוי" - ספר שיריה החדש של ציפי שחרור. שלושת המשוררים-סופרים הם בעלי הישגים ספרותיים רבים, וכל אחד מהם פרסם גם ספרי שירה וגם  ספרי סיפורת ועיון.
באירוע נטל חלק כמשורר אורח אריה רגב.

הייתה אוירה חברית חמה בין המשתתפים, שמכירים זה את זה כבר שנים. ציפי שחרור הנחתה את האירוע בהתלהבות ובמרץ, שניכרים גם בשירי ספרה החדש, כפי שניתן להתרשם מהשיר הבא:

 

                                                   הרגע בו אתה מפקפק ביכולת שלך לעוף,

                                  הוא הרגע בו אתה מאבד את היכולת לעשות זאת."

                                                                       ג'יימס מתיו ברי, "פיטר פן"

הכאב המרפא

 

שחרור מֵעַלְוָה חִפַּשְׂתְּ בָּאָמָּנוּת,

את הכאב המרפא הטמעְתְּ ביצירה

והחלום טבע בכבוד הנרמס.

 

לא אלה יהיו פני הדברים,

את תלמדי את הרוח

את תרחצי ברצון הכוח

ותמסכי בך שתיקה מרפאה

כמו חרוזי תפילה בין אצבעותיך.

 

ואז תדעי מעוף, כי יבואו לך כנפים

לחטא כל עַוְלָה

בסופת הלילה המרפא

 

נשמי! נשם!

 

לכל שירי הספר ישנו מוטו, או בעברית מֵימְרָה, איתה השיר מקיים קשרים אסוציאטיביים. את השירים מסיימות נשימות מדיטטיביות להעצמת כוח החיים.

ניקולא יוזגוף אורבך, יליד צפת, התחיל את לימודיו בבית ספר דתי, אך לימים עזב את הדת, למד באוניברסיטאות, והוא בעל שני תארי דוקטור. בשיריו הוא נוגע במורכבות הדתית-חילונית של חייו:

 

הרהורי כופר

 

וּמָה נוֹתָר לִי מִיַּהֲדוּתִי

מִלְּבַד מַטְבְּעוֹת קְטַנִּים?

דַּי אֵין לִי

אַף כְּדֵי לִפְדּוֹת הַנֶּפֶשׁ כְּשֶׁאֶתְבַּקֵּשׁ!

בִּזְבַּזְתִּיהָ בַּפַּזְרָנוּת

בֵּינוֹת עַמֵּי נֵכָר וְהִרְחַקְתִּיהָ מִפָּנַי

לַמַּעַן יְטַב לִי בְּחֵיק זָרוֹת.

 

מָה נוֹתָר לִי מִיַּהֲדוּתִי

שֶׁלֹּא הִתְכַּחַשְׁתִּי לוֹ וּבִזִּיתִי,

שֶׁאוּכַל לְהָשִׁיב, בְּלֹא שֶׁאֶתְפַּשֵּׁר

וְאֶרְאֶה לְטִיפָתָהּ כִּלְפִיתָה?

בְּלֹא שֶׁתֶּאֱסֹר עָלַי אֲחֵרוֹתֶיהָ

וּמִלְּבַדָּהּ.

 

מָה יִוָּתֵר לִי מִיַּהֲדוּתִי

כְּשֶׁיִכְלוּ כָּל מַטְבְּעוֹתַי

וְאֶזְדַּקֵּק לָהּ בַּעֲקִיפִין?

הַאִם תִּזְכֹּר נְּעוּרַי וְתִסְעָדֵנִי

בְּחֶשְׁכַת נֵכָר מְהֻדָּר, כְּשֶׁהַלֵּב יֵמַר?

 

מירון ח. איזקסון, הגיב על השיר הזה, שהוא עשה את המסלול ההפוך: מהלימודים החילוניים בגימנסיה הרצליה לעבר הדת. מירון ח. איזקסון משלב בין כתיבת שירים, שכונסו עד כה ב-12 ספרים, לבין כתיבת סיפורת. בשנת 2021 יצא לאור הרומן "רחוק יותר", הכתוב מפי נער. מירון ח. איזקסון קרא קטע מהרומן, בו הנער מבקר לראשונה לתא של חברו, המנופאי:

"הוא נותן לי להיכנס לפניו לתא הקטן, ואני מיד מתרשם שנוח כאן בפנים יותר ממה שחשבתי. ... "אני הילד הראשון שאתה מזמין פנימה" אני שואל וכעת הוא צוחק, וקול הצחוק מגיע ממקום שעד עכשיו לא הכאתי אצל אנשים. נהדר לראות שזה אכפת לך להיות ראשון. אז כן. אתה ממש הראשון מצטרף אלי כאורח. אני חושב שרק כשלמדתי את המקצוע הייתי יושב בתא עם אחרים, ומאז אני כאן לבד עם המנוף הזה. לפעמים מנוף קטן, לפעמים אפילו עצום.  לעיתים אני בונה בניינים ולעיתים עושה דברים אחרים שאולי אספר לך עליהם.

... "לי קוראים איתן", הוא אומר מתוך חיוך שקט, "יש לי בן ובת גדולים, והייתה לי גם אישה. התחלתי לעבוד כמנופאי לפני יותר משלושים שנה." ... "לי קוראים דודי", אני אומר לו. "זאת אומרת דוד", הוא מיד מתקן אותי. "אמרתי שקוראים לי דודי, זה נכון שהשם הוא דוד".

 

ניקולא יוזגוף אורבך כותב רשימות ביקורת על ספרי שירה, ונותן במה למשוררים ותיקים וחדשים ב - "קול ההמון" – כתב עת אינטרנטי בעריכתו. גם ציפי שחרור עורכת ספרי שירה רבים ומטפחת משוררים חדשים. אחד מהם הוא אריה רגב, אשר פרסם בשנים 2018, 2020 שני ספרי שירה "קפלי הזמן" ו- "אלוהי הלב" בעריכתה. אריה רגב היה משורר אורח באירוע, שקרא מספר שירים. הנה אחד השירים מ"אלוהי הלב" משנת 2020:

 

בלדה על חוף ושחף

 

על סלע כֻּרְכָּר במורד המוביל אל הים

זוג אוהבים טובל בקרני שמש אחרונות

רקיע מתכסה אט בעבים.

כף ידו טומנת כף ידה על לִבָּהּ,

ידו השנייה חופנת את עָָגְבוֹתֶיהָ

נשימתה שוקעת בחלום.

שחף חולף פולט צווחת געגועים אל מרחבי ים

ועלטה משתררת על פני המים.

 

לפתע זעה הנערה ומתעוררת

"הייתי נשארת עמך עד עלות השחר

אך אמי לא תדע את נפשה מדאגה".

 

במעלה הדרך נער ונערה

עולים מן הים

אל מפתן האימהות הדואגות,

שחף משמיע צווחת געגועים

והמית הגלים בְּעָרְפָם.

 

הייתה עוד אורחת – השחקנית איריס הרפז. היא הופיעה בשני קטעי משחק מתוך המונודרמה שלה "תיק פוריות: אי. וי. כן או אי. וי. לא".

 

הקהל נהנה מאירוע ספרותי-תיאטרלי עשיר באווירה חברית חמה בתיאטרון קרוב, שנוהג לפתוח את במותיו בפני סופרים ומשוררים. זאת מסורת מימי ניקו ניתאי, שממשיכה גם בניהולה של דורית ניתאי נאמן.

 

חפש באתר
טואול - בניית אתרים