שיר:
אֲבָנִים שֶׁל מַטָּה/ אורית כרמל רפאלי


 

אַדְמַת הַמִּזְרָח נֶחְפֶּרֶת בְּלִי הֶרֶף

חִטּוּט יְהוּדִי מַתְמִיד בֶּעָבָר

עִבְרִים קַדְמוֹנִים סְפוּגִים בַּקִּירוֹת

וְהַלֵּב נוֹהֶה אַחֲרֵיהֶם

כַּפּוֹת יָדַיִם פְּתוּחוֹת לִקְרָאתֵךְ לִנְדָבָה

אֵין אַף פַּעַם מַסְפִּיק מַטְבְּעוֹת לְכֻלָּם

וְאַתְּ נִמְשֶׁכֶת אֶל הָאֶבֶן

תְּחוּשַׁת מְחָטִים נִנְעֲצוֹת בְּגַבֵּךְ

תַּגִּיעִי אֲשֵׁמָה לַמָּקוֹם הָרָגִיל לִסְפֹּחַ אָשָׁם

עֲדַיִן עוֹמֵד, אֵינוֹ מִתְמוֹטֵט מִכֹּבֶד

פִּתְקִי דָּם שׁוֹתְתִים מִבֵּין חֲרִיצָיו

מַבָּטֵךְ נִמְשָׁךְ לַשָּׁמַיִם הַמְּלֵאִים

בִּשְׁתִיקָתָם רַבַּת הַיֹּפִי הָעִקֶּשֶׁת

שָׁם צִפּוֹר עֵירֻמָּה מִכָּל מָשָׁל אוֹ סֵמֶל

נוֹכַחַת שְׁקֵטָה

אַבְנֵי הַכֹּתֶל נַעֲנוֹת לְלִטּוּפֵךְ

קְרִירוֹת כַּחֲלוּקֵי נַחַל

אֶצְבָּעוֹת נָשִׁיּוֹת הָיוּ בָּהֶן כְּמַיִם סַבְלָנִיִּים

קָרְאוּ כְּסוּמוֹת

מַסְפִּיגוֹת דְּמָעוֹת בְּשָׂפָה דְּמוּמָה

הַכְּאֵב בָּנָלִי. תָּמִיד בְּגִידַת הַגּוּף תָּמִיד הַחֶסֶר

תָּמִיד הַמָּוֶת תָּמִיד הָאַהֲבָה

וּמֵעַל הַכֹּל תְּרַחֵף כְּאוֹתָהּ צִפּוֹר- הַהוֹדָיָה.

חפש באתר
טואול - בניית אתרים