פרק מספר:
שדות נלוזים/ סיון קיש 


 
                                                                                     

בעיר רומא הומת האדם ושוקקת החיים, הידועה בשילוב היום־יומי בין העתיק למודרני, היכן שעבר והווה מתערבבים ביניהם ומתנגשים זה בזה ללא הרף והיכן שהזמן נעצר מלכת, באותה עיר קסומה חיו שתי עלמות צעירות שהיו מלאות בתקוות ובחלומות. העלמות, שהגיעו לרומא משני קצוות שונים ומרוחקים של העולם, הבטיחו לשמור זו על זו ולא להיפרד לעולם. הן היו שונות בתכלית השוני אישה מרעותה, אך בשתיהן שכנה אותה נפש הרפתקנית ונועזת, המשוטטת ונודדת בעולם ללא מנוח והמפליגה למחוזות מרוחקים בחיפוש אחר הגשמה עצמית, כיאה לבחורות מודרניות. עם זאת, נפשן כמהה לאביר על הסוס הלבן שיצילן מהנוקשות האכזרית של חייהן היום־יומיים הרגילים, הקשים והאפרוריים, ויסחף אותן אל עבר הפי אנד ורוד במיוחד, בדיוק כפי שסוּפַּר להן בילדותן באגדות הילדים שעליהן גדלו.

הן אהבו מאוד זו את זו, אך כל אחת מהן פנתה לאן שהובילה אותה דרך חייה הפתלתלה, אישה אישה לגורלה.

מסתבר שהחיים משולים לדלתות מסתובבות: גורלך נקבע כמו בסיבוב הדלת – מתי תיכנס בדלת ומתי תצא ואת מי תפגוש בהמשך. העיתוי משחק תפקיד חשוב בתסריט החיים, אך חשובה עוד יותר היא בחירתו של האדם – אם תבחר בכיוון ההפוך יחבטו בך הדלתות וייסגרו לעד.

מאשה אִיוָנוֹבָה עלתה במדרגות לדירתה שבקומה השנייה בשכונת טוֹר בֵּלָה מוֹנָקָה שברומא. היא הייתה עייפה ושיכורה והתנדנדה קלות. הערב שתיתי יותר מדי שמפניה במועדון הלילה לָה קָאזָה, למרות שבעל המועדון אמר שיפטר אותי מהעבודה אם אמשיך להשתכר, חשבה לעצמה. חצאית המיני הקצרצרה שלבשה עלתה מעלה עם כל מדרגה שעלתה, והגבר שעלה מאחוריה התבונן בה במבט חודר בכל צעד שעשתה. השפעת בקבוק השמפניה שגמעה קודם לכן עשתה את שלה, והיא נעצרה בקומה הראשונה ונשענה עליו.

הגבר הרים אותה בזרועותיו מבלי להוציא מילה, ומאשה הידקה את זרועותיה סביב צווארו. הוא הוציא את המפתח מתיקה, דחף אותו לחור המנעול והם נכנסו פנימה בדלת שנפתחה ישירות לחדר מגורים קטן, שהיה עמוס ברהיטים ובספרים. הגבר הניח אותה בעדינות על הספה ומאשה התבוננה בו בעיניים מזוגגות ואדומות מבעד לאדי הערפל של האלכוהול וחייכה. היא מזגה יין אדום מהבקבוק שניצב על השולחן הקטן והעגול לשתי כוסות ארוכות צוואר, והגישה לו אחת.

הוא נד בראשו לשלילה ואמר:

"שתית כבר מספיק הערב."

מאשה משכה בכתפיה בביטול, התעלמה ממנו וגמעה את היין. הגבר התיישב לצידה, הוציא מכיסו קופסה קטנה שבתוכה אבקה לבנה והגיש לה.

מאשה מחתה קלות:

"הסנפתי יותר מדי הערב, ואני גם ממש שיכורה."

"קחי, זה חומר טוב, טהור. זה יעשה לך טוב," שידל אותה הגבר.

מאשה השתכנעה והסניפה.

הרגשת ריחוף ורוגע מדהים השתלטו עליה בבת אחת, והיא הרגישה שלווה ומאושרת כפי שלא הייתה זה זמן רב.

מאשה דמיינה לעצמה שהיא ברבור לבן השט בנהר גן עדן בסירה קטנה. מולה ישב ברבור כחול ויפה תואר, שחתר במשוטים והפציר בה לקחת עוד מנה.

מאשה הסניפה עוד מנה.

הברבור הכחול נשא אותה בזרועותיו לחדר השינה.

היא הביטה בו ברוך ובאהבה מבעד לענני גן העדן הקסומים, בשעה שרכן מעליה ונצמד לגופה. צעיף משי כחלחל הופיע לפתע בידיו ומאשה חייכה, עת הברבור הכחול כרך אותו סביב צווארה. הרגשת עונג קסומה מילאה את כולה, ומאשה השיכורה והמסוממת, שהייתה ברקיע השביעי, לא הבינה מה עומד לקרות ולא הרגישה כמעט כלום כשהתהדק הצעיף בבת אחת על צווארה וחנק אותה למוות.

הברבור הלבן נעלם בסירת המשוטים לכיוון שערי גן עדן שנפתחו לפניו, למקום מלא אור, אהבה ואושר אינסופי. שם המתינו לו סבא וסבתא שלו, ברבורים לבנים גם הם, שחיבקו אותו ברכות ובאהבה עד אין קץ. הברבור הכחול נותר לבדו, ממשיך במסעו גלמוד וערירי.

הרוצח הניח לגופתה חסרת החיים להישמט מבין ידיו העטויות כפפות עור וקם מהמיטה. הוא הביט סביבו בשביעות רצון, הרים מעט את הכרית והניח תחתיה פתק קטן ששלף מכיס מכנסיו. לאחר מכן יצא מהדירה ונעלם במורד הרחוב.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

חפש באתר
טואול - בניית אתרים