השקת הספר נשות חלב יפה גדעוני/ ראובן שבת

בתאריך 10.8.21 התקיים במרכז הקהילתי בת ציון ערב השקה מיוחד לספרה החדש של יפה גדעוני-"נשות חלב"( יצא לאור בהוצאת אינדקס מדיה ).

לערב הגיעו אורחים רבים, בני הקהילה החלבית בישראל, ותיקיה, וגם  צעירים שהם בנים למשפחות הקהילה שכולם נולדו בישראל.

האירוע נשא אופי מיוחד במינו , והאורחים זכו גם למגוון ממטעמי ובעיקר ממתקי העדה החלבית  הידועה היטב בכך.

קובץ הסיפורים "נשות חלב", מהווה פסיפס רב קולי ורב גוני של חיים שאינם עוד אבל זכו בתיאורים צבעוניים, שוקקי חיים, המשלבים היטב בין ריאליזם לפנטזיות חידתיות.

את הערב הנחה יוסי גדעוני, בעלה של המחברת ואיש עסקים. הוא לווה בקטעים של מוזיקה ערבית, של זמרים וזמרות ידועים כמו פאריד אל אטרש ופיירוז.

נשאו דברים: עמוס אשרוב, מדריך טיולים  ומנהל בארגונים חברתיים , שנשא דברים מרגשים על הקשר הבינעדתי בין עדות( במקרה דנן חלבים ובוכרים). ודיבר על ייחודו של הספר להנצחת השורשים.

ז'קלין תורג'מן, בת למשפחה יוצאת חלב דיברה על הערך המיוחד שיש לספר בחיבור אל הזהות העדתית והלאומית כאחת.

יוסף נקש, דיבר על הזיקה של הספר למציאות של אז ולמציאות בת ימנו ומדוע חשוב כל כך לשמר את הקשרים  הללו.

 המחברת, יפה גדעוני ,קראה קטעים מחלק מהסיפורים ושיתפה את הקהל בתהליכי כתיבתו המורכבת:

"לפני כ-45 שנה, כשהייתי סטודנטית, פנה אלי ח"כ מנחם ידיד ז"ל וביקש שאפנה למשפחות יוצאי סוריה ואתעד את הסיפורים כדי שלא ישכחו. בגלל סיבות שונות לא יצא הדבר אל הפועל. והנושא נשכח מליבי.

הספר נכתב בתחילתו בהשראת הסיפורים ששמעתי מאימי ומבנות המשפחה. כבת יחידה הייתי צמודה לאימי וזכיתי לספוג שעות של סיפורי חלב. הסיפורים סופרו תמיד עם הרבה אהבה וגעגוע. למרות חיי העוני, המחסור והקשיים שהיו בתקופה ההיא בסוריה, הלבבות היו שמחים. ואולי בזכות הביחד ושותפות הגורל שהייתה בין החלבים.

פרט לסיפורים שהכרתי נוספו סיפורים על ידי ראיונות שערכתי, מחקרים ולימוד התקופה.

התקופה המדוברת בספר היא שנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת. כלומר לפני כשמונים שנה ויותר. מעט מאד אינפורמציה יש על תקופה זאת. לעומת העלייה אחרי קום המדינה בשנות השישים והשבעים שמתועדת ומסופרת.

בחרתי לכתוב את הסיפורים בחלקו הראשון של הספר, מפי נשים ועל שמן של נשים, כדי לתת כבוד לנשות חלב שחיו בצילו של הגבר: האבא, האח ואחר כך הבעל. הן נשאו בעול המשפחה כיבדו את הבעל ובזכות חוכמת החיים שלהן פיתחו תחבולות משלהן איך לנהל את החיים כרצונן בלי להרגיז את הבעל.

הראשון בחלב והשני בישראל.

חלק מהסיפורים בחלקו הראשון של הספר מספרים את קורות חייהם של משפחת כהן, השכנים והחברים שגרו בשכונת בחסיתה. היהודים בחלב גרו בשתי שכונות עיקריות העשירים גרו בג'מיליה ואני בחרתי לספר על חיי היהודים העניים שגרו בבחסיתה הצפופה. (הסידרה מישל עזרא ספרא ובניו מתיחסת בעיקר לחלבים העשירים משכונת ג'מיליה.)

בסיפורים משולבים הווי החיים באותה התקופה, המאכלים, המנהגים, הפתגמים הציוריים, שירי הילדות וסיפורים על מקרים יוצאי דופן שערערו את שלוותם של החלבים. בדגש מיוחד על הציונות ואהבת המולדת שבערה בקרבם של יהודי סוריה. הם סיכנו כל מה שהיה להם כדי לעלות לארץ היהודים. הותירו הכל מאחור ועלו עם בגדיהם על גופם. הציונות בסוריה החלה בדמשק, כששליחים מקבוצת "החלוץ" באו מישראל. לימדו עברית והעלו נערים ונערות לישראל. בשנת  1933הציונות התפשטה גם לחלב ולערים אחרות בסוריה .

 

חלקו השני של הספר נקרא- "החלבים יצאו מחלב אבל חלב לא יצאה מהם". מסופר על חיי המשפחות שעלו לארץ , נתקלו בקשיי הקליטה, באפליה ואפילו בחטיפת תינוקות.

 

אמא שלי היתה אומרת בערבית ש"איד ו'יחדה מה בתספא" כלומר "יד אחת אינה יכולה למחוא כפיים". וכך גם אצלי. ללא עזרתם של הרבה אנשים לא הייתי מצליחה להוציא את הספר.

אני מודה לאליס שעיו שבמשך שעות סיפרה לי סיפורים על חלב. וענתה לשאלותי על פרטי פרטים. לבני משפחתי המורחבת, שבזכות הספר חידשנו קשרים, הם סיפרו לי מהזכור להם. תודה לאתי דהרי ששלחה לי סרטון עם ריאיון של  ההורים, לחברתי פרידה שהתרגשה לקרא את הסיפורים העירה והוסיפה עליהם. לרלי שעבדנו יחד שעות על ההיגוי הנכון והניקוד של המילים בערבית, לבני גדעוני שעזר בתהליך ההפקה, לברכה ולעדנה שהתיעצתי איתן, לראובן שבת שבזכות העידוד שלו פרסמתי את הסיפור הראשון, לחברי מקבוצת הפייסבוק בקהילת יוצאי סוריה שתמכו עודדו והוסיפו ניחוח מיוחד לספר. וכמובן לבעלי היקר יוסי שבלעדי תמיכתו ועזרתו לאורך כל הדרך, הספר היה נשאר על המחשב."



 

 

 

 

 

 

 

 

 

חפש באתר
טואול - בניית אתרים