על הדשא השמח של סבתא עם  שרה שלו/ נתנאל סמריק


סבתא בת 82 פוצחת בקריירה בינלאומית כסופרת ומעודדת בספרה החדש ילדים מהעולם בימי הקורונה

שרה שלו תגרום לכם לקבל חיוך מ"ראש דשא" בספרה החדש וגם התלמיד יובל סמו "מארץ נהדרת" מפרגן.


אומרים שהדשא של השכן תמיד ירוק יותר, אז אשת החינוך והמורה המיתולוגית שרה שלו, הצליחה בעת הכי קשה בכל העולם, בסגרי הקורונה, למצוא תרופה ומזור לבדידות, לחנק ולגעגועים החוצה מהבית והזום בסגר בימי הקורונה - אל הטבע. הפטנט הייחודי פרץ כאשר התחילה ליצר "בובי דשא", המחייכים לכל אחד, וניתנים לגידול בכל בית.

שלו אף הגדילה לעשות וכתבה ספר שפונה לקהל בינלאומי "סבתא לולי ובובי הדשא", שתורגם גם לאנגלית, בשל היותו כה רלבנטי בתקופות קורונה מאתגרות שכאלה, החולפות על כל מדינה בעולם.

שלו רצתה לקרוא לסבתא בספר סבתא שרה, ואז בתה לצד הנכדה בת ה-8, שהפכה מהר מאוד לשוליית הקוסם, ייעצה לה שיווקית להעניק שם שידבר יותר לילדים, ובבניין בו גרה שלו, מתגוררת “סבתא לולי”, והסבתא שלו ,החליטה שזה שם מגניב לספר.

הספר "בובי הדשא של סבתא לולי", מספק הצצה לעולם הנבטת וגידול הצמחים מחומרים המצויים בכל בית , זרעים מהמזווה וגרוטאות צבעוניות לקישוט, מגשיות ומכלי התזה. בעזרת הספר יוכלו ילדים בכל מקום בעולם, שיבחרו בו, למחזר גרוטאות מכל הבא ליד, ליצור ולגדל בובי דשא ולעצב את שערם.

הצלחתו של הספר בשדה הילדים, עוררו את התחושה והצורך לסייע לילדים גם בעולם הבינלאומי, כך שזה היה בלתי נמנע לתרגמו לאנגלית.

הספר מדבר לכל נפש 'ילדית' הכמהה לטבע, לקיימות ולמחזור.

דשא ורצון לראות הצלחה במעשי ידיך ע"י גידול וטיפול בו, הוא הוא תכליתה של הנפש האנושית, שמחפשת כל הזמן אישורים לקיומה וליצרה, טבע שהוא טוב מנעוריו.

כאשר שלו כאשת חינוך, מורה בבי"ס שלווה בחיפה כארבעה עשורים, כשבין תלמידיה השחקן יובל סמו לימים מ"ארץ נהדרת". מעת לעת סמו, עדיין שומר עם שלו על קשר טלפוני ושמח לברך על יציאת הספר שלה, וכסבתא, שלו יודעת כמה נושא השיער ועיצובו מהותי אצל ילדים ובני נוער.

סמריק: איך התחיל בעצם הרומן הזה בינך לבין ראשי הדשא?

שלו: "במקרה נפגשתי בראשי הדשא כאשר בחור שעבר ברחוב נשא ארגז ראשי דשא, שפזלתי לעברו, הוא הציע לי לקנות אותם ואני אישה, שילדה קטנה מרוצצת בתוכי כל הזמן, תמיד התגעגעתי לבית ילדותי, שם הייתה גינה ירוקה ועצי פרי, ואילו היום אני גרה כיום במגדל ללא גינה, לא יכולתי לומר לו: לא. קסם לי מבטם של הצמחים בי, הם העירו בי משהו חבוי, עמוק ושוקק, כאילו דיברנו בשפה ללא מילים.

כך זה הפך לסיפור אהבה ממבט ראשון. עד היום אני נהנית מהמעבר הזה כשאני חולפת ומביטה בצמח וראש הדשא פולט בחזרה מילה, פלירטוט. צריך רק להיות קשוב לעצמך ולחיים שסביבך כדי להיות שותף בשיח הזה.

הדיאלוג המתמיד שלי בין החיים והצומחים הוא חובק עולם. במיוחד אצל ילדים ערניים ופיקחיים. כי ילדים וצמחים, הם שני הדברים הכי תמימים ומתגמלים מבחינת נתינת תאהבה. מה שאתה נותן אתה מקבל".

סמריק: מתי לראשונה שיתפת את תחביבך לתלמידיך?

שלו: "לראשונה שיתפתי את התלמידים, והבאתי ראשי דשא לבית הספר , והם התאהבו בו ממש כמו ילדים סקרנים, בכיתה ו' אי שם ב-1995.

שם זה התחיל והתלמידים נסחפו, ואף ויתרו על הפסקות בין השיעורים, כדי שסבתא לולי, אני, אלמד אותם איך לגדל ראשי דשא, כיצד למכור אותם, ואז נסענו בכסף שהרווחנו ביחד כולם לטיול".

בסגר האחרון התחביב הפך לצורך קיומי לסבתא שלו ולנכדתה, וכאשר כולם אמרו שמצב הרוח נורא ויש דיכאון בקורונה, "אנחנו כאן עשינו חיים" מנפנפת שרה עם ניצוץ של ילדה בת 4, עם ספרה ושל "בובי הדשא" שצומחים בכל פינה בביתה.

בעת הכי אפלה היא ונכדתה הצמיחו ויצרו "בובי דשא" ללא הכרה, הניחו אותם בכל מיני מקומות, עם תסרוקות מכל המינים עד שלא ידע.

כך נולד גם הספר, שהיום הוא כאמור מתחיל את צעדיו הראשונים בכל העולם, שעדיין עוטה איום סגר וקורונה, לכן הספר גם מהווה מזור.

לכן כשאתם חושבים שאין לכם עם מי לדבר, תיקראו ותיישמו את מה שסבתא לולי עושה כדי לא להישאר לבד לעולם. כי הרי לכולנו יש ראש עם דשא ירוק ואחו בתוכו.

אפשר לשוחח גם עם הדשא, שכולנו מצמיח בראש.

חפש באתר
טואול - בניית אתרים