על הסרט שבעת המופלאים/ ראובן שבת
בימוי:אנטואן פוקואה 133 דקות( 2016)
להחזיר את הכבוד הגברי.
גילוי נאות. מערבונים היו ויהיו תמיד( נניח עד יומי האחרון), הז'אנר המועדף עליי בסרטים.
אחר כך באים סרטי המדע הבדיוני הפנטזיות. והדרמות.
אולי בגלל הנגיעה הזאת המאוד ברורה, במאבק של שחור-לבן בין טוב לרע. בין נצחון הצדק ותבוסת הרע. לרוב במחיר דמים טרגי וקשה
על כל פנים הסרט הזה שנעשה לפני חמש שנים ומוצג כיום בנטפליקס, גרף בשעתו הצלחה כספית וביקורתית לא מבוטלת ולא בכדי.
ראשית הוא מבוסס של שתי יצירות קולנועיות קלאסיות מהמאה הקודמת.
מערבון משנת 1961 של במאי גדול ג'ון סטרגס, ושחקני מופת כמו יול ברינר, סטיב מקווין,אלי וולך, ג'ימס קוברון וצ'רלס ברונסון.
הסרט השני הוא כמובן שבעת הסמוראים של קלאיסקון הקולנוע אקירא קורווסואה.
עלילת הסרט היא זו: תושביה של עיירה קשת יום מגייסים את עזרתם של שכירי חרב מפוקפקי עבר, על מנת לסלק טייקון חזירי, המעוניין לעשוק את אדמתם בפרוטות ואין כל עכבה בדרכו.
מכאן ואילך מתפתחת עלילה, השזורה גם בעבודה מקצועית ומלוטשת היטב של הבמאי וצוות השחקנים.
הגיבור הראשי-קאובויי שחור שאותו משחק דנזל וושינגטון האגדי, ולצידו שחקנים מעולים כמו איתן הוק,כריס פארט ופיטר סארסגאד ולצידם שחקנים נוספים מהעילית של התחום בסרטי אקשן בעלי תוכן.
והתוכן אכן חשוב ומשמעותי.
על פני השטח- זה קרבות אקדחים, יריות, נקמה, הרבה דם ואנקות כאב, וחירוקי שיניים וצחוק אכזרי.
אבל בתוכן זה למעשה המאבק האולטימבי, הכמעט נצחי בין טוב לרע.
בין כפרה על רוע לבין רוע צרוף שאינו משתנה לעולם.
בין חמדנות לצניעות.
בין משמעות הנתינה לרשע האנוכיות
המשחק של הגיבורים הטובים, אינו שחור לבן בדיוק. אבל על ההתחבטות המוסרית שלהם מחפה הרצון האמיתי שלהם להקריב את עצמם בעבור משהו משמעותי, כמו צדק, כמו הגנה על חלשים, כמו מניעת הרע מליישם את תוכניותיו.
המעטה הזה המצולם בערבות המערב הפראי של אמריקה, ובין אתרי צילום נפלאים, ובין לבוש היסטורי, ובין שליפות אקדחים מהירות.
כל זה מצטרף יחד לחגיגה אמיתית של קתרזיס קולנועי מעולה שרק מערבון טוב יכול לתת
ושבעת המופלאים בגרסת 2016 אכן מספק זאת במובהק.