בכיוון של תומר יולי 2021/ תומר פישר

סקירת סינגלים לחודש יולי

ברגעים האלה של ההקשבה, ואת זה מכיר לא מהיום, אפשר להתנתק לרגע מכל ההמולה, הלחצים, החששות והדברים שאופפים אותנו ביום יום. מספיק לשמוע כמה צלילים, כדי לדעת שהלב נמצא במקום הנכון. הכמיהה שלי למצוא את השיר הזה שידבר אליי, דווקא ביום שבו לא תמיד הכול הולך חלק, לא תמיד הכול מסתדר ולפעמים הוא קצת רגיל מדי. בכל פעם שיש את החיבור הזה למוסיקאי, לשורות שהוא כותב, למלודיה שמתנגנת לה, לעיבוד שמצלצל נפלא, לנגנים שבאים לתת מאהבה-אז קורה הרגע שאף תסריטאי לא יכול לכתוב אותו יותר טוב מהאדם שמקשיב. השיר מתחבר לפסקול שלך בצורה הרמונית ומשלים אותך באיזשהו מובן. וגם לנוסטלגיה יפה יש חן גדול.

אציין שמלבד הסינגלים שבחרתי, אני רוצה לציין לשבח את שי סול-תכתבי אותי, את האלבום החדש והחזק של דניאל רובין, האלבום שיעיר את אמא, עידו שדה- איש של בית, שני טוריאל- עכשיו אני מוכנה, מעבר לכביש שש – הפסקת נשימה,

ספי אפרתי – (השיר ההוא של) מיקי שביב  (מילים, לחן, עיבוד, הפקה מוסיקלית, גיטרה בס, תכנותים, קלידים, גיטרות וקלידים: פיטר רוט, גיטרות : גיא שמי, תופים: חגי שלזינגר)

מהרגע שהתחיל השיר, ריחף מעליי ענן של מסתורין. קסמו של השיר, לא קרה בהאזנה הראשונה.. כי יש בו קונספט ברור שמחלחל לטקסט, לאווירה המוסיקלית, לעיבוד ולעובדה שמיקי שביב, אותו המוסיקאי שעומד מאחורי המוח של להקת טנגו עם שותפו, ז'אן פול זימבריס. אהבתי את הראש של ספי, לחדש ולעניין את האוזן. בטקסט, ספי נוגע במציאות שחייבת להשתנות בהדרגה. הבניין יתרוקן בקרוב השכנים, האווירה הזוגית עולה על גדותיה וגם הגשם ברקע המשבר, לא תורם להקלה בגרון, אלא משמש כמציף רגשי של כל הסרט.

ובתוך כל זה, מגיח לו פתאום מיקי שביב, והשירים שלו, שאולי סוף סוף יסדרו לגיבור את החיים. אגב, המוסיקה לא יכולה לעשות במקומו את העבודה, אבל הוא שם את מבטחיו בשיר ההוא של מיקי שביב. הרעיון הזה של המחווה לשביב ולטנגו, לא רק מופיע בטקסט, הוא נמצא שם כל הזמן בפרונט.. באפקט על השירה של ספי, בטמפו של השיר, במקצב התופים, בהוק המוסיקלי, בשירה הקצת מתענגת על האקורדים וברצון להישמע כמו בחו"ל. תוך האזנה אחת, לא יכולתי להוריד לשנייה את עיניי מהשיר ושמעתי עוד פעם ועוד פעם. והוא כל הזמן השתבח ונשמע יותר טוב.. וקצת גדול מהחיים. ללא ספק, אחד השירים המפתיעים של החודש וכל הריספקט, לספי, לפיטר רוט על הסולו ולמיקי שביב.

רון בן עטיה  -  ימים טובים יותר  (מילים, לחן, ביצוע, גיטרה ופסנתר : רון בן עטיה, הפקה מוסיקלית, גיטרה ופסנתר : יוסי שטרית, בס : רזיאל בר, תופים: טוליק דגטיאר, כלי מיתר : אדי רזניק, בוריס רימר, אסתר ואלאדארס ומיכאל פביה)

השיר של רון - הזכיר לי כמה שורות שיצא לי לכתוב על רגש ספציפי שהלך לבקר מישהו אחר ואילו, הדובר ממתין לו שיבוא לו רגע קסם משלו שיפר את הבדידות. את רון בן עטיה, אני מכיר עוד מתחילת דרכו המוסיקלית. רון השתתף בפרויקט "מקורוק" של מרכז הצעירים בבאר שבע, בהנחיית יורם גלילי ודנה ברגר. אני באתי לראות אותו במופע הסיום.

שם עם גיטרה אחת ועם שיר קורע לב, הוא עמד והתגבר על כל המכשולים והוציא את האמת שלו החוצה. כבר שם, הבנתי מה זה הכוח הזה של ביצוע אקוסטי שלא צריך שום פירוטכניקה ואמצעים נוספים, מכדי להיות אמיתי. גם את השיר החדש, יצא לי לשמוע בהופעה שלו וגם שם הוא ביצע אותו אינטימי. הוא בחור מקסים וקלטתי שיש בו את הרצון להגיע רחוק. והאמנתי בו מההתחלה. השיר החדש בהפקת יוסי שטרית, לוקח אותו לאזורי האינדי, עם עבודה מאוד עדינה. רון לא לוחץ, לא שר בלהט, אלא עוטף את המאזין בשקט הפנימי שלו ולי זה הכי קוסם ומרגש. זאת רק ההתחלה, מכאן אני בטוח שהוא יגיע לאן שהוא היה רוצה לכוון. אני מחכה לעוד.

ירון אמיתי מארח את אלי מגן ונעמי גלעדי  (מילים, לחן, עיבוד והפקה מוסיקלית: ירון אמיתי,

שירה : נעמי גלעדי, קונטרבס : אלי מגן, פסנתר :  יואב פולצ'ק, חליל : מתן קליין)

מתי נולדת קלאסיקה עברית חדשה? כשכל הסימנים מעידים שיש התכתבות עם כל המוסיקאים המופלאים שהיו לפנייך, אבל אתה בא עם מי שאתה ומפזר את קסמיך. ירון אמיתי, שעד הסינגל שמעתי אותו שר וכותב בשפה האנגלית, עושה מעבר אמיתי לכתוב בעברית. וכדי לעשות את המעבר יותר מיוחד, הוא בחר זמרת מוכשרת ונגן קונטרבס אגדי שיצטרפו למסע.

נעמי שרה בצלילות וברגישות מדהימה, נולדה לגדולות. השיר עצמו הוא על רגעים קטנים שבהם האהבה נבחנת בזכוכית מגדלת, אבל בפירוש התכתב לי עם שמות גדולים: יוני רכטר, סשה ארגוב, נורית גלרון ושם טוב לוי. הפזמון של השיר כל כך מיוחד- מטפס לאטו אל מחוז גבוה ומשם הוא יורד שוב למינור, אבל שב עם השלמה מסוימת. בסך הכול, אולי זאת משאלה לימים הבאים, אבל זו סנונית מבטיחה מתוך הפרויקט של ירון אמיתי בעברית, ויש לי הרגשה שהוא עוד יפתיע.

מלי יקותיאל - לשחרר  (מילים, לחן וביצוע : מלי יקותיאל, עיבוד : מלי יקותיאל ונדב ביטון, הפקה מוסיקלית וקלידים: נדב ביטון, גיטרות: דוד ביטון, בס: איתן אלבז, תופים : ירון ועקנין, חצוצרה: ברוך חרלפ, טרומבון: מעיין מילו, קולות: מלי ולינור עין גדי, תכנותים: נתנאל בן גיאת)

ועכשיו קצת לשחרר ממך והלאה. יש משהו בזה שלא הכול מושלם, שעובד כמתכון טוב לשירים. הרצון לחזור לרצון הראשוני הגולמי של מי שאתה- בלי להיסחף הלאה לתסריטים שלא קיימים.. הוא תמיד קיים. בשיר החדש של מלי יקותיאל, הוא מגיע במקצב רוק-סול, שמזיז לך את הבטן ודורש ממך להגיב לסחרור החושים. השירה של מלי, הזכירה לי בשמיעה שנייה, את הפיל של רותי נבון.

גם לרותי, היו את השבירות האלה בקול, שפתאום לוקחות את ההברות המלודיות ומטעינות אותן באנרגיה מתפרצת. אהבתי את ההפקה של נדב ביטון, ואת העיבוד שלו ושל מלי, שמנסה קצת להזרים כאוס, למרות שהשיר רוצה שחרור.. אבל בפועל, הוא מערבולת, שבה לא הכול מסודר. ואיפה אפשר לשמוע את זה? בסוף השיר- אנדרלמוסיה שלמה. אין סדר ומצד שני, השירה של מלי מלאת הבעה. וזה אולי מה שחזק בשיר- הטקסט הוא הפיל, אבל הוא לא המרכז של העניין- אלא כל מה שקורה מסביבו. זה הופך שיר קטן, לכמעט המנון מחץ. מודה שהופתעתי ולא ציפיתי, והקסם הזה עובד.  

נתן כהן - הסיפור שלי  (מילים : אהוד מנור, לחן, עיבוד, הפקה מוסיקלית, תיכנות, נגינה, הקלטה, מיקס ומאסטרינג : נתן כהן, גיטרה סולו : שלמה יידוב)

אני מודה. נתן כהן, הוא אחד המוסיקאים האהובים עליי- כל שיר שהוא נוגע בו הופך לפנינה.. משום היכולת המלודית שלו, ליצור הרמוניות מורכבות מצד אחד ומצד שני, שיש בהן נשמה ועדינות. הדבר השני, שנתן תמיד מקפיד על רמה גבוהה של טקסטים- וכך גם הוא יוצק להן משמעות חדשה. בשיר החדש, הסיפור שלי, שיצא אחרי לא מעט זמן שבו נתן קצת התרחק מהוצאת שירים חדשים, הוא חובר שוב לטקסט של שותפו, אהוד מנור. נפלה בידיו, זכות להלחין עוד טקסט שלו, ומילותיו של אהוד כבר אומרות הכול, ואין טעם לפרט מה סוד הקסם בשיר.

הכי מגיע לנתן, להמשיך ולקבל חשיפה על עשייתו המדהימה לאורך השנים. "הסיפור שלי", מצליח לסחוף בעדינות שלו עם התרומה היפהפייה של שלמה יידוב בגיטרה סולו. גם יידוב היה שותף מוסיקלי ליצירותיו של אהוד מנור, וגם לו יש הרבה געגוע אליו. השירה של נתן, להבדיל מהמוסיקה המורכבת, אינה מתחכמת, היא פשוטה, בגובה העיניים, אבל מרגישה נקייה וטבעית. יש גוון נוסטלגי לשיר, אבל הוא עם הפנים קדימה, ובתוך כל השינויים, נתן כהן מצליח להביא עוד שיר שיהפוך לקלאסיקה.

 
שחר כהן-עורך מדור מוזיקה: 
http://www.scmusic.co.il/