סיפור:
קריעת נאמנות  ידיד אמת/ שוש חובב


בסיפור הציונות והעלייה לארץ יש לאימי מקום מרכזי וחשוב. היא הייתה מלאת אידיאל ואולי חלום אידילי שלימים אף הוא יתנפץ. אימי ציונית, כרעה ברך לפני אבי, לוותר על דרכונם, על רכושם ולעלות ארצה. אבי בעל מזג נוח, נענה לבקשתה, וויתר על נתינותם ורכושם. למוחרת הוגש לו מכתב פיטורים מעבודתו רבת המעלה.

עצירת העלייה בשל וויכוחים שלא פסקו, בארץ, הותירה את הוריי ללא פרוטה. אבי נתקף בבהלה "לא נותר לי דינר בכיסי". בלב מפרפר הרים ידו לאות כניעה, החל  לפסוע בעצבנות, בהקו עיניו, נהם. לפתע,  זיק, ניצוץ של הארה נראה על פניו; "רק רגע, רק רגע!  אלך אבקש מחברי משכבר הימים עבדול חלים הלוואה, שלא תחזור אליו"." כאשר גופו חזר לשליטתו, החל פוסע אל בית עבדול חלים, חברו מאז גן הילדים.

הגיע אל ביתו, הדלת נפתחה לרווחה, חיוך מאיר פנים, עבדול חלים, מקבל את פני אבי. לשבריר שנייה החל ראשו של אבי נע ימינה ושמאלה כאילו היה בובה על חוט, מאצבעות ידיו גיצי אש, פיו נפער והחל ממלמל, "באתי לבקש הלוואה שלא תוחזר, כ-10 דינר..."

עבדול חלים, ''אני לא מבין.. אני קודם כל רוצה להבין מה לכל הרוחות קורה פה"? בהשפעת המתח שהשתרר בין אבי לחברו, פרץ עבדול חלים בצחוק. ''אתה מבקש הלוואה ולא תחזיר! למה שאני אקשיב לבקשה המוזרה שלך? עכשיו נעלבתי", אמר והוסיף, "נראה שאתה מושפע מרוח המהפכה הנושבת, צר לי עליך אחי עובדיה. שומה עלי להציג לך את האמת בצורה אובייקטיבית".

"..לעקור מארץ הולדתך, מתרבותך, משפת אימך, אל מקום שאינך מכיר! בשל רעיון של קומץ הזויים בטוחים בצדקתם, מתקוממים בעזות מצח חסרת תקדים בהיסטוריה האנושית".

"אהה", אמר אבי, חש רצון לפייס את חברו המביע דאגה כנה.  ''מה דעתך שאסע לפלסטין, אבדוק את הנתונים שנתת בידי....''
עבדול חלים צקצק בלשונו. "אין לי, ואין לאף אחד אחר, דרך לגרום לך לבחור בכיוון מסוים, אבל, אני כן יכול להוסיף לך כמה פיסות אינפורמציה מועילות. נראה לי, אחי עובדיה, שאתה מושפע מאמונות ואין אתה צלול לחזות את תוצאות מעשיך, אתה נכנס למעגל של מרחץ דמים, שם משחיזים סכינים ואתה לא איש קרבות. אתה הולך בעיוורון, שבוי באמונות, הרבה יותר מאשר בעובדות שבשטח".

"אחי עובדיה,  המשיך, "אתה שזור בנפשי וברוחי, איש שלום ושוויון. בך, לא דבק שום רבב. ההחלטה שלך אל מסע פנטזיה נראית לי כל-כך לא אמיתית, כאילו לא אכפת לך כלל ממשפחתך, כאילו הכול משחק אחד גדול, עבור אמונה שהאל הבטיח: "מדינת יהודים בפלסטין". ממתי אלוהים מתעניין בתוכניות בידור מטופשות?  תגיד לי, לאבד את מי שאתה?  לעקור אל ארץ אוכלת יושביה, יש לי הרגשה, ברגע שתתפכח גם כל המשחק הזה ייגמר, אתה תמצא עצמך נטוש ובלי כוחות, ובדיוק בגלל זה אני אתן לך את ההלוואה שלא תוחזר לי".

אבי, לנוכח דבריו הקשים של חברו החל להתגונן, ''אתה מכיר את האילוצים הפוליטיים?''

עבדול חלים, "בן מולדתי, עובדיה, כמה לא היה לי מושג, שגם אדם הגון כמוך נתון להשפעות לא רציונליות". אבי  נרגע מעט, פסק לפסוע בעצבנות ברחבי החדר וחש בנוח בביתו של חברו לספסל הלימודים. שפת קומקום להרתיח מים לתה, חזר  והתיישב  על כיסא עתיק יומין, נתן חיוך קטן שהשתרבב מבין שפתיו והרים גבה,  ''תן לי להבין, כוונותיך ברורות לי, אחי, עבדול חלים, אתה מודע באיזו תקופה אנו חיים"? המים רתחו ותוך רגע היה התה מוכן. אבי החל  ללגום ממנו, והמשיך כשאותו חיוך עדיין על פניו, ''לא נמאס לך לבקר את החלטתי? הרי אנו מונעים, שלא מרצוננו, מתוך שיקולים גאופוליטיים שאין לנו שליטה עליהם. כוחות אדירים מזיזים אותנו כחפצים. מתי תבין שאתה אף פעם לא עומד לנצח את האורגניזם האנושי?''

עבדול חלים – פרץ בצחוק, ''אין לך מושג, מה?  אתה,­ אתם, כולנו  קונים את התעמולה בלי להניד עפעף. נראה לך שהייתי ממשיך להסביר לך, אם לא היית חשוב לי"?

אבי סיים בינתיים את כוס התה שלו, מזג כוס נוספת והציע אותה לעבדול חלים, הוא סירב בנימוס, ולכן החל אבי לשתות אותה בעצמו.

אבי קיבל את מבוקשו מחברו ואף יותר וחברו הזכיר לו שהוא עומד לצדו כל עוד יזדקק. דרכם נגדעה.

משפחתי עלתה ארצה. החלו צפות ועולות אמיתות מארץ ישראל, לא פוסחות גם על פני אב. צריף רעוע מוקף חוטי תיל  לחוף הים, בתו נלקחת לקיבוץ, בנותיו הצעירות נלקחות לטיפול מסכן חיים. אחיו הצעיר סולמן, פעיל ציוני, נתפס בשדה התעופה בבגדאד ועקבותיו לא נודעו. טלטלת הקליטה לא נתפסה בתודעתו של אבי עד שנגדע לפתע פתאום והוא בן 49 שנה. אימי  חשה אשמה. נהגה לומר "עבדול חלים" ידע נפשו של חברו עובדיה, עלי גברה הציונות.

 

 

 

 

חפש באתר
טואול - בניית אתרים