תערוכה שנתית "סלון קיץ" בגלריית הציפור הכחולה / יהורם גלילי
גלריית "הציפור הכחולה", הממוקמת ברחוב רוטשילד 75 בפתח תקוה, מהווה בית לאמני העיר. בניהולה של עמותת אמני פתח תקוה בראשותה של שרה רז הפך המבנה של הגלריה לבית האמנים ולמרכז תערוכות תוסס המציע תמהיל מגוון וייחודי של אמנות ישראלית. תכנית התערוכות השנתית כוללת סדרה לאמנים צעירים המציגים לראשונה את עבודתם וסדרה לאמנים ותיקים. בגלריה מוצגות מדי חודש תערוכות: בסלון הגלריה מוצגות תערוכות פיסול וציור, בחלונות המוזיאליים יש במה לאמנים חברים ותיקים, בשביל המבואה לגלריה מוצגת תערוכת צילומים בגודל שלושה מטרים על מטר וחצי, ובחדר וידאו ארט מופיעים מיצגים.
העמותה שמה לה למטרה עיקרית: לעודד את היצירה בעיר, לתמוך באמנים ולחשוף יצירתם לקהל באמצעות קיום תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות בארץ ובעולם. הרחבת הפעילות האמנותית בעיר נעשית ע"י שיתוף פעולה עם גורמים מוניציפאליים להצבת פסלי חוצות ברחבי העיר, קיום דיאלוג עם מערכת החינוך ועבודה בהתנדבות עם תלמידים בבתי ספר, שיתוף פעולה עם מחלקות לאיכות הסביבה ושיפור פני העיר, קיום הרצאות וסדנאות העשרה ומפגשים חברתיים.
לאחרונה התקיים אירוע חגיגי של השקת "סלון קיץ" – תערוכה החותמת שנת פעילות ויצירה בגלריה במהלך 2021, בהשתתפות נכבדים רבים ובהם ראש עיריית פתח תקווה רמי גרינברג ומיכל אדלר, וירטואוזית הנגינה על מפוחית, שהופיעה באירוע. ה"סלון" הייתה תערוכת ציור שנתית שהתקיימה בפריז, ומי שזכה להשתתף בה זכה להכרה כאמן מצליח. עמותת אמני פתח תקוה נוסדה בשנת 1982 ומאגדת כ-200 חברים ציירים פסלים וצלמים. העמותה רשומה כחוק ומקבלת מדי שנה חברים חדשים על ידי ועדת קבלה הבוחנת את היצירות וכישורי המועמדים. חברי הוועד נבחרים ע"י האסיפה הכללית של החברים מדי ארבע שנים ועושים את עבודתם נאמנה ובהתנדבות.
באירוע ההשקה של התערוכה השנתית אמרה שרה רז, ציירת ופסלת המשמשת כאוצרת וכיו"ר של עמותת אמני פתח תקוה ומנהלת את הגלריה "הציפור הכחולה", כי אמני פתח תקוה מקיימים כמדי שנה חגיגת קיץ ב"סלון הפתח תקואי" במרכז האמנות בגלריית "הציפור הכחולה" וכי "ככל שירבו אנשים העוסקים באמנות, עולמנו יהיה עולם יפה יותר, עולם שטוב לחיות בו. כאן בתערוכת סלון קיץ טווים אמני העיר חוטי צבע, רשתות שלובות של כישרונות. פה תהיו עדים ליצירתם של צעירים וותיקים, בעלי הכשרה ואוטודידקטים, סגנונות שונים בפיסול, ברישום, בציור, בצילום ובעיקר החשוב מכל: חדוות היצירה והרצון לתת לאחרים ליהנות מהיצירות".
לדברי שרה רז, השנים 2020 ו-2021 עברו על כולם כהזיה. "תקופה של אי ודאות, חרדה, בידוד חברתי, קשיים כלכליים ונשירה ממקומות עבודה. ודווקא בעיתות מצוקה כאלה נפשו של האמן מרחיקה לכת ומניעה אותו ליצור, להביע באמנותו את האפשרות של הסחת דעת ובריחה, עבור הצופה והיוצר שניהם כאחד. כולנו זקוקים להקלה מהסוג הזה עכשיו יותר מתמיד. תקווה מתבססת על יכולתנו לדמיין עתיד ולהיות במצבי משחק ויצירה. יכולת זו ייחודית למין האנושי, שהוא היחיד שיש לו תפיסת עתיד. גם כשהעתיד נראה לוט בערפל, הדמיון והיצירה יכולים להפיח בנו תקווה שתהיה עבורנו יעד נפשי להתכוונן אליו. אין הכוונה לאשליה, אלא לאותו כוח נפשי שמאפשר במצבי 'אין מוצא' ו'אי ודאות' לבנות איים של שפיות (פרופ' מולי להד)".
שרה רז: "בתערוכה החדשה מוצגות עבודות צבעוניות של כחול הים והאופק, ירוק הטבע ושפעת פרחים, נופים ציפורים מחד ויצירות המבטאות את הבדידות, האפלה והריק. פיסול שמבטא אחדות משפחתית ואת מקומם של צלילים ומוזיקה בחיינו ואת ההתמקדות בבית, בשפע, בתרבות האוכל בסט צלחות המעוטרות בדברי ימי חייה של האמנית פרידה קאלו. השפעתן של יצירות האמנות הם מעבר לחשיבה. יש להן היכולת להגיע לתחושות חוויה ורגש ואמונה, ובכך בעצם לסייע לנו. עם ביקור בגלריה תוכלו ליצור קשר עם האמנים, לבקר בסטודיו ולבחור ולהזמין עבודות נוספות שלהם. האמנות, שהיא שפה שאינה זקוקה לתרגום, מאפשרת קשירת יחסים עם אמנים מהארץ ומערים תאומות בחו"ל וקשר עם קהילות יהודיות בתפוצות. חברי עמותת אמני פתח תקוה יוצרים ופותחים בפני קהל שוחר אמנות, עולם מסעיר ומרגש ולעיתים מפלט ופינה של רוגע ושלווה. אנו בונים מורשת אמנותית בעיר ורותמים את הקהילה להתאהב ביצירה המקומית".
התושבים הוותיקים של פתח תקוה (כשזו הייתה עדיין מושבה) זוכרים היטב את ה"ציפור הכחולה", שהיה מבנה קולוניאלי ששימש את הצבא הבריטי והיווה מקום בילוי עבור האנגלים וגם לצעירי פתח תקוה, תל אביב ורמת גן. האנגלים שלטו אז בישראל במסגרת המנדט, שניתן להם מטעם חבר הלאומים שלימים בגמר מלחמת העולם הראשונה הפך לאו"ם. "הציפור הכחולה" הוחזק ע"י אנגלי שהתיישב בפתח תקווה וגורלו כיום לא ידוע. בקיץ שימש המקום כקולנוע קיץ ואף היה בו מגרש טניס. בימי הקיץ עבר המקום הסבה לקולנוע עם פינות חי בהן היו ברבורים וסנאים. המקום היה אחד החלוצים הראשונים לקולנוע תחת כיפת השמיים, עוד לפני שנולד ה"דרייב-אין". המקום נהרס בתחילת שנות ה-70 ובמקומו נבנה השופרסל שברחוב רוטשילד הקיים עד היום.
"הציפור הכחולה" הוא סיפור, שכתב סופר בלגי בשם בוריס מטרליניק על שני ילדים עניים בשם: טילטיל ומיטיל, שיצאו למסע בחיפוש אחר הציפור הכחולה-האושר, לאחר שאמם כעסה עליהם משום שהרחיקו עד לנהר המסוכן. בחיפושיהם הם פוגשים ביסודות הטבע – המים והאש, מבקרים בארץ הילדים שטרם נולדו שם הם פוגשים את אחותם העתידית ועוברים במסעם עוד תלאות רבות. לבסוף מתברר שמדובר בחלום והילדים מגלים שהציפור הכחולה למעשה נמצאת בבית. מאז נכתבו שירים רבים על הציפור הכחולה, שהפכה למושא האושר בפעילויות תרבות ובמפגשי אמנים בארץ ובעולם.
בתקופת המנדט הבריטי שימש בית הקפה "הציפור הכחולה" כמבנה מיוחד עם מרפסת וגינה מטופחת הטובלים בניחוח יסמין, בו נהגו לקיים מסיבות ונשפים בהם השתתפו חיילים בריטים שהגיעו לחופשה, כולל אנשים מתל אביב שהגיעו כדי ללגום תה של חמש אחר הצהריים. פרץ נימירובסקי, תושב פתח תקווה בן יותר מ-80, מודה כי בצעירותו לא בילה הרבה ב"ציפור הכחולה". פרץ: "זה היה מקום לחברה הגבוה של פתח תקוה עבור איכרים ובני הפרדסנים. אני ישבתי בקפה של פועלים ונהגי מוניות קפה 'בלקן, שם ישבו יותר עממיים".
שמואל בן דרור ודבורה אשתו (לבית מכנס), דור שני לחלוצי המושבה פתח תקוה וכמעט בני 80, העבירו כמעט את כל ימיהם בפתח תקוה. לדברי דבורה, הוריה, דב ושושנה מכנס, החליטו בשנת 1941 על הקמת בית קפה ומסעדה שקראו לה בשם "הציפור הכחולה" בה בילתה דבורה רבות בילדותה ובבגרותה. בתמונה שמופיעה באחד האלבומים המשפחתיים מצולמות דבורה ואמה שושנה, שתיהן לבושות בהידור, עומדות על מרפסת הכניסה למקום. לדברי דבורה, במקום נערכו בזמנו מופעי בידור רבים בהם השתתפו, בין היתר, שחקנים כמו קלצ'קין וטימן, נגני הפילהרמונית, פסנתרנים, זמרים ורקדנים. דבורה: "כולם הופיעו ב'הציפור הכחולה'. המקום היה מוקד בילוי לחברה הגבוהה של פתח תקוה ולרבים מתושבי תל אביב והסביבה. נערכו שם טקסים לבחירת מלכת יופי וטקסי חתונות, חולקו תעודות של ארגוני צדקה שונים, הבירה זרמה כמים, קוקטיילים נלגמו והיה גם ראינוע בחודשי הקיץ".
דבורה מספרת כי הוריה ניהלו את המקום זמן קצר בלבד, ולאחר מספר שנים בלבד העבירו את ניהול המקום לנחמיה ומנחמה גרף, כיום בני יותר מ-80. מנחמה הייתה אחראית על המטבח ובישלה הכל, ואילו נחמיה היה אחראי על אספקת המשקאות. נחמיה גרף מספר כי בשעות הבוקר פעל המקום כמקום מפגש אלגנטי לפגישות עסקיות. בשעות אחרי הצהריים היו מגיעות אימהות עם ילדיהן הלבושים במיטב מחלצותיהם כדי לשתות תה ולאכול גלידה. בשעות הערב היו מגיעים למקום האנגלים, שמאוד אהבו את המקום. עם גמר יום העבודה שלהם, לקחו האנגלים מטוס מיוחד מרמת דוד, היו נוחתים באזור כפר סירקין ומגיעים למקום, קצינים וחיילים. החיילים שתו בירה הולנדית טובה, ואילו הקצינים העדיפו ג'ין. נחמיה היה מכין להם ג'ין קולינס או ג'ין טוניק. בשעות אלה הגיעו גם ילידי הארץ מתל אביב והסביבה.
בשישי ובשבת היה המקום פתוח כל הזמן כשבימי שישי נערכו מופעים, תזמורת ניגנה כל הזמן, אנשים רקדו והקשיבו למוזיקה. נחמיה מספר בקריצה כי היהודים רצו לשתות רק תה ולשמוע מוזיקה. נחמיה אמר להם שגם אם הם שותים רק תה הם חייבים לשלם כאילו הם שותים יין, הם הסכימו לסידור הזה ונשארו עד חצות. משעת חצות המחירים היו כפולים. במוצ"ש הגיעו למקום רק אנשים מתל אביב כדי לשחק קלפים במרתף.
ניתן להיכנס לאתר עמותת אמני פתח תקוה כדי להתרשם מיצירות רבות ואף ליצור קשר עם האמנים: www.ptart.co.il
