סיפור תלמודי:
שני אילנות/תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא




"הִתְקוֹשְׁשׁוּ וָקוֹשּׁוּ" (צפניה ב, א) – אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: קְשׁוֹט עַצְמְךָ וְאַחַר כָּךְ קְשׁוֹט אֲחֵרִים.

 

 

מַעֲשֶׂה בְּרַ' יַנַּאי שֶׁהָיָה לו אִילָן נָטוּעַ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְנוֹפוֹ נוֹטֶה לִרְשׁוּת הָרַבִּים.

 

וְהָיָה שָׁם אָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה אַף לוֹ אִילָן נוֹטֶה לִרְשׁוּת הָרַבִּים.

 

הָיוּ בְּנֵי רְשׁוּת הָרַבִּים מְעַכְּבִים עָלָיו.

 

בָּא לִפְנֵי רַ' יַנַּאי.

 

אָמַר לוֹ: לֵךְ הַיּוֹם וּבוֹא לְמָחָר.

 

בַּלַּיְלָה שָׁלַח רַ' יַנַּאי פּוֹעֲלָיו וְקָצַץ אֶת שֶׁלּוֹ.

 

לְמָחָר בָּא אוֹתוֹ הָאִישׁ לְפָנָיו.

 

אָמַר לוֹ: לֵךְ קְצֹץ.

 

אָמַר לוֹ: וַהֲרֵי אִילָן שֶׁלְּךָ!

 

אָמַר לוֹ: צֵא וּרְאֵה. אִם קָצַצְתִּי אֶת שֶׁלִּי – קְצֹץ אֶת שֶׁלְּךָ, וְאִם לָאו – אַל תָּקֹץ.

 

 

 

- מִתְּחִלָּה מָה סָבַר, וּלְבַסּוֹף מָה סָבַר?

 

- מִתְּחִלָּה סָבַר, נוֹחַ לָהֶם לִבְנֵי רְשׁוּת הָרַבִּים, שֶׁיּוֹשְׁבִים בְּצִלּוֹ; כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁמְּעַכְּבִים, שָׁלַח וְקָצַץ.

 

 

חפש באתר
טואול - בניית אתרים