יציאת מצרים של הנשיא יצחק  הרצוג / רותי זוארץ


הסופרת פרופ' עדה אהרוני חושפת מכתב ששלח אליה יצחק הרצוג, בקרוב נשיא המדינה ה-11, לרגל הוצאתו לאור של ספרה "עידן הזהב של יהודי מצרים – עקירה ותקומה בישראל"

"יהדות מצרים היא אחת מהקהילות המפוארות והמרשימות עתיקת יומין, שחיו בתקופה המודרנית באזור שהיווה גשר גיאוגרפי ותרבותי ושיקף את האוניברסליות והקוסמופוליטיות של יהודי מצרים. אני לא יכול שלא להזכיר את הקשר המשפחתי של אמי אורה הרצוג תבדל"א אורה הרצוג, רעיית נשיא המדינה השישי של ישראל חיים הרצוג ז"ל, ודודתי סוזי אבן ז"ל, שכאחיות נולדו וגדלו באיסמעיליה שבמצרים עת אביהן שימש כמנהל תעלת סואץ". כך כתב יצחק הרצוג, שיושבע בתחילת יולי כנשיא המדינה ה-11, במכתבו לפרופ' עדה אהרוני בו בירך על הוצאתו לאור של ספרה "עידן הזהב של יהודי מצרים – עקירה ותקומה בישראל" (בהוצאת "אוריון").

ספר זה  מספר על עקירתם של יהודי מצרים לאחר הקמתה של מדינת ישראל, על השתלבותם בישראל ותרומתם למדינה ומופיעים בו 73 סיפורים אישיים, כולל סיפורה של פרופ' עדה אהרוני, המתארים את שפע היצירה, את הפעילות הציונית במצרים, את הסיפורים שקשורים לתקומה הציונית, את סיפורי אסירי ציון, העליות הלגאליות והבלתי לגאליות, עולי הגרדום, הברחת היהודים והעלאתם לארץ.

עם בחירתו של הרצוג לנשיא המדינה ה-11, כתבה לו פרופ' אהרוני: "יצחק הרצוג, מיטב הברכות על בחירתך המבורכת כנשיא מדינת ישראל! אני זוכרת ומודה לך שוב מקרב לב, על ברכתך היפה והאיכותית להלן, לרגל הוצאת ספרי 'עידן הזהב של יהודי מצרים – עקירה ותקומה בישראל'. אשמח להמשיך לעמוד לצידך באיחוד העם, ולסייע לך בכל בהמשך דרכך המפוארת ומלאת עשיה פורה, מרשימה ונפלאה".

פרופ' עדה אהרוני, שהייתה מועמדת בעבר לפרס נובל לשלום עבור מעשיה והישגיה במסגרת IFLAC – הפורום הישראלי והבינלאומי לספרות ולתרבות לשלום, היא סופרת, משוררת וסוציולוגית שהרצתה באוניברסיטת חיפה בספרות אנגלית, ובתחום "פתרון סכסוכים" בטכניון בחיפה. בין מחקריה: "שוויון לנשים בישראל" וחקר "יהדות מצרים: יציאת מצרים השנייה".

היא חוקרת בעלת שם עולמי שפרסמה 36 ספרים שתורגמו לשפות רבות, בתחומים: שירה, סוציולוגיה, היסטוריה, ביוגרפיות, רומנים היסטוריים וספרי ילדים. ספריה, מחקריה ושיריה תורגמו לשפות רבות וזיכו אותה בפרסים רבים בישראל ובעולם ובהם: פרס הנשיא שמעון פרס – לתרבות השלום", עיטור "יקירת חיפה, 2014 – על פעילותה להפצת תרבות וספרות שלום בחיפה והצפון, עיטור "יקירת אגודת הסופרים – על שירתה ויצירתה ועל פעילותה למען התרבות העברית" 2020, ועוד.

קהילת יהדות מצרים המפוארת שנעלמה כליל נוכחת ומאוד משפיעה על כתיבתה ועל מחקריה האקדמיים של פרופ' אהרוני. אחד מהם הוא מחקר מעמיק בטכניון, במחלקה ללימודי כלליים, על עקירת קהילת יהדות מצרים לאחר 3,000 שנה של קיום. מכ-100 אלף יהודים שחיו במצרים בשנת 1948 נותרו במצרים כולה היום, רק חמש אלמנות יהודיות זקנות בלבד, השומרות על בתי הכנסת שנותרו. הספר המבוסס על מחקרה נקרא: "עידן הזהב של יהודי מצרים: עקירה ותקומה בישראל" (בהוצאת "אוריון"). הוא זכה לשבחים רבים, והוא מומלץ על ידי משרד החינוך ללימודי היסטוריה.

היא גם כתבה רומנים היסטוריים בנושא יהדות מצרים, שתורגמו לשפות רבות וזכו בפרסים רבים. האחרון שבהם יצא לאור לאחרונה בשפה הערבית בשם: "קירוב לבבות: רומן על יהודי מצרים" והוא רב-מכר באמזון בתרגום לאנגלית, בשם: "מהנילוס לירדן From the Nile to the Jordan" " (בהוצאת "תמוז"). גם מחקרה על בית החולים היהודי המצוין באלכסנדריה, שהציל יהודים מהשואה הנאצית באירופה: "לא לשווא: הצלת יהודים מן השואה על ידי גיבורה באלכסנדריה" (בהוצאת "כרמל ירושלים"), זכה לשבחים ולפרסים רבים בארץ ובחו"ל.

פרופ' אהרוני: "עד 1948 מצרים לא הייתה מדינת אויב, אלא ארץ המכבדת את היהודים והזרים החיים בה. אהבתי את העם המצרי ואת ההומור ואהבת החיים שלו. רוב הנשים לא היו מכוסות אז, חוץ מחלק קטן מהנשים מהדרג הנמוך. למדתי בבית ספר אנגלי "אלברניה" והיחסים היו טובים עם החברות הערביות בכיתה. חלק גדול  מהתלמידות היו יהודיות ולא היה הבדל בין היהודיות, הנוצריות והמוסלמיות. לאחר הקמת מדינת ישראל השתנתה לחלוטין האווירה במצרים וכבר לא היינו האורחים המכובדים, אלא הציונים הלא רצויים. לאחר שלקחו לאבא שלי את רישיון העבודה, נאלצנו לעזוב את מצרים ולהשאיר מאחור את כל רכושנו".

היא זוכרת לטובה את ילדותה במצרים. היא למדה בבית הספר האנגלי 'אלברניה' בזמאלק, קהיר, ממנו קיבלה תעודת בגרות מאוניברסיטת לונדון. בגיל 11 הצטרפה לתנועה הציונית החלוץ מכבי והייתה מדריכה בגיל 15. מועדון תנועת מכבי החלוץ התוסס, היה ביתה השני. לפני שהיא ומשפחתה נאלצו לעזוב את מצרים לצרפת, הפקיד אביה את כל כספו בבנק שוויצרי בקהיר, על מנת שכשהמשפחה תגיע למרסיי הוא ישתמש בכסף להקמת בית בישראל, על סמך ה'קושן' שהבטיח לו בעלות על חלקה גדולה שרכש בהרצליה. "כשהגענו לבנק השוויצרי במרסיי אמר מנהל הבנק לאבי ששלטונות מצרים עקלו את כל כספי היהודים, אפילו בבנקים הזרים. כתוצאה מכך קיבל אבי התקף לב וכבר לא היה יכול לעלות לארץ. למרות שמשפחתי התנגדה שאעלה לארץ, לאחר הכשרה בדרום-צרפת, ב-1950 עליתי לבדי בגיל 17, לגרעין המצרי שבקיבוץ עין שמר".

לדבריה, השגיאה הגדולה שנעשתה בישראל לגבי כמחצית מהאוכלוסייה היא שבכלל לא התייחסו להיסטוריה ולספרות המתארות את העקירה העצומה של הקהילות היהודיות מארצות ערב, שצריכה להיות חלק אינטגרלי מתולדות עם ישראל ומהעץ המורשתי היהודי. "היום הלאומי, שנקבע לפי חוק בכנסת, לזכר גירוש היהודים מארצות ערב כלל אינו מספיק. רצוי שיתקיימו חקר אקדמאי רציני ולימוד עקירת מיליון יהודים מארצות ערב במחצית המאה ה-20, בכל בתי הספר. בנוסף לחשיבות ההיסטורית העצומה של עקירה טראגית זו, חבל שלא משתמשים בעקירת מיליון היהודים מארצות ערב כדי לקדם את הפיוס והשלום עם שכנינו הפלשתינים".

פרופ' עדה אהרוני, מייסדת ונשיאה העולמית של איפלק – הפורום הישראלי והבינלאומי לספרות ולתרבות לשלום. IFLAC: Israeli and International Forum for the Literature and Culture of Peace., מספרת על פעילותה הרבה למען קידום ישראל בבית ובעולם: קונגרסים של בינלאומיים של איפלק, בישראל, באנגליה, ארה"ב, אוסטרליה, הונג קונג, אמריקה הלטינית, רומניה וטורקיה. בפברואר השנה היא ארגנה את הקונגרס האחרון בפרו, בדרום אמריקה, בו השתתפו באמצעות הזום אלפי משתתפים.

בימים אלו היא מוציאה לאור מהדורה שנייה של ספר השירה "פרח נדיר", המוקדש לבתה טלי, שנפטרה מסרטן בשנת 2011, כשהיא בת 55 בלבד. "טלי הייתה מלאת אור, תקווה ושמחת חיים. היינו חברות טובות מאוד והיו לנו הרבה שיחות מפרות הדדיות. היא מאוד חסרה לי עד היום. אני שואבת כוח מזיכרונה, מתקוותה ומאהבת החיים שלה, כדי להמשיך בכתיבתי ובפעילותי הרבה. המשכתי את קמפיין חיי כדי לנסות להשאיר עולם יותר טוב לילדיה ולנכדיה של טלי ושל אריאל, ולכל ילדי העולם".

חפש באתר
טואול - בניית אתרים