סיפור קצר:
רגע לפני/ יעקב רוב






1

יש בחיים ריגושים שצצים לפתע כשביל ורוד בתוך מרחבים גדולים של אפשרויות שהגורל זימן לנו. 

בערבו של האביב הראשון במילניום החדש, בעוד אני צופה בסדרת הטלוויזיה "צעירים חסרי מנוח" 

שאינני נוהג להחמיצה והשמיים יכולים לחכות, צלצל הטלפון.  מעברו השני של הקו דיבר קול בלתי מזוהה שהתברר תוך פרק זמן קצר כחבר ילדות המתגורר בעיר ללא הפסקה. 

קשר ילדות ונעורים הדוק בינינו הביא אותו לספר משהו אישי. 

סקרנותי והסיפור המעניין האריכו את שיחת הטלפון לשעה ומחצה, לא לפני שהושבעתי שלא "לעדכן" 

את שאר חברי ילדותנו את הסיפור. 

בעוד כולי קשב פרץ חברי בבכי שלאחריו הקריא קטעי מכתבים הממוענים אליו על ידי אישה העונה לשם נועה. 

אני מתחיל להלך בשביל הריגוש של סיפור נסער ודמיוני, סיפור של ניצול חלון הזדמנויות לא מציאותי. 

בקשתו של חברי לאי גילוי תוכנה הרגיש של שיחתנו נבעה מכך שזליפת מידע כמוה כפתיחת תיבת פנדורה שתוביל בוודאות להרס נישואיו עם אשתו נעמה וחיי המשפחה המורחבת ינותבו ככדור שלג לאבדון. 

בדור המחצית השנייה של המאה העשרים התאהבות או אהבה הפכו למימוש של חלון הזדמנות. 

2

נפגשתי עם חברי נועם כעשר פעמים לבקשתי או לבקשתו, ישבנו במסעדה או ברכב בלילות של אביב מלבלב, הרבינו לשוחח תוך כדי נסיעות במרחבי העיר ובעמקים שטופי השמש.  שוחחנו רבות תוך הליכה 

בשבילי ילדותנו ונערותנו המוריקים ולא השארנו פרט של דשנו בו מספר פעמים. 

נועם חי שקרוב יותר לדמיון. 

לא התיימרתי מלכתחילה לעסוק בסיפור הלקוח ממדעי החיים.  יצר ההתעניינות השקיע אותי עמוק בתוך 

סיפור חיים מטורף ולא אתכחש לעובדה שהניסיון להבין את נועם הכניס אותי מבחינות רבות לתוך 

הריגוש המטורף של כאילו אני נושא הסיפור. 

דמותו של נועם כפי שהכרתיה, יציבה, כך שלא התקשיתי לתהות על קנקנה.  בחור חייכן, ריאליסט, לויאלי, מקצוען בעבודתו וטיפוס ממוסד.   חברי ילדות אחרים תמיד אמרו שעל טיפוס כמו נועם יכולה לחול פורענות כי הבחורים השקטים והלוגיים סופם ליפול במלכודת אהבים והם לא ימצאו מזור לנפשן וילכו לאיבוד. 

כתיבת הסיפור לא שינתה את דעתי על החיים אלא חיזקה מבט נוסף על האדם כפי שנברא בצלם לעולם מסובך ומורכב. 

זכרו כי אנו בעולם פוסט מתירני שכמעט כל גבולותיו טושטשו ואין יכולת לדעת היכן מתחיל ריגוש לטוב ולרע והיכן הוא מסתיים.  גם תשובה יש בחיים

3

לשאלה מדוע נברא האדם כפי שנברא איננה בנמצא ולא כל אירוע או מצב פתיר. 

בצהריו של יום קיצי ב- 21 ביוני שנת 1991 סגר נועם את שער היציאה של ביתו הדו משפחתי היפה הנושק לחוף הים של נתניה לאחר שנפרד מנעמה אשתו ומילדיו. הוא צעד לעבר מכונית הסוזוקי שחנתה בקדמת הבית. כאשר נכנס למכונית הניח את התיק הכבד על המושב האחורי. 

 

 

4

התיק הכיל חוזי דוגמנות של החברה בה עבד בתפקיד מנהל חוזי דוגמנות. הוא היה לבוש בקפידה וענוב בעניבה כיאה לבעל תפקיד ייצוגי.  חולצתו מכנסיו ונעליו השחורים הסגירו את העדפתו לצבע. 

בשבריר של שנייה הבזיק בזיכרונו להעביר ציוד המשמש לבילוי המשפחתי בים מהמחסן לתא המטען. נועם הצית סיגריה, הניח את ידו על ההגה, עיין בפתק המטלות היומי כפי שנהג לעשות מדי יום. השעה הייתה שבע ועשר דקות, יום רגיל שטוף שמש קיצית כאשר צלצול בקע ממכשיר הפלאפון שבמכונית.  נועם איפר את הסיגריה ולחץ על מתג קבלת השיחה...

בוקר טוב נועם, מדברת נועה. הוא הופתע לקבל שיחה מחמותו בשעה כה מוקדמת בבוקר. בדרך כלל נהג חמותו להתקשר לעיתים רחוקות והוא השיב: מה שלומך נועה?  קרה משהו ?

לא משהו מיוחד ענתה. רציתי לדבר איתך בנושא כלשהו אבל אני מעדיפה בארבע עיניים.

משהו דחוף ?  שאל נועם.  לא, השיבה נועה אבל כדאי שנשוחח.  מתי נוח לך ? שאל. 

בשעות הערב המוקדמות, השיבה. 

בשעה חמש זה בסדר ?

כן, השיבה באנחה. 

היכן ? שאלה. 

 

5

ניפגש במסעדת התרנגולים ביפו. 

פניה היו מיוזעות ועייפות. בלילה שעבר לא יכולה הייתה להירדם.  נועם היה שקוע בספקולציות יצירתיות לפשר השיחה הבלתי צפויה. צלצול נוסף של הפלאפון לא נענה על ידו. השעה הייתה שבע ועשרים דקות, נועם התניע את רכבו והחל בנסיעה איטית במעלה הרחוב וממנו פנה לכיוון הדרך המובילה לאורך קטע קצר של חוף ים. 

השמש חיממה את לחיו השמאלית ונופו הכחול של הים הישרה אווירה נוחה במסלול נסיעה שנהג לעבור מדי יום לעבודה למקום עבודתו בתל אביב. 

הנסיעה שארכה כשעה אפשרה מחשבות רבות על נושאים שונים. נועם הינו אדם שיכול ואוהב להיות עם עצמו. הוא בן זקונים למשפחה עם ארבעה ילדים. הוריו מתגוררים בחיפה. בחור מלא שמחת חיים שהכיר מקרוב הרבה אנשים ונוח לפתח מערכת של חברות עם הזולת. הוא חשב על השיחה עם נועה, אישה בגיל העמידה, כבת ארבעים וארבע שנים שהתאלמנה לפני חמש שנים אחרי עשרים שנות נישואין. 

נועה עסקה בפיסול ונהגה להציג את יצירותיה בתערוכות. במשך שבע השנים האחרונות בהן נשוי לבתה נעמה הרגיש משיכה לנועה במפגשים המשפחתיים, בשבתות ובחגים.  המשיכה הייתה הדדית ולוותה במבטים חודרים בעיניים. 

6

הוא לא חשב ליזום מהלך של התקרבות לנועה שינפץ את הנורמות שעליהן חונך.  גם היא לא רצתה ממנו דבר זולת אותו. לאחר כשלוש דקות נסיעה חש נועם כי איננו מתרכז בנהיגה ועצר בצד הדרך.  מסכת של סצנות דמיוניות על ועם נועה לא אפשרו לו תפקוד מינימאלי כמו נהיגה והוא חש כמי שקפאו שד. ברקע התנגן ברדיו השיר: "ואולי מרחוק יש סיכוי של אחד למיליון.... "שירו של הזמן יהודה פוליקר. "כמה הייתי רוצה להיות עכשיו עם נועה"  מלמל לעצמו, צופה בהתנפצות גלי הים אל החוף "זה לא יהיה הוגן כלפי נעמה" המשיך למלמל. בתקופות החגים השהייה המשפחתית יחד הייתה ממושכת. לאחר הארוחה נהגו נועם ונעמה לערוך הליכה אל תוך אפלוליות הלילה ונועה הייתה מצטרפת אליהם. הוא תמיד חש כי הוא רוצה את שתיהן. בעיניו נעמה הייתה הקן המשפחתי ונועה הייתה התגלמות התשוקה והגשמת הפנטזיה. דווקא תחושה זו העיקה עליו לעיתים וגרמה להרגשת בדידות. נועה הייתה במצב דומה.  במהלך נישואיה חוותה מספר רומנים.  האחרון שבהם היה עם בחור צעיר ממנה שדמה לנועם, עובדה שחיזקה את תשוקתה אליו יותר.  זיכרונות ההתעלסות ובילויים "גנובים" אשר ימתקו.  נועם ידע והכיר את עולם הנשים אולם ניסיונו הסתכם ברמן אחד קצר לאחר נישואיו.  לפני כן ידע נשים רבות.  הוא זכר שאהבתו הגדולה באמת הייתה נעוריו שרית שאיתה נמשך הרומן כחמש שנים. הוא נזכר שנהגה לומר לו: "למרות התקופה הארוכה שלנו יחד, כנראה שאיננו 

 

7

יודעת לקרוא נכון את המפה, ואני מתכוונת לכך. למרות אהבתי אליך אני מאבדת את עצמי מולך והולכת לאיבוד בשבילים עם אופק אינסופי. יש בך משהו מגנטי שגורם לאישה להיכבל אליך".

הוא ידע שהדברים שאמרה נכונים  ושייך זאת לכושרו המילולי ושפת גופו שנתנו בו תחושת כוח אדירה.

נועם נהג לדמיין ולחלום על מצבים של "כיבוש" בת הזוג. חוש הומור וציניות שימשו בידיו ככלי כיבוש. הוא אהב לצפות בסרטים, לשחק כדורגל, לקרוא ספרים. בתקופת בית ספר תיכון נהג לעבוד ולתמוך במשפחה שהייתה קשת יום. כאשר התגייס לשירות הצבאי כחייל קרבי בחיל השריון התקשה לתמוך במשפחה.  במלחמת יום כיפור 1973 שירת במילואים ומראות המלחמה הותירו בו צלקות ושינו את תפיסת עולמו בכיוון של לחיות וליהנות בהווה הידוע.

עיסוקו בתחום הדוגמנות נולד באקראי.  פגישה עם חבר מהצבא ביום חם ולח בצהרי חודש יולי בתל אביב, הופעת דוגמנות אחת בתחום בו לא היה לו ניסיון מינימאלי כרכה אותו לעסוק במקצוע שנכנס אלי וללא קושי בגלל תכונותיו הניהוליות וההתנהגותיות. הקשר המיידי שנוצר עם בעליה של חברת הדוגמנות לא הותיר מקום לספקות כי טמון פה הכסף והעתיד. יכולתו לאתר בחורות יפות לדיגמון תוך ידיעת דקויות עולם הדוגמנות הביאו להצלחתו.

 

8

הדוגמניות היו צעירות בגיל העשרה.  נועם נהג לבלות עם חלק מהן אולם לא נתן עצמו לפיתויי ההתאהבות. בכל פעם שהופיעה סצנת הקשר המתמשך של אחת הדוגמניות הוא פרש כנפיים. מעולם לא הצליח להבין מדוע "גברים ממאדים ונשים מנוגה".

עכשיו בן עשרים ושבע מול חוף הים עדיין מתבונן נועם בגלי הים ומסכת חייו עוברת במוחו כסרט. 

מכאן החליט להמשיך למקום עבודתו ולאחר מהלך נסיעה של כארבעים דקות חלף על פני שדרת הברושים בכניסה למתחם המשרדים והחנה את מכוניתו. מיד לאחר שהוציא את התיק מהמכונית וסגר את הדלת הבחין בצדודית עינו השמאלית בנועה. 

היא ישבה בגינת המבנה המעוטרת בפרחי עונה מלבלבים לצד עץ ברוש זקוף ולגמה משקה קר. 

משהבחינה בו, היא קמה והלכה לקראתו. הביטה בעיניו במבט שכולו ערגה. היא הייתה מושכת בלבושה עטור חצאית בצבע שני וחולצה לבנה שלא הסגירו את גילה. היא ניגשה אליו, חיבקה אותו והדביקה נשיקה עמוקה ללחיו הימנית. נועם חש את האדרנלין זורם בגופו. 

בוא ניכנס למשרדי לחש...

אחריך יקירי ענתה סמוקת לחיים...

נועם היה המום, מעולם לא שמע את המילה יקירי יוצאת מפיה. 

9

כפי שהתברר מאוחר יותר, במהלך השיחה, היה זה יום הולדתה הארבעים ושתיים של נועה בשלהי האביב ותחילת הקיץ. היא דמיינה את נועם מחבק אותה, נושק לשפתיה ומתעלס איתה. היא חשה תשוקה עזה אליו והייתה אחוזת תזזית. צלצול הטלפון קטע את חוט דמיונותיה. מעברו השני של הקו הבינה כי הבוס של נועם מבקש לזמן ישיבה בעוד כשעה. לעצמה אמרה כי זו השעה הארוכה והמסעירה ביותר שעליה לחוות ובמוחה צצו רעיונות מיידיים לניצול אופטימאלי של הפגישה.  המזגן שהחל לקרר את חדר עבודתו של נועם תרם לאווירה הנעימה.

"היום הזה שלי" מלמלה לעצמה.

אני מתנצל שיש לי ישיבה דחופה ולא מתוכננת.

על דלת המשרד נשמעו שתי נקישות. בתזמון מושלם עמד בפתח שליח עם עוגת יום הולדת מעוטרת בנרות ובצבעי צהוב ושני אותם אהבה נועה.  צבעים טמפרמנטיים. 

האם לא טעית בכתובת ?  שאל נועם בפליאה. לא, זו לא טעות התפרצה נועה. היום יום הולדתי. היא נטלה את העוגה והניחה אותה על שולחן העבודה, ונעלה את הדלת לאחר שהודתה לשליח.

נו, לא תאחל לי מזל טוב ?  היום יום הולדתי !

10

הוא ניגש בחופזה לארון, פתח את דלתו ושלף בקבוק יין צרפתי ישן שנהג לכבד בו את לקוחותיו המכובדים.  שנרים כוסית לכבודך ? שאל.  יפה מצדך ענתה נועה שחשה כי זה פשוט הולך לקרות, תחושה רומנטית כמו בגיל העשרה.

לחיים ארוכים ובריאים בירך אותה בדרך פושרת.  היא ציפתה ליותר מסתם ברכה.

נקישת כוסות היין הפרידה בין שניהם. נועה נשענה על שולחן העבודה, שיכלה את רגליה. חצאיתה נעה מעל ירכה השמאלית. נועם נשען על הקיר שמולה, ידיו בכיסי מכנסיו ומבטו בוהה בירכה החשופה קמעא. הוא חש מבולבל מהסיטואציה.  נועה דמיינה אותו עוטף אותה באהבה. עדיין הוא יכול היה לברוח מ"המלכודת". אל תיסחף, מלמל לעצמו, זה עלול להיות הרס המשפחה, לא תוכל לעמוד בפיתוי. היפטר מהקשר הלא הגיוני הזה.

אבל נתיב התשוקה כבר החל ונועם אינו יכול לבלום אותו. הוא זיהה את תשוקתה המתנגנת בחיישן הרגשי שלו אבל עדיין לא היה בטוח שמשהו הולך לקרות. הוא נע באיטיות לעברה במחשבה להפוך איתה ליחידה גופנית ורגשית אחת. אני יכול לחבק אותך לכבוד יום הולדתך ? פנה אליה בביישנות והוסיף: לא חיבקתי מישהי מאז נישואי לבתך. עליי להגיף את התריסים. לחייה של נועה סמקו כאשר הם נעו זה לקראת זה והתחבקו.

 

11

"כל כך הרבה זמן חיכיתי לרגע הזה" אמרה ונצמדה אליו בחוזקה עד שיכלה לחוש את הלמות ליבו ומיתרי גבריותו. 

במסדרונות מקום העבודה נשמעו צחקוקים וקולות של דיבור בטונים גבוהים, כל אלה לא הפריעו למציאות לחגוג ללא מילים. ברקע התנגנה ברדיו נעימת בלוז רוגעת שהשרתה אווירה של נינוחות ושניהם החלו בריקוד איטי. נועם נטל את ידיה כרך אותן סביב צווארו, קרב את שפתותיו לשפתותיה ואת גופה לגופו. היא יכלה להריח אותו, ריח האפטר שייב מדליק, לחשה לאוזנו.   

נועם ידע שאינו יכול לעמוד יותר בפיתוי והידק את שפתותיו לשפתותיה למחול של נשיקה עמוקה ומתמשכת.  היא חשה את עוצמת תשוקתה אליו והרגישה את רגליו וגופו צמודים לרגליה וגופה ואת גופו השרירי.  המשיכה ההדדית ביניהם במהלך השנים הייתה כפצצת זמן מתקתקת ועכשיו הגיעה לסף מימוש. המנגינות ברדיו התחלפו למלל חדשותי. הוא התיישב בכורסת המנהלים שלו והיא בכסא שמעבר לשולחן. היא הייתה נבוכה ולא הייתה מסוגלת להוציא מילה מפיה. "איך הגענו לזה נועה "?  שאל. 

יש מצבים בחיים שחייבים להגיע לכלל מימוש מכל האינרציה השיבה.  מה כוונתך? נועה אזרה אומץ והסבירה כי העולם נברא עם תשוקות

 

 

12

ואהבות והיצר הרע נותן לעיתים דרור לעצמו. אנחנו בני אדם. לא כל האנשים ירשו לעצמם להגיע לסיטואציה כזו. חלקם לא ייתן למצבים כאלה לקרות ובפרט בתוך המשפחה. זה הרי לא נורמאלי הוסיפה, אולם יש מצבים מתמשכים שבסיומם אין פשוט יכולת לעצור את שיאם. אתה יכול לראות זאת בכל תחום ותחום האהבה שכרוך ברגשות איננו חסין. משהתחילה לדבר נתנה דרור ללשונה ולו כדי להקל עליו בהמשך עד להתעלסות עימו. דע לך, המשיכה, בעולם המתירני נקלעים לעיתים בני שני המינים למצב של אימוץ ומימוש רגשות ובסופו של דבר הרגש יגבר על השכל. אנחנו נסחפנו וכל עוד זה עושה לנו טוב מדוע שנכניס את עצמנו מאחורי הסורגים ?

מדוע לוותר על אותו מרחב פתוח של הזדמנות, של רגעים מעטים וקסומים של אושר בחיים שדוחקים התמסדות ערכים ונורמות מקובלים ?  הבעיה היא רגשי אשמה, אמרה, אולם נכון לעכשיו רגשות אלו מבולבלים. 

אם אנסה להיות הגיוני, וזה קשה, אני מרגיש שאני עושה משהו אסור בכל קנה מידה שלא יוביל לשום מקום, לחש נועם. ברגעים אלה אינני מצטער על מה שקורה בינינו.  פה ושם יש נצנוץ של רגשי אשמה כלפי נעמה אבל כנראה שזה היה צריך לקרות. גברים מחפשים מין ולנשים חשוב החיזור. כך נבראנו. ההורמונים שקשורים במשיכה המינית הם לבטח מקור הייסורים העיקרי של כוכב הלכת היחידי שעליו יש חיים 

 

13

כנראה. בני האדם מוותרים על מימוש אפשרויות של אהבה, מתמסדים, מנטרלים רגשות ומאוויים ומתרכזים בחומריות והשגיות וגם אינטלקטואליות ולא משאירים מספיק מקום להזדמנויות של מסעות לכוכבים אחרים כפי שמסופר באגדות. נועם הישיר מבטו אל נועה והמשיך בדיבור הקולח: אני מכור לעבודה.  העבודה מאפשרת לי מקבץ אינסופי של קשרים רומנטיים עם גירויים ופיתויים של דוגמניות צעירות וחטובות. אני מצליח לחסום את ההורמון הגברי, אותו הורמון שהוא אם כל חטאת ואם כל רע ביקום. מחשבותיי הן אמביוולנטיות, איך לעזאזל מתמודדים עם זה ?

אותו הורמון גברי עם כמויות היתר שלו עלול לגרום למצבים בלתי הפיכים לטווח הקצר ולטווח הארוך ולדעתי זוהי קללת היקום בכלל וקללת העולם המתירני בפרט. אפילו כאשר לא קיים מתח מיני בין גברים לנשים וזה קורה מעט מאוד, עדיין יופיע אותו הורמון זכרי ויגרום להתלהטות היצר.  "הו אלוהים, זה קשה". אני מנסה להתעלם מהיצר לפני שאגרום למשפחתי נזק.

במהלך השיחה שקלחה נועה הייתה מנותקת מדבריו למרות שהם נראו לה הגיוניים, הייתה רחוקה מהם.  האדרנלין זרם בעורקיה.  היה בה את הדחף והמשיכה אליו וכמעט היה דומה שהיא עומדת לשלוט בו. היא הייתה מבולבלת וראתה בדבריו ניסיון לריסון עצמי. 

 

 

14

באותה שעה גנובה במשרד הם נעו בריקוד ברחבי החדר. גופם נצמד האחד לשני. נועה התחברה בחוזקה לירכיו וחזהו וחשה בהנאתו משדיה שריפדו את חזהו. מגע ידיו וגופו נעמו לה. היא רצתה שזה לא ייפסק. עוד נשיקה ועוד ריקוד ותחושת החיכוך.  

היה קריר במשרד וקרני השמש בצבצו מתוך החלון לעבר גופם כאילו מישהו מכווץ חיצים של תאורה עליהם.   הוא שבוי עכשיו בתוככי גופה והיא בתוככי גופו. הוא השיא את ראשו לאחור, נעץ בה מבט בעיניים בוהקות ונשק לה.  נשיקה מתמשכת עד כי לא נשאר חמצן בריאותיה ואז התנתק, ליק את שפתיה ופניה הענוגות בים של ליקוקים. והגלגל התהפך. נועה נטלה יוזמה ונישקה אותו ברכות תוך ליטוף ראשו ופניו. היא הייתה שלו. לפתע, היא זנחה את רעיון הריקוד והניחה זרועותיה על צווארו בלפיתה עזה.  ידו הימנית החלה לשוטט על ירכיה וגבה וידו השמאלית מיששה בעדינות את צווארה ותנוך אוזניה ובתנועות עיסוי מעודנות טיילו אצבעותיה על הקרקפת עד כי חשה נמנום.  

ים הרגשות שהציף את שניהם ריסק את אותה שפיות ששוחחו עליה.  יותר נכון שנועם דיבר עליה.  הם לא עצרו את אותם רגשות. הסיטואציה הייתה ברורה. היא הייתה מודעת לכך שהוא בן 28 והוא חתנה אבל לא הייתה מסוגלת לדמיין את אותו טנגו נפסק. הוא צמוד אליה והיא בזרועותיו. חלום שהתגשם. 

 

15

הנעימות שהתנגנו ברדיו פסקו והפכו לשירים מן הסתם. שניהם מצאו עצמם עומדים אחד מול השני. היא נטלה את ידו וגררה אותו אל שולחן המנהל הגדול והחדש שהיה נטול חפצים עליו. הדימויים הוירטואליים על שניהם הבזיקו במוחה. אותם דימויים שמלווים אותה מספר שנים.  היא דמיינה שוב את רקמת מעטפת הבגדים של שניהם שנזרקים לכל עבר. היא דמיינה איך הוא גוהר עליה,ף מנשק את שפתותיה ויוצא למסע של עיסוי גופה בלשונו.  

היא ידעה שזמנם קצוב. הבוס מחכה לו לישיבה שנקבעה. 

בתנועת חטף מהירה החלה לשחרר את כפתורי חולצתו. הוא נאלם דום והזיע. ידיו זחלו לעבר חולצתה. היא השילה את חולצתו, מיששה את חגורת כתפיו ומשכה את גופייתו והשילה אותה. הוא הסיר את חולצתה וחזייתה וזרק אותם אל הקרקע כאילו הם מיותרים. עכשיו עמדו שניהם נטולי בגדים בחלקו העליון של גופם.  רצף מחול ההתייחדות האינטימית המשיך.  נועם עיסה את שדיה המזדקרים בעודם מחוברים בשפתותיי פיהם בנשיקה עמוקה. ידו הימנית גלשה לעבר רוכסן חצאיתה שהוסרה וידו הימנית מיששה את אשכולות אחוריה. היא הסירה באיטיות את מכנסיו. רצף ההפשטה ההדדי תם.  עכשיו הם עמדו עירומים כביום היוולדם. נועם הרגיש לחוץ לשמע הדיבורים במסדרונות המשרדים אולם המתח המיני הדחיק תחושה זו. שניהם היו חבוקים. היא הרגישה את גופו נטו. בעודם עומדים החל נועם לטייל על גופה הענוג עם לשונו. הוא היה עדין

 

16

והיא ניתבה למעשה את מחול האהבים כפי שדמיינה וכפי שרצתה. המגע הגופני נקטע למספר שניות כאשר נועה נשכבה על שטיח רצפה ומשרד. היא משכה את נועם קלות בידה ומלמלה: "בוא אליי נסיך החלומות ועשה בי כרצונך".

אהבתה אליו שנמשכה שנים רבות הייתה אמיתית מעבר לאקט הגופני. עכשיו, יכולת ההתעלסות שלה הגיעה לידי מיצוי. במהלך ההתעלסות מלמל באוזניה: "נועה, את הגשמת מאוויי גבר ביכולת נטילת היוזמה והשליטה בי. כזה דבר לא קרה לי מעולם וזה קוסם לי".  במהלך חייה דמיינה עינוג כזה שיקטע את שגרת חייה אבל לא תיארה לעצמה עד כמה הוא יכול להיות מענג. 

הוא היה פסיבי משהו, רוחה וגופה בכל רמ"ח אבריו וזה הפחיד אותו. אחרי אותם רגעים קסומים היה בתחושה שלמרות כל מה שקרה עדיין חלק מסוים ממנו מסוגל להיות שייך למשפחתו ולחייו בנתניה.  מאותו רגע שנועה נעלה את דלת משרדו היא התנהגה כפצצת תזזית וכנסיכת מימוש חלומו של כל גבר, והוא לא טעה. 

הם התעלסו כשעה ומחצה באינטרוולים עם הפסקות קצרות. באחת ההפוגות ביקש נועם מהבוס לדחות את הישיבה והסביר זאת בהכנת נתונים נוספים לישיבה.  אהבתה אליו שגעתה במשך השנים הגיעה לשיאה. הוא הרגש שכל כולו שייך לה, עד כלות הנשימה מלמל. תחושה זו הכניסה אותו לחרדה. 

 

17

מחשבות על נעמה חלפו במוחו. בהפסקות הקצרות בזמן ההתעלסות הישירה נועה מבטה החודר לעיניו, ליטפה את גופו ואז שוב נוטלת יוזמה ומתייחדת עימו ליחידה אחת ולוחשת באוזניו מילים סקסיסטיות לשלהוב יצריו. בין המילים התנהגותו הייתה שתלטנית כפי שתמיד ציפתה מגבר וגופה הפך לכלי תמרון בידיו. היא הייתה מאבדת את עצמה, קצב נשימתה מהיר וגניחותיה העדינות סימלו בשבילו את יצר הכיבוש ואפשרו לו להמריא איתה למחוזות דמיונו החבויים והפראיים שלא ידע הבשרים והרגש. כאשר ראשו היה בין חמוקיה וגופו דבוק לגופה דמיין את תנוחת האריה שאיננו מפסיק להתייחם ועט עליה שוב ושוב. היא רכנה וגחמה עליו כמאבדת כיוון והוא לחש ונאנח: "מה אנחנו עושים..... נועעעה...... אני גבר שהולך לאיבוד.... אנחנו פושעים".  

כולה הייתה פליאה על היכולות המיניות והרגשיות שלו. היא חוותה אורגזמות ברצף ותמהה על כושרה להגיע אליהן ללא מעצור רוחני של הקשר המשפחתי ביניהם.   "אורגזמות הנפש לא פחות מענגות לחשה לו". הוא תמה לפשר אמירתה אבל הבין ששיחקה את תפקיד הקברניטה שקשרה את האוניה למעגן האהבה באמצעות חבל עבות עד שהאוניה עגנה, והיא יכולה לצאת להפלגות נוספות גם בים שטוף סערות ולא לעגון בשום נמל. 

 

 

18

אם אני צריכה להמשיל אותך לאחת מעונות השנה אז אתה האביב. אתה האביב שבחיי. אתה הפריחה וההתחדשות אהובי. אתה קרן השמש המגיחה עליי עם הזריחה והנץ השחר.  ואני, אני יוקדת כמו השמש, יוקדת מאהבה. נתת דרור לחיי ואני כציפור מרחפת, מצייצת אהבה במרחבי הטבע חופשייה ומשוחררת".  עכשיו הבין נועם שהיה עמוק בנשמתו. עכשיו הבין את הרגשתן של הדוגמניות במקום עבודתו שמשדרות אליו משיכה.   רק איתך הצלחתי לעמוד בגבורה מלמל לעצמו. רק איתך.  נותרו כעשר דקות לישיבה עם הבוס. הוא פנה לנועה וליטף את לחייה. "רציתי לומר לך תודה על רגעי הקסם אבל שנינו יודעים שיצרנו במו ידינו וגופינו גולם שיכול לקום על יוצרו. 

ברגעים אלה אינני רוצה אפילו לחשוב וגם אינני מסוגל לעכל ולחשוב איך אני ממשיך לתפקד". היא נישקה אותו על שפתותיו. "אתה איתי ולא לבד. מה שהיה צריך לקרות קרה ואני מאמינה בזה. הגורל זימן לנו רגעים מטריפים וזו הסיבה שבאתי אליך. זו הסיבה וההצדקה שאנחנו כאן ועכשיו ביקום המטורף והאכזר, כדי לאהוב. החלטתי לעשות זאת ביום הולדתי ואני יודעת שלא טעיתי. הלכתי במסע הארוך אליך בצילם של פחדים אבל אינני מצטערת. אולי פעם אצטער אבל אינני רוצה לחדול ליהנות מאותם רגעים בלתי נשכחים שהענקנו אחד לשני. אני מקווה שגם אתה מרגיש כך". 

 

 

19

לפני שעמדו להיפרד נשמע צלצול הטלפון. מעברו השני של הקו הייתה נעמה. אני חוזר אלייך בעוד כשעה לאחר הישיבה אמר נועם והניח את השפופרת.  הוא היה מבולבל אולם התעשת מהר.  נועה, לפני שאת הולכת יש לי בקשה.  מה בקשתך אהובי? השיבה ומלמלה: רק שלא יאמר שלא תהיה פעם נוספת, אני כבר מתגעגעת אליו שוב. אומרים שהעולם במה ואנחנו שחקנים נכון? שאל.   אז.... למרות שקשה אנחנו חייבים לשחק כאילו מה שקרה בינינו היה כלא היה... מעבר לזה אינני מסוגל לחשוב, פשוט מוחי אטום ומבולבל.  הם התלבשו. היא חשה בעייפות גופה. נועם ליווה אותה לדלת המשרד, פתח את הדלת וליווה אותה בהליכה מהירה למכוניתה, לפני שנכנסה למכונית נשק ללחייה. הם נופפו לשלום ומבטה העורג לא מש מעיניו עוד ימים רבים.  

נועם לא היה יכול להשתתף בישיבה והסתגר בחדרו. צלצול הטלפון קטע את חוט מחשבותיו. הייתה זו נועה. לאחר כמה רגעים של דממה פנתה לנועם בקול ענוג ורוטט: 

20

רק רציתי לומר לך שלא היה לי את האומץ שזה יקרה. רציתי ואני יודעת שלא אתה יזמת אבל זה מה שקרה. אני מרגישה שחצי ממני נמצא אצלך. אני לא בטוח שאני מודע למה שקורה איתי, השיב נועם. אינני יודע למי אני שייך. לך או לנעמה.  עם כל הכאב אני לא רוצה להמשיך באותה חוויה ששנינו הלכנו בה לאיבוד ולקרוע את עצמי מהאחריות שיש לי למשפחתי. בבקשה, אל תגרמי לי לוותר על האחריות הזו ולהיכנע. אשתדל להילחם בעצמי כדי להתנתק מהקטע הרגשי. כולי רגשי אשם.   

בכי חרישי פילח את דממת הטלפון. 

ראשה היה אטום. 

המילים האחרונות שנועם חשה שזכר מאותה שיחת טלפון או שבעצם היו אלה קולות שעברו בשדר מנועה היו: "אל תלך יקירי, אין לי הכוח לעמוד בזה". 

למחרת בבוקר לאחר לילה ארוך ללא שינה הגיע נועם למשרדו וביד רוטטת כתב לנועה מכתב שנשלח עוד באותו בוקר בדואר אקספרס. 

21

לאחת ויחידה,

מכיוון שאינני מסוגל לעמוד מולך ולומר לך דברים שבליבי, החלטתי לכתוב. כנראה שההתמודדות היומיומית שלי עם חיים כפולים לא נורמאליים הגיעה לסף השבירה. שבירה של מערכת יחסים ארוכה ומתוקה אך בלתי הגיונית. כולי תקווה שתביני אותי כי תשו כוחותיי הפיסיים והנפשיים. זוכרת שאמרת לי שעד כלות נשמתך תאהביני ? ובכן אני הגעתי לכלות נשמתי. 

המשיכה ההדדית בינינו נמשכה כארבע שנים ונעמה לי אבל חסמתי את עצמי מלתת דרור לאותו דחף להיות איתך. ארבע שנים שטיפסנו במעלה ההר ואתמול במשרדי הגענו יחד לפסגתו. המפגש אתמול היה אלוהי ומענג. הרגעים היו ארוכים מאז שנפרדנו אתמול. לא יכולתי לתפקד והמצב היה בלתי נסבל. 

22

רציתי וחשתי בך אבל גם בנעמה בתך, בשר מבשרך. יום אחד איתך הספיק לי להבין שאהבתך שולטת בי ועל פיה יישק דבר. השליטה העצמית שאפיינה את חיי עד ליום הולדתך שחגגנו במשרד נעלמה כלא הייתה. המפגשים המשפחתיים היו סיוט עבורי. לשבת סביב אותו שולחן ולא לדעת את מי בעצם אני אוהב הפך אותי לאדם אמביוולנטי. אפילו אינני זוכר איך הייתי לפני שהכרנו. בכל רגע נתון היה קיים אצלי הפיתוי להיות איתך. היו לי נשים בחיי לפנייך ולפני נעמה אבל אישה כמוך לא הכרתי וכנראה לא אכיר. אולי זה בגלל הבדל השנים שבינינו.  חשוב שתדעי שאת בדמיוני, בנשמתי ובעצם כל הזמן איתי. הקלות הבלתי נסבלת הזו של האבבה שנקנית בייסורים הביאה אותי להחלטה שלטובת שנינו (סלחי לי שאני מדבר בשמך) עלינו לסיים את מערכת היחסים בינינו. אינני נוהג לרחם על עצמי אבל עכשיו המצב השתנה ומרוב סבל נפשי אני חש כמרחם על עצמי. האיזון הנפשי שלי הופר ככלות הכל.  ייתכן שכל מה שאוצר ייתפס על ידך כהנמקה פילוסופית שהרי את אישה עם הרגליים על הקרקע, איך אבנה משפחה ואוליד ילדים עם נעמה?  היו לנו רגעים קסומים, הענקת לי הרבה ולימדת אותי את החיים בשיחותינו בשנותיי היפות ביותר. ועכשיו, כאשר מגיעים רגעי הפרידה וכל פרידה קשה היא, אני מרגיש כאילו שחצי ממני נעלם. ההחלטה שעלינו להיפרד הינה הקשה בחיי. אני יודע, אהבתי, שתקבלי הכל קשה ושגם לך יהיה מאוד קשה אבל נהיה חייבים להתעלות ובמיוחד במפגשים המשפחתיים.  וודאי יהיה קשה לשנינו אבל אין מנוס יקירתי מלחזור לשפיות. כן, שפיות שתאפשר חיים מאוזנים ומציאותיים.   

אני חושב עלייך. אני אוהב אותך וכך זה יהיה תמיד. 

כדי שבכל זאת יהיה לך קצת מתוק בנשמה רציתי לבשר לך שבעוד ארבעה חודשים אמור להיוולד נכדך הראשון.

שלך,

חפש באתר
טואול - בניית אתרים