על הסרט למה אני לא שחקן כדור-סל/ מארי רוזנבלום
ביום ו' האחרון הוזמנתי לצפות בהקרנת בכורה בסרטו של אלון ויינשטוק בסינמטק תל אביב .
אלון ויינשטוק הוא קולנוען דוקומנטרי ומעיד על עצמו שהוא טוב יותר כסטנדאפיסט.
באמתחתו סרטו "זה גילה, זה אני" , "כל אחד והבוב שלו" ועוד סרטים תיעודתיים.
עתה יוצא ויינשטוק לחקור מה מנע ממנו להגשים את חלום חייו - לככב ככדורסלן ידוע ומוביל.
היוצר, ווינשטוק מנסה להשיב על השאלה, בעזרת עשרות שעות תיעוד אינטימי ועבודת עריכה שנמשכה לאורך 20 השנים האחרונות.
ביחד עם המשתתפים הרבים, בין היתר בני משפחה, חברים וחברות, מאמנים, שחקנים, אוהדים ועוד דמויות מפתיעות, הוא מעביר לקהל את עולם הכדורסל לאורכו ולרוחבו.
ויינשטוק יליד 1968 . גדל בפתח תקווה במשפחה דתית-לאומית. למד בישיבת " כפר גנים" בפתח תקווה בראשות הרב נחמן צוקר. סולק מהישיבה ועבר לתיכון מעורב ברמת גן. שירת בצה"ל במודיעין .בוגר תואר ראשון בפילוסופיה וספרות באוניברסיטת בר אילן.בוגר לימודי קולנוע בקאמרה אובסקורה.
היה גם עיתונאי בידור ומוסיקה וכן עיתונאי ספורט וכדורסל.
כיום מאמן ילדים בהפועל תל אביב.
לאט מתקבצים חבריו מהתחום. טפיחות של גברים , שמחה, הרבה מהומה, מתיישבים.
וווינשטוק עולה על הבמה לברך את אורחיו. לעיתים נדמה כי מדובר בסטנדאפיסט, בשלב מסויים הוא מקריא כמעט שירה ומברך ומברך והמסך עולה והסרט מתחיל.
שעתיים ארוכות מאוד על קורותיו של ווינשטוק שחלקם מעניינות וככל שחלף הזמן, אבדתי עניין בסרט.
דומה הדבר למצב בו אתה נקלע לאירוע של חברים המכירים אחד את השני שנים רבות ואשר חוו חוויות אישיות ולי ולשאר האנשים בקהל לא היה כל חלק בהם.
רבים דפדפו בנייד , מעט עזבו טרם הסיום וחבריו הרבים נותרו לשבת עד סוף האירוע מחכים לתת עוד צ'פחה ולהיפרד.