שיר:
בבית המקדש/ רבי יהודה הלוי


 

אֱלהַי, מִשְׁכְּנוֹתֵיךְ יְדִידוֹת / וְקִרְבָתְךָ בְּמַרְאֶה, לֹא בְחִידוֹת.

 

הֱבִיאַנִי חֲלוֹמִי מִקְדְּשֵׁי אֵל / וְשַׁרְתִּי מַלְאֲכוֹתָיו הַחֲמוּדוֹת,

 

וְהָעוֹלָה וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ / וְסָבִיב תִּימֵרוֹת עָשָׁן כְּבֵדוֹת,

 

וְנָעַמְתִּי בְּשָׁמְעִי שִׁיר לְוִיִּים / בְּסוֹדֵיהֶם לְסֵדֶר הָעֲבוֹדוֹת.

 

5 הֱקִיצוֹתִי וְעוֹדִי עִמְּךָ, אֵל, / וְהוֹדֵיתִי – וְלָךְ נָאֶה לְהוֹדוֹת!

 

 

בית שקל: המרובה. - תרגום הכתובת הערבית שעל גבי שיר זה בדיואן: “ואמר בתארו חלום שראה”.

 

משכנותיך ידידות (תה' פד, ב) - מקדשך חמוד; לא בחידות (במ' יב, ח) - לא דרך ראייה מעורפלת או רמיזה זכה לקרבה זו. 2. ושרתי (במ' כג, ט) – וחזיתי; מלאכותיו - עבודות בית המקדש. 3. והעולה - במ' כט, טז. 4. ונעמתי - ונעם לי, שימוש לשון ערבי הנפוץ בתקופה הספרדית; בסודיהם (בר' מט,ו) - בקהליהם, כליווי לעבודה במקדש. 5. ועודי עמך 0תה' קלט,יח) - החלום כאילו נמשך בהקיץ.

חפש באתר
טואול - בניית אתרים