רשמי ביקור בתערוכה של
מלך ברגר במוזיאון תל אביב/ אירית זילברמן
שנים רבות פעל האומן מחוץ למעגלים המרכזיים של עולם האומנות.
אז למה דווקא כאן ועכשיו, בגיל 95?
על השאלה הזאת עונה בהרחבה האוצרת רות דירקטור, בפרוספקט המחולק לכל דורש בחלל התערוכה.
מלך ברגר יצר אומנות ללא הכשרה מקצועית והחומרים בהם הוא משתמש באים מהטבע: גרעינים, זרעים, זרדים, נוצות, פרחים יבשים וכו.
כל חייו האמין ודגל בקומוניזם ובעבודותיו ניסה לקדם מסרים של שלום ושוויון. הוא אדם פוליטי, הרגיש לאי צדק ועוולות ברחבי העולם.
כעת, משהפסיק את עבודת היצירה, הוא מתמקד בניסיון להקים בית ספר לאומנות מהטבע שם ילמדו את הטכניקות שפיתח, ואת הרעיונות והמסרים המועברים בציוריו.
מבחינת הצופה התערוכה הזאת היא נכס נדיר: המסרים של האומן פשוטים לזיהוי ולהבנה, על גבול הילדותיות. הוא משתמש בסמלים מוכרים ו" לעוסים" היטב בתרבות שלנו. והאומן לגמרי " מדבר" עם הצופה שלו.
עובדה נוספת הנחשבת בעיני כנכס לצופה הוא הניסוח המדויק, הידידותי, המעמיק של רות דירקטור בדברים אשר נכתבו בפרוספקט אותו הזכרתי בראשית דברי.
הכתיבה שלה רהוטה, וניתנת לקריאה ברצף. היא אינה מתקילה את הקורא במשפטים ארוכים ומסובכים, המאלצים אותו להניח את המלל ולפנות להתרשמות ישירה מהעבודה.
אולי תקופת הקורונה העלתה לדיון את חזון אחרית הימים של אוהבי האמנות: לדבוק במלל מנוסח בפשטות ובבהירות לטובת כל המעורבים: האומן והצופים.
נכון הוא כי רות דירקטור הצטיינה מאז ומתמיד ביכולות ניסוח כאלה, אבל היא במיעוט.
שורה תחתונה: שווה לבקר בתערוכה ולצאת ממנה בחזה מתוח מגאווה, ולהגיד לעצמי: "ממש הבנתי את רוב הציורים שלו ואת רוב הסמלים שהופיעו שם"
