זו הכתבה הראשונה בסדרת כתבות שמתארות רבי שיח המתבצעים במסגרת "על המדוכה", סדרת רבי שיח מוקלטים ומצולמים במסגרת הצצפת – הערוץ הדיגיטלי של המכללה האקדמית צפת. סדרת רבי השיח החלה לעלות לאוויר בחודש דצמבר 2020, ומוקלטת מרחוק. רבי השיח ששודרו בעבר עסקו בנושאים הבאים:
לינה מתא – בוגרת תואר ראשון בהוראת מתמטיקה ומדעי המחשב במכללת סכנין, כיום סטודנטית ומתרגלת בחוג למערכות מידע בצפת; ניזאר ביטאר – ראש תחום למידה דיגיטלית במכללת עמק יזרעאל, בעברו: ראש היחידה לקידום הסטודנטים הערביים; אשרף ג'אבור – מנכ"ל תוכנית רואד – לעידוד ההרשמה לאקדמיה של צעירים מהחברה הערבית; ד"ר איאד סולימאן – חבר סגל במכללת כנרת, אחד מן הראשונים בחברה הערבית שסיים תואר במדעי המחשב בטכניון.
תובנות מהשיחה:
לסטודנטים הערבים חווית הלימודים שונה משל הסטודנט היהודי, דומה לחוויית לימוד בחו"ל. הלימוד הוא בשפה שהיא זרה להם, למעשה השפה השלישית – כי השפה הראשונה היא ערבית מדוברת, ובבית הספר הם לומדים ערבית ספרותית, עברית כשפה שלישית, ואנגלית כשפה רביעית. השפה היא מחסום, אך גם התרבות. זה לגבי רבים מפגש ראשון עם השכנים שיכולים לגור במרחק קצר, אך אין מגע יומיומי בין המגזרים. ההלם הוא בסמסטר הראשון, ובעיקר בחודש הראשון שבו יש תחושת זרות, וגם קושי להבין את מהלך השיעור, ולהגיש מטלות. חלק ניכר מן הנשירה היא בסמסטר הראשון. בעבר הקושי היה גדול יותר, אך גם היום לחלק מהסטודנטים יש רתיעה מלהתבטא בעברית, ולשאול את המרצים שאלות.
המשתתפים סבורים שיש לתגבר את לימודי העברית בבתי הספר הערביים, שכן לימוד העברית היום מתרכז בלימודי הלשון, אבל לא שמים דגש על הבעה בעל פה וניהול שיחה. המשתתפים ברב-שיח לא חשבו שיש לפתוח אוניברסיטה דוברת ערבית בארץ, כיון שהלימודים בעברית חשובים ליצירת כישורים הנחוצים בשוק העבודה.
בשנים האחרונות היה גידול במספר הסטודנטים הערבים, כיום 17% מן הסטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה בארץ הם מהחברה הערבית, האחוז הגבוה בכל הזמנים. מה שגרם לעלייה זו הם תקציבים שהמדינה משקיעה בהכנה באקדמיה. סטודנטים רבים מן החברה הערבית לומדים בחו"ל, הסיבה היא מחסור במקומות במקצועות מבוקשים בעיקר בתחומים הרפואיים והפארה- רפואיים. חלק מן הסטודנטים היו תלמידים מצטיינים, אך בגלל חסם תרבותי, אינם מצליחים
חסמים נוספים לכניסה והצלחה באקדמיה הם חסם תרבותי, בתי הספר במגזר הערבי מבוססים על שינון, בעוד שבלימודים אקדמיים צורך בחשיבה עצמית – ככלל בתי הספר נחשבים כחממות, בעוד הלימודים האקדמיים נחשבים כמנוכרים.
קיים גם חסם כלכלי – מרבית הסטודנטים הערבים נמצאים מתחת לקו העוני. בעידן הקורונה והלמידה מרחוק, נוצר פער מול חלק מהסטודנטים הערבים שגרים בישובים שאין בהם תשתית אינטרנט, או שתשתית האינטרנט מאד איטית. מל"ג מממן יחידות לקידום הסטודנטים הערבים במוסדות להשכלה גבוהה, אשר מפעילות מגוון תוכניות בסיוע לסטודנטים הערבים.
תוכנית רואד של המועצה להשכלה גבוהה עוסקת בקידום והכנת הנוער הערבי להשתלבות בלימודים אקדמיים. התוכנית מקיימת קיימות שנת מוכנות ללימודים אקדמיים שמקלות על המעבר בין התיכון לבין האקדמיה, ויש עידוד של בוגרי תיכון מהחברה הערבית להשתלב בהכשרות מוכנות אלו. גם במקרה זה הסטודנטים הערבים מגיעים ללימודים בגיל צעיר יותר, והם פחות בוגרים, דבר שמגדיל את הפער המנטלי מהסטודנטים היהודיים.
קיים שינוי תרבותי גדול בחברה הערבית שמאפשר לבנות, גם ממשפחות מסורתיות ללמוד, הרבה יותר מאשר בעבר, למעשה בנות מהוות היום את מרבית הסטודנטים מן החברה הערבית.
יש מוסדות להשכלה גבוהה שבהם הסטודנטים הערבים לומדים לצד הסטודנטים היהודים, ואין עירוב ביניהם, מחקר שהתפרסם במכללת ספיר, למשל, טען כי זה המצב באותה מכללה. במכללה האקדמית צפת קיים שיתוף פעולה טוב בין סטודנטים יהודים וערבים, קבוצות הפרויקט הן מעורבות ברובן הגדול, דבר המבטא כללית את אווירת הדו-קיום הקיימת בגליל. אחד מן הנושאים הרגישים הוא כיצד מתנהגים מוסדות להשכלה גבוהה בעת מתיחות בין המגזר היהודי והערבי, מסתבר שלמוסדות שונים נוקטים במדיניות שונה. יש מוסדות אשר נוקטים בשיח פתוח וסובלני סביב נושאי המתיחות, ויש מוסדות שמעדיפים לטאטא את המתיחות מתחת לשטיח.
הסטודנטים הערבים נוטים להתמקד במגזר צר של מקצועות: מקצועות הבריאות (רפואה, רוקחות, סיעוד, פיזיותרפיה, הכשרת פרמדיקים, מדעי המעבדה הרפואית) וכן הוראה. הסיבות לכך הם הנטייה לעסוק במקצועות שבהם יש עבודה במגזר הציבורי שיש עימה בטחון תעסוקתי. בשנים האחרונות היה גידול בלימודי המקצועות הטכנולוגיים, דבר שחייב עבודת הסברה רבה. התודעה במגזר הערבי היא שהמקצועות הטכנולוגיים מזוהים עם התעשיות הביטחוניות, שאינן מעסיקות עובדים מהחברה הערבית. בעוד שבעבר הרחוק הייתה דומיננטיות לתעשיות הביטחוניות, כניסת חברות רב-לאומיות לזירה ההייטק הישראלי, שינתה את התמונה, ובהדרגה נקלטו עובדים מהחברה הערבית, אך אחוז העובדים הערבים בהייטק עדיין קטן מאד בפרופורציה לתחום, אם זאת יש גידול בשנים האחרונות. תחום אחר שבו יש ייצוג מועט לאוכלוסייה הערבית הוא תחום הסגל האקדמי, חברי סגל מן החברה הערבית מהווים כ- 2% בלבד מכלל חברי הסגל. התקווה היא שעם הגידול במספר הסטודנטים הערבים, יהיה גם גידול במספר הסטודנטים שלומדים לתארים מתקדמים, ובהדרגה יגדל מספר חברי הסגל.
באופן כללי המשתתפים חשים אופטימיות מן המגמה החיובית, וצופים גידול נוסף הן בכמות הסטודנטים מן החברה הערבית והן במגוון המקצועות שאותם הם לומדים.