על אהבת האופרה עם גבי שדה/ נסים נהר דעא

זמר הטנור, גבי שדה, הוא אחד מזמרי האופרה המובילים בישראל, ומהוותיקים שביניהם. קול זמרתו הרמה, ליווה את האופרה הישראלית שנים רבות, והדהודי קולו הערב והמיוחד, היו  חלק בלתי נפרד מהמיטב של הביצועים במוזיקה הקלאסית בישראל.

בשנים האחרונות, הוא מקדיש את עשייתו המוזיקלית לתחומים משיקים לאופרה, וכמובן גם שם לא נס ליחו או קולו הערב.

ש: ערב טוב גבי.

ת: ערב טוב.

ש: בן כמה אתה?

ת: 69 ואני יליד רומניה. נולדתי בבוקרשט. בפורים 1964 עליתי לישראל.

ש: איך ומתי החל החינוך המוזיקלי שלך? הדחף למוזיקה היה שלך, או מצד ההורים?

ת: שני הוריי היו זמרי אופרה. גדלתי לתוך זה. התחלתי לנגן בצ'לו בגיל 8, וכאשר עליתי לישראל בגיל 12 הלכתי לקונסרבטוריון ע"ש פרופ' שור וניגנתי עד גיל 17. בגיל 17 "עשיתי מרד נעורים".

ש: אסטה לרגע מהכרונולוגיה, הוריך זכו לשמוע ולראות אותך מופיע באופרה?

ת: אבא שלי שמע אותי בהפקה הראשונה של "מהגוני" הוא מת בגיל 68 אימי נפטרה בגיל 90. היא הספיקה לראות ולשמוע אותי ברומא ווינה, שר בטוסקה בניצוח דניאל אורן,  ו"פיטר גרימס" של בריטן. פליאצ'ו.

ש: אתה אומר שזה היה גנטי. לא הייתה בכלל שאלה?

ת: רגע, יש סיפור. מרדתי בצ'לו. משה שרת, סידר לי מהסוכנות צ'לו יקר, ומכרתי אותו בחנות לכלי קשת ותמורת הצ'לו קניתי גיטרה. אימא שלי הייתה ב"שוק" ממה שעשיתי...

התחלתי לנגן ולשיר. והתקבלתי ללהקת  "פיקוד גייסות השריון". בלהקה, בתוכנית "שריונר". דיכאו אותי. "שוב גבי שדה עם הקול הגדול שלו"... והבנתי שאני הולך לאופרה.

אחרי הצבא נבחנתי לאקדמיה למוזיקה בתל אביב. קיבלו אותי כטנור. למדתי שנתיים עם רפאל אריה. שעשה קריירה יפה באיטליה. אחרי שנתיים באקדמיה  קיבלתי מלגה מהקונסוליה  הבריטית בישראל לארבע שנים- 70 אלף לירות שטרלינג לארבע השנים.  שם למדתי בבית הספר – גילדהול סקול אוף מיוזיק – אופרה.

למדתי יסודות האופרה, איפור. תנועה. זה בית ספר פרטי הכי גדול והכי טוב בלונדון. נסעתי עם אשתי דורית שדה, שהייתה בלהקת הנח"ל. זו הייתה חוויה בלתי נשכחת.

כאשר סיימתי  את הלימודים בלונדון פתחו את האופרה הישראלית החדשה. וזה היה למעשה בית הספר הכי טוב שיכולתי לקבל. עשיתי את כל התפקידים הראשיים שאפשר לקבל  ונסעתי לחו"ל.

עשיתי אודיציה, בבית האופרה של שטוטגרט ומאז הדלת שלי הייתה פתוחה -  עד ללה סקאלה במילנו, המבורג וברלין. 

ב 2003, זכיתי במקום ראשון בבחירת איגוד המבקרים של אירופה, כזמר השנה באופרה "דון קרלוס" - בהמבורג. "אותלו" - בונציה. ועוד מספר הפקות שהשתתפתי בהן. וזה הביא אותי כאמור גם ללה-סקאלה במילנו.

בגיל 59 בשיא ההצלחה הציעו לי לעשות תפקיד באופרה של וגנר "טריסטן ואיזולדה", שש שעות. שאלו אותי בראיון איך יהודי ישראלי יכול לעשות הפקה של וואגנר? השבתי שאילו הייתי במחנה ריכוז הייתי גאה ללכת למשרפות כאשר ברקע מוזיקה של וואגנר.

ההפקה הזאת סיימה את הקריירה שלי. שש שעות על הבמה התישו אותי. אחרי כול הפקה הייתי זקוק לאמבולנס.  הקול שלי בסדר. יש קשר בין הגוף לקול. הגוף שלי קרס.

17 הופעות, כל יומיים הופעה. המטבוליזם היה בבעיה. כל הזמרים  שעושים את "טריסטן ואיזולדה" הם ענקים.

עשיתי מספר הפקות אחרי זה. לא הייתה לי בעיה לעזוב את המקצוע. בגיל 61 פרשתי. הייתי  בהרכב של "שלושת הטנורים" הישראלים. ועוד זמרות מהאופרה. מופע עם קרן הדר בשאנז אליזה. מופע רב שנים שהפסיק לרוץ בגלל הקורונה.

הקורונה ביטלה מופע ש"קשרי תרבות" הפיקה. עם סנדרה שדה ומיקה שדה הבת שלי – למופע קראו "מבוקרשט לתל אביב". כל הסיפורים, על העלייה,  תל אביב הקטנה, אופרה. מלווה בהרצאה על בוקרשט וזה ירד לטמיון. היו היכלי תרבות שקנו את ההופעה. אולי נחדש את זה.

ש: עולם האופרה הוא עולם תחרותי?

ת: על כל תפקיד יש שלושה . אחד שעושה את התפקיד. אחד מחליף  לעת הצורך, ואחד בבית, ממתין ששניהם לא יוכלו לעלות לבמה...

ש: מהן שלושת היצירות המוסיקליות האהובות ביותר עלייך ביותר ?

ת: טוסקה. אותלו. וטריסטן ואיזולדה.