על פתיחת עונת הרחצה עם רוני אלמגור/ דלית מור
רוני אלמגור נבחרה מבין 200 אמנים להציג את יצירותיה הייחודיות בתערוכה בגלריית מייקלסון בתל אביב

האמנית והיוצרת רוני אלמגור נבחרה מבין 200 אמנים להציג את יצירותיה הייחודיות בתערוכת יחיד בשם "פתיחת עונת הרחצה" במייקלסון – גלריה לאמנות שימושית שבשכונת פלורנטין בתל אביב. יצירותיה של אלמגור הן ציורי שמן בגדלים משתנים המושפעים מרוח התקופה. "מאוד מחמיא לי שנבחרתי ואני מתרגשת. מדובר בגלריה צבעונית ומאוד תל אביבית, שאני מתחברת אליה ומתאימה בהחלט לתערוכה המציגה את הטבע, בעלי החיים והתנועתיות של תל אביב", אומרת אלמגור.

במהלך התערוכה, בתאריך 1.5, יתקיים שיח גלריה עם רוני אלמגור, במהלכו יוכל הקהל לשאול אותה לגבי יצירותיה ואף לרכוש אותן. "אני מאוד סקרנית לשמוע את הצופים מדברים על עבודותיי. הציור מקיים אינטראקציה עם הצופה ומעניין אותי לדעת אילו רגשות ואווירה מעלות בצופה היצירות שיצרתי ומזה אני לומדת המון".

מה לדעתך ייחודי בתערוכה שלך?
"הבחירה בי ובתערוכה שלי מאוד מחמיאה לי. הגעתי עם הצעה מאוד מגובשת לאחר שעבדתי על התערוכה תקופה ארוכה וכבר היה לה שם משלה. די היה לי ברור מה עומד להיות בה, ולכן היה לי קל לעלות על הכתב הסברים עליה. זו גלריה תל אביבית שמאוד מתאימה לעבודותיי, ואפילו השם של התערוכה מתחבר בצורה נכונה".

רוני אלמגור, בת 30 מתל אביב, היא בוגרת תואר ראשון B.F.A בבצלאל האקדמיה לאמנות ועיצוב בירושלים. עבודותיה קיימות באוספים פרטיים שונים בארץ, וזו תערוכת היחיד השלישית שלה. תערוכת היחיד השנייה שלה בשם "פילידה" הוצגה בגלריה טובה אוסמן בתל אביב ותערוכת היחיד הראשונה שלה "נקודת מבט" הוצגה בגלריה בן עמי בתל אביב.

היא נולדה וגדלה בגבעתיים וכבר מגיל קטן אהבה לצייר וליצור. "ההורים שלי זיהו את הפוטנציאל אבל סירבתי להירשם לחוגי יצירה. רציתי ללמוד מעצמי ולהתנסות לבד, כי בער בי לבטא את היצירתיות. בתיכון קלעי בגבעתיים למדתי במגמת אמנות ואת עבודת הגמר שלי יצרתי עם ספריי ואקריליק. אחרי השירות הצבאי יצרתי המון, הדרך לבחור להיות אמנית לוותה לעתים בלבטים, שכללו מבחני קבלה לתקשורת חזותית ולימודי קופירייטינג, ולבסוף ראיתי שכל מה שאני עושה ומעוניינת לעסוק בו זה אמנות. עברתי לירושלים כדי ללמוד במחלקה לאמנות בבצלאל והיה לי שם מדהים".

ספרי בבקשה על היצירות המוצגות בתערוכה.
"בתערוכה מוצגים 27 ציורים חדשים שלי בגדלים שונים: עבודות קטנות החל מגודל  20 ס"מ וגם עבודות גדולות עד גודל 1.40 מטרים. לקראת פתיחת התערוכה עבדתי על הציור ה-27 – סיפור הארגזים שפוזרו ברחבי תל אביב בתקופת הקורונה, כדי לשבת עליהם בחוץ ולשתות קפה. התהליך של הציור הוא ארוך וקשה לכמת אותו בזמן. הציורים שלי מורכבים מהמון מקורות השראה שאת כולם אני מצלמת בעצמי. תהליך העבודה על ציור מתחיל במחשבה מה אני מציירת, איך אני מחברת אותו על הבד ואיזו צבעוניות אני מעניקה לו. הפעולה הציורית עצמה היא מהירה יותר, למרות שאני מציירת בשמן ואחרי כל שכבה ממתינה מספר ימים שהיא תתייבש".

יש ציור מהתערוכה אליו התחברת במיוחד?
"אני מחוברת לכולם ולפעמים יש עבודות שאני צריכה לתת להן זמן, להניחן בצד ואחרי כמה ימים אני יותר מבינה אותן ומתחברת אליהן. העבודות שלי הן בעלות אופי אופטימי ורגוע, שמגיע מהתחושה שהרגשתי באותו טיול בפארק. בכל פעם שאני מעלה לפייסבוק ולאינסטגרם צילומים של עבודות חדשות שלי, שנעשו מתוך חוויה אישית או סיפור קטן, הן לפתע נוגעות באחרים. כשהעבודות מגיעות לעולם ולצופים המגלים סקרנות והתחברות אליהן, זה מאוד נוגע גם בי. השנה החולפת לימדה אותי המון על עצמי. בשנה שעברה הייתי לקראת תערוכת יחיד חדשה, וימים ספורים לפני שנפתחה קיבלתי הודעה שאני צריכה להיכנס לבידוד, משום שהייתי במקום ששהו בו חולים מאומתים. מיד לאחר מכן החל הסגר הראשון, הייתה אי-וודאות באוויר ופתיחת התערוכה נדחתה, ולבסוף הוצגה במאי. לצד אי הוודאות בשנה מאתגרת זו, היא גם נתנה לי הרבה השראה, לימדה אותי על עצמי, עשתה לי סדר ומיקדה אותי לתערוכה החדשה".

 

 

כיצד השפיעה תקופת הקורונה על יצירותייך?
"כשיצאנו מהסגר הראשון לפני כשנה, אחרי תקופה בה היינו מסוגרים בבית בתחושת חוסר ודאות והרבה פחד באוויר, יצאנו אני ובעלי לטיול האופניים הקבוע שלנו בפארק הירקון. תל אביב נראתה יפה מתמיד, פסטורלית ומלאה בצמחייה. התרגשתי מלראות את בעלי החיים מסתובבים בפארק הירקון ואת האנשים שחגגו בפיקניקים את היציאה מהסגר. התמלאתי ברגשות חזקים שאי אפשר היה להתעלם מהם, בעקבות התבוננותי בטבע, בעיר ובמרחב של תל אביב, וכך התחלתי לעבוד על תערוכה חדשה בנושא זה. בתערוכותיי הקודמות עסקתי בעיקר במצע הציור עצמו, דרך משחק עם המרחב של הבד, הרכבת קומפוזיציות, מעברים בין שטוח לעמוק וציור דימוי על דימוי. בתערוכה זו הנושא והחוויה הכתיבו את הציורים, שעברו גם להיות יותר פיגורטיביים".

היא מודה כי הצבעוניות הכחולה המאוד דומיננטית ביצירותיה נכנסה לציוריה כבר במהלך לימודיה בבצלאל. "כחול מסקרן אותי בעומקים, בשקט וברבדים שלו. יש בו משחקים שנעים בין שקיפות ואטימות. השקט שלו הוא במה טובה לרוגע של הציורים שלי ואף מתכתב איתם. בהחלט הצבע הדומיננטי הוא כחול. אמנם יש גם קצת ורודים וירוקים, אבל הכחול מורגש היטב. כשסיימתי את בצלאל, התערוכה שלי הייתה כחולה לחלוטין".

לדבריה, ההגשמה עבורה כציירת מתחלקת לשני דברים שהולכים ביחד: רצון עז לעבוד וליצור לצד הקיום כשיצירותיה מוצגות וצופים מתחברים לאווירתן ומתכוונים לרכוש אותן. "אני כל הזמן בעשייה, חושבת ויוצרת רגעים. אני מציירת ציור ורואה שהוא שונה מכל מה שעשיתי עד עכשיו. כך, למעשה, מתחיל גוף עבודות חדש. כשסיימתי את הלימודים יצרתי המון והיה בי רצון להכיר וללמוד את שדה האמנות. אני לומדת כל הזמן על עצמי ועל העבודות שלי – מכל חוויה, מכל תערוכה ומכל טקסט שאני כותבת על העבודות, וגם משיחות עם הצופים בעבודותיי".


מייקלסון – גלריה לאמנות שימושית,
אברהם שטרן 4, פלורנטין, תל אביב-יפו,
נעילה: יום רביעי  12.5 בשעה 19:00.
שיח גלריה: יום שבת 1.5, בשעה 12:00.

 

 

 

חפש באתר
טואול - בניית אתרים