ההולכים בחושך חנוך לוין – בתאטרון סמינר הקיבוצים/ מארי רוזנבלום
ביום חמישי, ה1 לאפריל העלו בוגרי שנה ג' בלימודי תאטרון של סמינר הקיבוצים את ההצגה המיוחדת "ההולכים בחושך"
מאת חנוך לוין.
18 שחקנים עולים ויורדים מהבמה. 18 שחקנים שותקים, יושבים, עם מזוודות או בלעדיהן ומשחקים את חנוך לוין.שחקנים נפלאים ומרגשים.
סמינר הקיבוצים מעלה את ההצגה עם בוגרי שנה ג' .
חשבתי לעצמי "מה כבר יכול להיות עם כל כך הרבה שחקנים באולם קטן שמתרוצצים על הבמה......חשבתי וכמה טעיתי.
בהחלט הצגה ראויה, מקפיאה, מסקרנת, משחק מעולה, בימוי נפלא ואכן תודה שזכיתי.
ביום שישי האחרון הגעתי לסמינר בתל אביב, יום סוער ואפרורי, בדיוק כמו המחזה.
השעה היעודה לתחילת ההצגה- 13.30. משך ההצגה, כפי שנאמר לי, שעה וחמישים. ההצגה החלה באיחור ונמשכה זמן רב מן הצפוי. בהתחשב באופי ההצגה, תוספת הזמן הקשתה עלי וחיכיתי לסיומה למרות איכותה.
בכניסה קיבלתי חוברת. פשוטה למראה אך היה בה כל שרציתי לדעת על חנוך לוין, שמות השחקנים, ציטוטים מההצגה וכל פרט שיכול לסייע לצופה להבין את ההצגה ולהרגיש בה קצת יותר נוח.
מטפסים מדרגות , מטפסים. אין מעלית (רק לנכים על כסא נכים). רב הצופים מבוגרים, סבא של, דוד, דודה. האולם מלא.
ואז מגיע הקסם.
הם השחקנים פותחים את פיותיהם ושכחתי הכל. זה קורה, זה עובר בדם, זה כואב, ובא לי לצעוק ולחבק ובעיקר להצטער על לכתו של האיש הגאון הזה חנוך לוין.
טל ברנר, הבמאית, את נפלאה. עבודתך מלאכת מחשבת.
"כמה מוזרות המילים....."
"תחילה יש העניין הזה
שעומדים על כפות הרגליים ולא נופלים:
ומוזר שפיסת רגל צרה כל כך מהווה בסיס".
טל ברגר כותבת:
"וגם זה מוזר, הכל עטוף בערפל" כתב המחזאי ובהחלט צדק. בינתיים בין חושך לחושך, זכיתי לבלות בהליכה הכי מוארת וחיונית שיש".
"חיה מאוד משונה ואדירה התיאטרון, ומה שבני אדם, לפחות אלו, שלוקחים בה חלק, עושים למענה. כנראה שהיא עושה לא פחות למענם ועונה על איזה צורך אנושי בסיסי וחיוני – ליצור, לפגוש, לרקוד לכעוס, לצחוק, לבכות. לגעת. "....
"מודה ומתוודה – זאת זכות אדירה וכיף לא נורמלי לשחק בבדידות, בחיים ובמוות ולשורר אודותם בחברת אנשים ולפסוע ביחד בחושך המואר של לוין....".
המחזה דן בחיפוש ובמערכת קשרים בין הורים וילדים, מוות, משפחה, נפש האדם, מיניות.
הדמויות מחולקות לפי נושאים:
ערטילאים – המספר, אלוהים
החיים
הגוססים
המתים
המחשבות - מעורפלת, מטושטשת, דג מלוח, תחת, לאז'אן, שוקולד, מכנסיים, פירמידות, ילד,.
הדמויות עולות ויורדות, מדברות, בוכות, כועסות, פוחדות, מגמגמות והכל זה אנחנו - החיים.
בסיכומו של דבר ,ומעבר למשחק המעניין והטוב של התלמידים, חנוך לוין הוא בעצם העיקר: מחזאי דגול, שהצליח להעביר בגאונותו את מהות חיינו על הצד הטרגי-קומי שבהם. בנסיון לשבץ בהם משמעות בעלת ערך.
והכל בעצם, תלוי בנו-גם ודרך התבוננות בההצגה היפה והמיוחדת של סמינר הקיבוצים
"אי, תמיד אותם פחדים, אותן שאלות;
עד מתי נאמר כולנו דברים חבוטים?
מתי כבר יקום אדם ויאמר דברים שעדיין לא נשמעו?( מתוך ההולכים בחושך)
מחזה: חנוך לוין
בימוי: טל ברנר
יוצרים :
עיצוב תפאורה: אדם קלר / מוזיקה מקורית: איתמר גרוס/ עיצוב תנועה: אריאל וולף/ עיצוב תלבושות: יהודית אהרון/ עיצוב תאורה: רותם אלרואי/ עוזרי במאית: עומר בולנז'ר כהן
שחקנים :
ליאור אביבי | כרמל אבידן | יהונתן בסון הילה גודעי | דני הרציאנו | יניב וינוגרדסקי / רון יגרמן | אדוה לוי | יעל סדן | איתי סמו יהל פפו | גאיה קלם | יובל קרסל | אסף שור
שחקנים אורחים:
גילי גנני | קובי זיסלין | גל יעקובוביץ' | איתי פורת
