"דומה דודי לצבי" – שיר השירים

כָּל מִי שׁמֵּצִיץ בִּי נִפְגָּע,

הוּא הֵצִיץ בִּי וּמֵת.

כָּךְ, לֹא יִרְאַנִי אַף אָדָם

וָחָי. יֹפִי כְּשֶׁלִּי הוֹפֵךְ

כָּל גֶּבֶר לְחַיָּה. כְּשֶׁהִזְלַפְתִּי

עָלָיו מִמֵּימַי הַמְּכֻשָּׁפִים

קִוִּיתִי שֶׁיִּשְׁתַּנֶּה כְּזֶאוּס

לְשׁוֹר־בַּר אוֹ לְפַר־הַרְבָּעָה,

הֵיאַךְ הִתְגַּלְגֵּל לִצְבִי?

לֹא, לֹא כִּי הָיָה נָשׂוּי

צִמֵּחַ קַרְנַיִם אֶלָּא שֶׁנָּאֶה

מִמֶּנּוּ לֹא תְּחַזֵּנָּה עֵינַי!

וּלְפִי קַו־מַחְשַׁבְתִּי הִתְגַּשֵּׁם.

אֲבָל, הַכְּלָבִים, הַקַּנָּאִים,

חוֹרְצֵי הַלָּשׁוֹן, חוֹרְקֵי הַשִּׁנַּיִם,

מַזִּילֵי הָרִיר, מַשְׁתִּינֵי הַקִּיר

שֶׁרְבָבָם בָּם כְּקַרְצִיּוֹת

דָּבֵק ושׁוֹרֵץ כְּפִשְׁפְּשִׁים,

תָּמִיד קוֹרְעִים לִגְזָרִים

כָּל אֲשֶׁר בּוֹ אֲנִי חוֹשֶׁקֶת!