על חיים שהשתנו בזכות מוזיקה ובמה עם רויטל בנון/ נתנאל סמריק

השחקנית רויטל בנון: "הדרמה על הבמה והמוזיקה הצילו את חיי כמאותגרת שמיעה אחרי שנאנסתי, נעקצתי, התאהבתי באישה כאישה נשואה

נתנאל סמריק, המוציא לאור, פגש את רויטל בנון לסדרת סיפורים מסמרת שיער. רויטל היא מאותגרת שמיעה, אמא ל-3, נשואה שהצליחה לבנות את חייה מחדש אחרי שנאנסה כילדה צעירה, הקימה משפחה ,התחתנה ומצאה אהבה נשית במשך שנים, נעקצה כספית במאות אלפי ש"ח על ידי נוכל מעבר לים ושיקמה את חייה בעזרת המשחק והמוסיקה שעזרו לה להגשים את חלומה וכעת היא עוזרת לצעירים שעברו משבר להגשים את חלומם בחוג דרמה מרתק ובהרצאה נוגעת ללב.

 

רויטל בנון, היא שחקנית המשחקת בתאטרון 'נא לגעת'. במשך שנים היא עולה על הבמה. משחקת. מרגשת. עולה ופושטת דמויות. שיערה הג'ינג'י ועיניה הבורקות מסתירים את שלל הדמויות שבתוכה. דמויות שכל אחת מהן היא גיבורה של דרמה עוצמתית עם סוף טוב לצידה. כעת רויטל בוחרת לראשונה בחיים לחלוק את סיפורה האישי המצמרר ולהעביר אותו הלאה, כדי לסייע לילדים, לנערים ולהורים לפתור את הדרמה שבחיים של כולנו.

נתנאל סמריק: רויטל, הרבה שנים את משחקת על הבמה. הרבה מאוד שנים עם אתגרי שמיעה ועכשיו את פותחת סדנאות לבני נוער כדי לעזור להם באמצעות מוזיקה ודרמה להתגבר על הדרמות של החיים שלהם. מה פתאום את החלטת לפתע לעזור לבני נוער, למה?

בנון: "בגלל שאני רוצה שהם יעברו למקום יותר טוב בחיים שלהם. אין סיבה שהם יפלו לדרך שעלולה להוביל אותם למחשבות אובדניות או למקומות גרועים לא פחות, של סמים, של אלכוהול, של הידרדרות משביל החיים ומהיעוד העמוק שלהם. אני פונה אל הנערים הללו היום ואומרת להם: "לא. יש דרכים שאפשר לפתור ביחד, באמצעות האהבה שלי אליכם. אני חושבת שזה מאוד חשוב שתהיו אופטימיים. יש דברים טובים שמחכים לכם. הצלחות שאנחנו לא יודעים כעת. אנחנו לא רואים ולא שומעים הרבה דברים. חבל לפספס את החיים שלכם. חבל להחמיץ את ההזדמנויות שטרם מימשתם בחיים. אני אלווה אתכם בדרך אל האור, אל התקווה, אל האהבה ואל השמחה והאושר. למה לבזבז את החיים? יש דרכים למצוא את האופטימיות שלנו ובמקום ללכת ולשקוע עמוק עמוק אל תוך תהום, אפשר למצוא ולהאחז בקרקע, המקום שאנחנו נמצאים עכשיו. תראו ותקשיבו לי, אני עברתי הרבה מתחושת הגיהנום בחיים שלי ואני היום במקום הכי הכי שמח שלהם. רק אופטימיות מובילה אותי בדרך, דרך המוזיקה והמשחק שלי הלכתי על זה. אני משחררת הכל. אני היום בכלל לא שומרת בבטן".

סמריק: ובסיפור האישי שלך אמרת שעברת הרבה מאוד דרמות. ספרי לי דרמה אחת כזאת שאת עברת?

בנון: "אני תמיד הייתי לבד. אף פעם לא הייתה לי חברה אמיתית שיכולה היתה להציל אותי, או מורה שיכולה לתמוך בי, או ההורים שלי שיכלו לעזור לי לאהוב יותר את עצמי. אף אחד לא יודע מה עברתי מגיל 12. התהום שהכניסו אותי לתוכה זה המקום הכי גרוע שאפשר לדמיין. אני מצאתי את עצמי אבודה, לא יודעת להיכן אני הולכת. אף אחד לא דוחף אותי או מסביר לי או מזכיר לי שישנה תיקווה.. כלום. אני אמרתי לעצמי, איפה אני? כל החיים שלי היו חושך, עד שמצאתי את החברה הדמיונית שלי והיא תמיד מובילה אותי למקום הכי טוב. ברחתי לסרטים וברחתי למקומות שלא צפויים. אני עשיתי בחיים הרבה דברים שלא הייתי צריכה לעשות בגיל כזה צעיר. אבל מצאתי את עצמי מחדש וגיליתי הזדמנויות חדשות בחיים שלא חשבתי שאני יכולה להצליח לגלות. המון המון הזדמנויות בדרך שלא ציפיתי להן ולא דמיינתי את קיומן בחיים. במקום ללכת להתאבד, במקום ללכת לקחת את הכדורים, במקום לקחת הרבה דברים ולמות ולא לחזור לחיים. וואלה? אני ממשיכה לחיות. אפילו שהיתה לי ממש תהום, אני נאבקת על עצמי עם התהום. יצאתי לאט לאט החוצה, מצאתי את האור והמוזיקה והמשחק שאבו אותי. אני מנסה להבין למה המשכתי בזה? המוסיקה והדרמה שאבה אותי. אני מנסה להבין את המילים? מה את מנסה להסביר לי? בדיוק מה שאני עוברת. המוזיקה מדברת עליי. ואו. אני אומרת, אני הולכת אל המנגינה ואני רצה אליה. דווקא כמאותגרת שמיעה. פתאום אני מצאתי את המקום האופטימי בשבילי. במקום לברוח, לברוח, לברוח... לפתע אני פתאום מנצחת על במת החיים – לומדת לשמוח ולגלות אופטימיות ובעיקר לסייע לאחרים".

סמריק: ואת הרבה שנים על הבמה בתיאטרון המיוחד שגם משלב שחקנים כבדי שמיעה וכבדי ראייה ומופיעה מול מאות אנשים לאורך שנים וגם שומעים כמובן. אמרת גיהנום, שאת עברת כנערה צעירה, למה את מתכוונת? איזה גיהנום?

בנון: "גיהנום. דרך שאף אחד לא שאל אותי במשך שנים: "רויטל, את בסדר?" הבחור הזה נגע בי במקום שאסור. פעם ועוד פעם. הוא אנס אותי כנערה צעירה. אני הייתי מאד מבולבלת. ילדה צעירה ותמימה שעדיין לא יודעת מה זה פרח של אהבה ומה זה דברים. באותו יום אני הבנתי שאני במקום לא טוב. אני נגד כולם. התכנסתי. התרחקתי. מרדתי. נעלמתי. אני לא קיבלתי את כולם בכלל. שאלתי את עצמי למה? למה כולם לא רוצים אותי? אז אני גם לא רוצה אותם. אני אלך לי בדרך הכי גרועה שאפשר לדמיין".

סמריק: וכשהיית שם בת 12 ובת 13 ובת 14, אותו בחור נגע בך?

בנון: "תבין מה זה בת מצווה. כל המשפחה ששמחה שאת בת 12. מה אני קיבלתי? במקום 70 ילדים שיגיעו לבית שלי, באו רק 3. איך אתה היית מרגיש במקומי כשאני נמצאת במקום לא נעים? אימא שלי הכינה את כל האוכל והדברים בשביל 70 חברים בימי הבית ספר, כל השכבה של הילדים החירשים. אבל אף אחד מהם לא בא. רק שלושה. איך אני הרגשתי? בגלל הבחור הזה שתקף אותי מינית וגם ארגן נגדי חרם. אתה מבין? איפה אני הייתי? לא יכולתי לדבר עם ההורים ולהסביר למה לא באו ליום הולדת שלי. ההורים גם לא ידעו מה קרה. אני באתי ואמרתי אולי הם לא יכלו להגיע. אני הלכתי למיטה ובכיתי הרבה. למה אמא שלי עושה לי מסיבה? למה? למה? למה? אני שונאת מסיבות. אני כל הזמן כעסתי. סבא שלי זכרונו לברכה בא אליי אחרי שנתיים, אני לא יודע איך הוא מצא את התרופה ואיך הוא הצליח ליצור לי נחמה. הוא בא ואמר לי: "רויטל, מזל טוב, אני הבאתי לך קלטת עם מוזיקה, תקשיבי בבקשה לשיר". אני אמרתי לעצמי שזה קטן עליי.. אני הייתי בת 14. שנתיים שבמהלכן אני ממש שנאתי את עצמי, אף אחד לא בא לחגוג איתי, כולם חגגו, כולם באו לחברות, כל שנה אני רואה הזמנות ואני אפילו לא קיבלתי הזמנה אחת. הזמנה אחת לפחות. מה אני פגומה? מה לא טוב אצלי? מה עשיתי? אני רק ילדה בת 12-13. קטנה. למה לא מזמינים אותי למסיבות? הוא מצליח לשכנע את כל העולם שאני בחורה לא בשביל אף אחד? הבנתי שמצאתי את עצמי לבד. לבד. אתה יודע מה זה? שאף אחד לא איתי? רע מאוד. אתה יודע מה אהבתי? לא צריך, מצאתי חברה דמיונית. כל פעם הייתי מספרת סיפורים ולא היה לי חבר אמיתי. החברות ולא הבינו איך אני מדברת ועם מי. הם חשבו שרויטל "קוקו". אני אמרתי "לא – אני נורמאלית", הלכתי לספריה לבד, הלכתי לטייל לבד, פגשתי חברים מעניינים וחדשים ואיתם אני דיברתי. זה כי החברה הדמיונית נהגה לומר לי "תמציאי סיפורים". אז פשוט המצאתי סיפורים, כדי לשכנע את עצמי שאני לא אפול בשבילם ובגללם. פשוט החלטתי שאני נשארת בסדר".

סמריק: והמקום הזה שאת מספרת סיפורים ולימים עולה על הבמה ומשחקת ושרה מול קהל עם שחקנים רגילים ושחקנים כבדי שמיעה ועם שחקנים עיוורים ועם שחקנים רואים, הרבה מאוד שנים. ועכשיו מי הם בני הנוער שאת אומרת להם: "אני פותחת את הלב ואת חדר הסדנאות אצלי ובאה לעזור להם"? מי הם הנערים האלה שאת אומרת להם היום "צרו איתי קשר באמצעות ההורים שלכם ואני אעזור לכם", מי הם?

בנון: אילו נערים שמסתובבים בתוכינו. איפה שאני הייתי במקום שלהם. המקום האישי הפגיע הקשה מאוד. נערים ונערות שאינם רק מוגבלים בחברה, אלא בודדים. אני הייתי לבד. אבל אני אומרת, להיות לבד זה אף פעם לא משעמם. יש תמיד משהו מועיל ומפתח שאפשר לעשות בעזרת משחק, מוזיקה ואמונה עצמית. הרבה דברים כאילו אנו נמצא לעשות יחד איתי כאשר אנחנו חשים לבד. בסופו של דבר, בסדנה יחד אני אעזור לכל אחד למצוא את הדרך הנכונה וכך חומת הבדידות והייאוש תעלם".

חפש באתר
טואול - בניית אתרים