יֵינִי וְתִירוֹשִׁי/ מיכאל רייך

בְּמַרְתֵּפוֹ הַלַּח תּוֹסֵס הַיַּיִן וּבַחֲצַר בֵּיתוֹ תּוֹהֶה הַמְּשׁוֹרֵר

מַה יֹאמַר יֵינוֹ, הֲיִמְתַּק בְּצִיר חֶלְקָתוֹ,

מַה טוֹב וּמַה נָעִים לוֹ לָעֵנָב

הַחוֹלֵף סְגַלְגָּל בְּמַחֲשַׁבְתוֹ

שְׂעַר רֹאשׁוֹ פָּזוּר, רוּחַ לַיִל מְנַשֶּׁבֶת

הָאִישׁ רָכוּן אֶל הַשֻּׁלְחָן כְּכוֹרֵם אֶל אֶשְׁכּוֹלוֹת

הַאִם בְּבוֹא חֲצוֹת יִקְלֹט בְּמוֹ חוּשָׁיו

אֵדֵי תִּירוֹשׁ עוֹלִים מִן הַשּׁוּרוֹת

הוּנַח קוּלְמוֹס כִּי תַּמָּה הַמְּלָאכָה

הִגִּיעָה הַשָּׁעָה לִבְחֹן אֶת זֶה הַשִּׁיר

שָׁכֵן בָּקִיא יֻזְמַן, יִטְעַם תְּנוּבַת הַכֶּרֶם

יַחֲשֹׂף לְלֹא מַשּׂוֹא-פָּנִים עֶרְכּוֹ שֶׁל הַבָּצִיר

וְאִם יַקְשִׁיב לְכָל דְּבָרָיו הַנְכוֹחִים שֶׁל הַשָּׁכֵן

לְטַעַם נְאוּמוֹ, מְלֵא דַּעַת וְהֶסְבֵּר,

יַעֲמֹד כּוֹתֵב הַשִּׁיר עַל טִיב יֵינוֹ שֶׁלּוֹ

וְאִם קָלַע לְכַוָנַת הַמְּשׁוֹרֵר...