על אמנות מתמטיקה ונתינה עם נתיבה כפתורי/ מיכל דורון

נתיבה כפתורי היא ציירת ואשת מחקר ומדע. היא פרופסור מתמטיקה  שלימדה שנים רבות באוניברסיטאות מובילות בארץ ובחו"ל , בד בבד עם יצירות אמנות המבטאות את קולה היצירתי הייחודי.

פיתחת קו אמנותי משלך ואת מציירת בסגנון אישי עם צבעים מרהיבים. כתבת לאחרונה ספר על חייו של אביך, הצייר דויד כפתורי ויצירתו. האם תוכלי לספר את השפעתו על חייך במישור המקצועי  ולא רק האישי.

 

אבא תמיד האמין ביכולתי ונתן לי המון ביטחון עצמי, מה שיכול לעזור לכל אחד עם כישרונות טבעיים. גם בתור ילדה כששאל אותי מה ארצה להיות כשאגדל, עניתי לו שאני רוצה להיות פרופסור. אין לי מושג מאיפה שמעתי על מושג זה. בכל אופן אני זוכרת את הזיקה שראיתי בעיניו כששמע את תשובתי. זיקה זו ליוותה אותי במשך כל שנות לימודי הארוכות ועזרה לי להגיע ליעד אותו קבעתי כבר בגיל 12.

 


 

 את מחלקת את זמנך כיום בין שיקגו ובין ישראל האם את חשה חצויה או חשה שלמה יותר באורח חיים זה ?

זו השנה השביעית שאנו חיים בארץ כל  סתו וחורף (מאז שובי ארצה ב 2014 ) שאז מאוד קר בשיקגו. את האביב והקיץ אני מבלה בארה״ב בין שלושת בנותיי שחיות ב 3 מדינות שונות .דירתנו בשיקגו. בארץ יש לי את אימי בת ה 93 שעדיין חיה בגפה וכמובן חברים ותיקים וחדשים. הקמתי חוג ספר תל אביבי, אני מתנדבת במתמטיקה ואנגלית בתיכונים,  מלמדת צ'יקונג בזום ומאד נהנית מתרגול חדש יחסי זה. אני גם נמצאת בועד המנהל את אנסמבל התיאטרון האפריקאי.  כך שיש לי מספיק עיסוקים מעניינים למלא בהם את זמני בארץ. בתחילה הייתי קצת מתוסכלת: היה לי קשה לעזוב ולחזור כל שנה עד שהחלטתי שאני לא מוכנה לשבת על הגדר, אלא רוצה להרגיש מסופקת ומאושרת. זה עניין של החלטה; ומאז אני נהנית בכל ארץ וחיי מאד מגוונים ומעניינים. אני מתגעגעת לחבריי מעבר לאוקיינוס ונהנית לפגשם מחדש כל שנה.  גם את התיכון למדתי בפריז לשם אבי נסע כדי לצייר ולערוך תערוכות. עד היום אני שומרת על הקשר עם חבריי הפריזאים ונהנית לעצור לעיתים לביקור שם.

 

 

 

 

 לימדת שנה באפריקה בתנאים מדבריים, ועשית זאת מתוך שליחות . את משקיעה את זמנך בתיאטרון האפריקני גם כיום, משחקת בהצגות של הרפרטואר האפריקני. האם את רוצה להרחיב על נושא זה בחייך ?

לבנין באפריקה המערבית נשלחתי ע״י משרד הפנים האמריקאי בתור שליחת קרן פולברייט. זו הייתה שנה מלאת חוויות עבורי והרבה סיפוק מקצועי, אמנותי ואישי. בגלל חיבתי הטבעית לאפריקאים שמחתי להתנדב לוועד הנהלת  התיאטרון האפריקאי -ישראלי פה בארץ עם אבי עוז ראש הועד ויפה שוסטר המייסדת והבמאית שלנו. אנחנו בעיקר מעלים הצגות משל חתן פרס הנובל בספרות וואלי שואינקה לצד הפקות ישראליות שעוסקות במשבר ההגירה. התעסקות זו יוצרת הזדמנויות לקשרים בין תרבותיים.

 

 

 נתיבה כפתורי היכן את רואה את עצמך עוד שנה ?

בעוד שנה נהיה מאחורי הקורונה ואני מקווה לראות את בנותיי ונכדותי יותר מאשר בשנה האחרונה. אני גם מקווה לחזור לטייל בעולם ולהמשיך בציור  בטבע יחד עם תלמידי אבי שהפכו לחברי ואף להציג בתערוכות ממשיות, לא רק וירטואליות. חלום אחד שלי ישן שעדיין לא התממש הוא לכתוב רומן. מרוב עיסוקים והנאות חלום זה נדחה משנה לשנה אך אני מאמינה שהוא יקרה יום אחד בקרוב.

חפש באתר
טואול - בניית אתרים