כשאני משוטט עם כלבתי ברחובותיה של מבשרת אני בדרך כלל מאזין למוזיקה. בתחילה הייתי משתמש באוזניות, אבל מאז גיליתי את הפונקציה "האזן דרך" אני משתמש ברמקול הפנימי.
שמתי לב כי לעתים אנשים שאני עובר לידם מקשיבים למוזיקה הבוקעת מהסמרטפון שלי, ולא אחת מסיבים ראשם ומתבוננים בי בתמיהה.
לפני זמן, בדרכי עם כלבתי, פגשתי שוב את שכני הטוב – פרופסור מהולל באחת מן האוניברסיטאות היוקרתיות במזרח התיכון, וכהרגלנו נעמדנו ושוחחנו על ענייני דיומא (כמובן שטרחתי להשקיט את המוזיקה השמחה שבקעה מהמכשיר).
בעתים כאלה, שבהן אני נעמד לזמן מה ומשוחח, כלבתי נוהגת להמתין בסבלנות. אם היא חשה כי השיחה מתארכת, היא כורעת על שתי רגליה הקדמיות, מסיטה מעצמה את ענייני החוץ, ומתמסרת לעולמה הפנימי. עם זאת חובתי לציין כי כאשר אני מפסיק את המוזיקה היא מפנה אלי מבט שואל כאומרת, למה הפסקת? זו מוזיקה נהדרת.
עוד חובתי לציין כי בתוך השקט הטמון בהליכות הללו, שבהן כלבתי ואני שרויים בעולם, דומה כי הפער בהוויה בין פנים לחוץ כמו מתבטל; או אז אני מהרהר בטיבה של המוזיקה ובטיבה של השירה, ובלבי עולה מחשבה כי יש באיזה מקום שיר שבו משְׁתורר היקום. אולי לכתוב שיר פירושו להתאים את המנגינה שבלבך למנגינת היקום, אני מהרהר, ואולי לכתוב מנגינה פירושו להתאים את השיר שבליבך לשיר שבו משְׁתורר היקום.
כאשר עמדנו שכני ואני להיפרד, פנה אלי הפרופסור המכובד. "אני חייב לשאול אותך משהו," אמר. "שאל נא ואל תהסס," עניתי לו. והוא המשיך, "תגיד, איך יכול להיות שפעם אתה שומע בטהובן ופעם איזו מוזיקה מזרחית של אהובה עוזרי?"
הרהרתי בשאלתו, ועניתי לו כמה תשובות: "אל"ף," אמרתי, "הכלבה שלי אוהבת את זה ואת זה – בעיניה כנראה אלה ואלה דברי אלוהים חיים. בי"ת, אם לא הייתי אוהב מוזיקה ים-תיכונית נהדרת ספק אם הייתי יכול לאהוב בטהובן, וגם ההפך נכון – מי יודע, אם לא הייתי אוהב את רחמנינוב וברהמס ספק אם הייתי אוהב את אביהו מדינה ואת יוני רועה ואת אהובה עוזרי. וגימ"ל, במהלך הטיולים עם הכלבה למדתי איפה יש קליטה טובה יותר של קול המוזיקה, ואיפה יש קליטה טובה יותר של רשת גימ"ל, כך שאני יכול לתמרן. ואומר לך עוד דבר," הוספתי כממתיק סוד, "לפעמים קוראים שירה בקול המוזיקה."
שכני הביט בי בחיוך, טפח על כתפי בחיבה ואמר, "הפרספקטיבה שלך מעניינת." הושטתי יד וליטפתי את כלבתי. "תראה איך היא יושבת וקשובה לעצמה," אמרתי, "אולי גם היא גם מהרהרת על השיר בו משְׁתוררת ההוויה".
שכני חייך אליי ואמר לי, "תבוא עם אשתך לבקר אותנו. תביאו גם את הכלבה החמודה שלכם."
