על הסדרה "גמביט המלכה"/ יוסף כהן אלרן 

שחקנית: אניה טיילור-ג'וי

יוצרים: סקוט פרנק ואלן סקוט

____________________________________________

"אני אנצח"

חברת "נטפליקס" יכולה גם להפתיע לטובה ובשפה האנגלית, ו"גמביט המלכה" – לפי ויקיפדיה, גם כמסתבר במהלך הסדרה, זו פתיחה נדירה בשחמט הקרויה כך– מוקרנת זה עתה ברשת. זוהי סדרה בת שבעה פרקים כבני שעה כל אחד. הסדרה מתארת את עלייתה של נערה יתומה מאלמוניות אל אליפות העולם בשחמט, סדרה שעשויה לדעתי היטב ומבלי להיתפס לרגשנות מיותרת, אלא נותרת עניינית, חסרת רגשות וכמעט אנליטית, כחייה של בת' הרמון, הוא שם הנערה בסדרה שנעשתה על פי ספרו של וולטר טוויסט. להבנתי הדלה לא יכול להיות סופר לסיפור כזה מי שאינו שחקן שחמט בעצמו, ולפי מקורות אף נעזר המחבר במומחים בתחום זה כדי לצלוח את כתיבת ספרו. הספר ראה אור בשנת 1983, שנים רבות אחרי כתיבתו ואחרי ניסיונות להסריטו. בסדרה חוזרות ונשנות בהכרח סצנות של מהלכי שחמט, ולא פעם המצלמה נעזרת בתמונות סוריאליסטיות. לעתים זה יכול להיות מעט מייגע, לכן מהלכי המשחק צולמו כמהירים, מה שמותיר את הסדרה מעניינת ומרתקת.

      לאחר הקדמה זו אספר כי הילדה היתומה, שאביה נוטש אותה ואת אימה - שלא יכולה לעמוד בכך ומאבדת עצמה לדעת - יודעת הישרדות וקשיחות מהי. היא מבלה את ילדותה הראשונה בבית יתומים, שם נקשרת חברות בינה לבין ילדה אחרת שחורה, שכנתה למיטה, החוזרת מאוחר יותר לחייה כידידה אמיתית. באחת הפעמים בה היא מגורשת מהכיתה בשל דמיונותיה, היא יורדת למרתף ומגלה שם את משרת הבניין המבוגר שחי בבדידות ובגפו. כאשר הוא מלמד אותה את משחק השחמט, בו הוא מבלה את שעותיו הפנויות, המשחק דבק בה, ובהיותה בכיתה או בשוכבה לישון היא מדמיינת את המשחק המצטייר לפניה על התקרה ועושה מהלכים דמיוניים במוחה.

     ואז הגיע יום בו זוג חסר ילדים מאמץ אותה. אך כעבור שנים אחדות, לאחר שגם אביה המאמץ נוטש את הבית ואת אימה המאמצת, היא כבר מיומנת במשחק זה ונרשמת לאליפות מקומית תוך אמונה רבה בעצמה. היא רוכשת ספרי מהלכים של שחמט ולומדת אותם, אף מתחרה בשחקנים אחרים כדי לחזק את עצמה. היא זוכה בתחרויות המקומיות ומתקדמת במהירות, מלווה בתמיכת אימה המאמצת והאוהבת שנלהבת מניצחונותיה, גם מן ההכנסות שמביאים להן הניצחונות. אלא לאחר שזו נפטרת בגלל שתיית משקאות מרובה, היא מוצא דרור ליצר המשחק שהולך וכובש אותה, מתרכזת בו, וניצחונותיה דוחפים אותה להמשיך את דרכה. כל זאת לא בלי להידבק ביצר השתיינות של האם המאמצת המנוחה.

      ניצחונות אלה לא באים חינם, אך אינה חשה בדרישותיהם כי כך גדלה. הם קורים על רקע של חיי חברה מיובשים שמרחיקים אותה מחברים, לא מיידעים אותה לרגשות כמו אהבה, ומיניותה נעשית חסרת רגש ובלתי מובנת. מה עוד שהיא מתמכרת עד מהרה לגלולות של סם, אותו הרגילו אותה ואת היתומות האחרות ליטול מדי יום בבית היתומים כדי שתישארנה שקטות וממושמעות. היא שבה אל הגלולות וכאילו לא די בכך, היא מוסיפה גם את המשקאות החריפים שהביאו למות אימה. שאיפתה והתרכזותה באימוניה במשחק השחמט הופכים אותה למנצחת דרך קבע אשר אינה יכולה לשאת כישלון, אפילו בודד, והיא יודעת גם בשנות התבגרותה היחסית בדידות מה היא, ללא אהוב קבוע וללא חמימות ללב.

     ניצחונותיה מביאים אותה לנדוד בעולם והיא עושה זאת ללא היסוס, עד שהיא מגיעה לברית המועצות של אז, שם מוצע לה להתחרות. בסופו של דבר היא מנצחת במשחק אחרון את אלוף העולם הרוסי, המבוגר הנוקשה וקפוא הפנים. כאשר הוא מתקשה לנצח הוא מציע לסיים את המשחק בתיקו אך היא דוחה, עד שלבסוף ואחרי משחק קשה היא מנצחת אותו. הוא, כאביר אמיתי קם, לוחץ את ידה ומחבק את גופה הרזה חיבוק של אב, לא לאחר שהוא מכריז עליה כמנצחת וכאלופה. כך היא זוכה לתהילת עולם בעודה רק צעירה בת עשרים, ומשחק סיום זה מצולם בסצנה מרתקת וגוזלת מנוחה, בה צופים ידידיה ברחבי העולם דרך מסכים של אז, בה גם כמעט עוצר לבו של הצופה מלפעום והרגישים יותר יתקשו להימנע אף מלדמוע.

    אלה המחוברים ל"נטפליקס", שבו אפוא וצפו. מומלץ.