מאמר:
"גלקסיית הזהב" - דור ה- G -GOLD/ד"ר ברכה קליין תאיר

התכלית הקיומית שלנו היא להפוך את הפוטנציאל המלא הנמצא בגרעין  (בגן) המהות שלו  - גלקסיית הזהב - לחומר חי, פעיל, נוכח.  כלומר, בתוכנו, בתוך התאים והמוח נמצא שפע קוסמי אדיר שאם נצליח ללבלב אותו, נהפוך לבוראים דור ה- G (gold) המסוגלים לברוא כל דבר ולהגשים כל חלום.

בדיוק כמו זרע שנופל לאדמה, נכנס לפעולה ובכך מייצר מאות זרעים נוספים, גם התבונה האנושית כפופה לאותו צורך בהתרחבות. הכול בבריאה תמיד נע לקראת חיים מדרגה גבוהה יותר ולקראת תפקוד מלא יותר. הדחף המניע את החיים לכן הוא העצמת החיים.  

כל עוד נאחז בתפיסה המכאנית – פונקציונלית, נמשיך להתייחס אל שפע הפוטנציאל נטול הצורה הקיים בתוכנו וסביבנו עם תודעה ארצית מוגבלת. התוצאות שנשיג יתאימו רק לתודעת "חור מנעול" ("האם דגים בים צמאים"?).  ניתן כוח למצב, למחסור, לצמצום, למגבלות, להישרדות, להפרדות, להשוואתיות, ללוחמנות ולכניעה ובכך, נמשיך להשאיר את מרחב ההצלחה רק ל- 20% מהאנשים. נמשיך לחפש את ה"מכונאים" שיתקנו בנו מרכיבים כאלה ואחרים. נמשיך את הדהירה באוטוסטרדת המוכר וההרגל. ברגע שנשחרר את התפיסה המכאנית פונקציונלית ונטמיע את התפיסה האוטופואטית – טכנולוגית, נהיה נאמנים לטבע האמיתי שבנו, נהיה בוראים שצומחים, מתפתחים ומשתנים מתוך עצמנו, כל יום מחדש, ולא מחפשים לתקן דבר.

להיות בוראים במקום מתחרים, או מכונאים, או שורדים!!!

אדם שבורא את עצמו כל יום מחדש, את מציאות קיומו כל יום מחדש, נחשב בעיניי לדור ה- G - אדם בעל צווארון זהב (GOLD): זהב הינו מתכת אצילה, בעלת מוליכות גבוהה,  זוהרת, יקרת ערך, רכה. הזהב נוח לעיבוד, לריפוי, לתקשורת חוצה שדות וממדים. מאחר והזהב אינו מתחמצן (אינו מחליד ועמיד בפני קורוזיה), "כיפת הזהב" מבטיחה לנו עבודה עם שורש הדברים, עם פוטנציאל אינסופי, עם אמיתות מוחלטות ונצחיות, עם מערכת חוקים קוסמיים. מאחר וזהב לא נוטה להיקשר ליסודות אחרים, הוא נשמר בצורתו הטהורה (כאשר האדם שומר על השדה המגנטי של עצמו ולא מאפשר לאחרים להתערבב אתו, הוא מאיץ תהליכים אבולוציוניים ומתחבר מהר יותר למהותו האדירה). יחד עם זאת, ניתן לשלב אותו עם מתכות אחרות וליצור סגסוגת עמידה וחזקה (התכללות).

אנשי דור ה- G מאמינים כי בתוכם יש אוצר  מוזהב (גלקסיה זהובה) - הרוצה להתממש שלא בדרך המסורתית. לכן ניתן לומר כי דור ה- G מחובר יותר מכולם לכישרון האוטופואטי החבוי בתוכו – להיות בורא. הוא מחפש עשייה משמעותית כדי לצמצם את הפער בין היכולות היצירתיות שלו לסוג האתגרים שמציבים בפניו. הוא אינו מזוהה עם תחום העיסוק שלו או עם מיקומו במדרג ההיררכי, אלא עם ההתייחסות שלו אל עצמו כאל בורא. הוא אינו מחפש ריגושים חומריים, קבלת אופציות, חלוקת רווחים, סטאטוס, כוח, אלא מבקש להביא לידי ביטוי את המנטליות העוצמתית שלו, את מלוא הפוטנציאל שלו. הוא אינו מפחד להתמזג ולהתערבב עם האחר וכאילו לאבד את ייחודיותו.

לכן, דור ה- G:

• רואים את עצמם כבוראים של עצמם, של קיומם, של מחרים חדשים – בעלי כישרון אוטופואטי.
• רואים במקום העבודה בית ספר להתפתחות יותר מאשר מקור הצלחה וכבוד. זהו התגמול המשמעותי ביותר עבורו. קריירה, בונוסים, משכורות מוגדלות, אופציות אינם מבטיחים את המחויבות שלו לארגון, אלא דווקא התחושה שהארגון משמש עבורו כמקום של  השראה, של מימוש חלומות ושל מימוש עצמי גבוה.
• בוגרי תהליכים למודעות עצמית. מאמין באדירותו, בעל עמוד שדרה פנימי, מחובר לקול מהותו.
• בעלי כישורים חברתיים כמו נתינה, קבלת האחר, השונה, המצב והרעיון. בעל אמון, הקשבה, אופטימיות ושמחה.
• מבקשים להיות במסגרת יותר שוויונית, מאוזנת, פתוחה וכנה.
• מודים ושמחים על כל תוצאה. וגם אם נכשלו, הם עדיין מוצאים משמעות במה שהם עושים.
• אינם חשים מחויבים להתאים ערכים אישיים לאלה של הארגון, או רצון להקריב את אורח חייהם למען הקריירה.
• בעלי עוצמת אש אינטלקטואלית - עוצמות  מוח: יכולת קליטה ושידור של ידע חדש, חשיבה מהפכנית, דמיון, יצירתיות, ראיית הנסתר, יכולת עיבוד מידע מורכב.
• מוּנעים על ידי סולם רצונות (להט מודע) ולא על ידי סולם צרכים (להט מותנה). סולם הרצונות שונה מהותית מסולם הצרכים של מסלאו, שהנו סולם טיפוס בתוך ממדים ארציים–הישרדותיים, עם תלות גדולה בגורמי חוץ.  לפי סולם הצרכים, לא ניתן להגיע לשלבים הגבוהים של מימוש, אם הבסיס הקיומי לא הושג ("אם אין קמח, אין תורה"). לעומת סולם הצרכים, סולם הרצונות החדש מתחיל עם אמונה ללא תנאי של האדם במהותו העוצמתית, ומגיע לשיא עם יכולת יישום ומימוש משמעותיים יותר.
• אינם עובדים בשביל אף מנהל, אלא רק אתו. חסרי יכולת לקבל מרות.
• שולטים בידע רחב ומגוון, כמו היסטוריה, אמנות, מוזיקה ופילוסופיה (שני תחומי הידע הראשונים מסייעים לפתוח צופני מהות. מוזיקה הכוללת גם מתמטיקה וגיאומטריה, עוסקת בפתיחת צופני קליטה. פילוסופיה מסייעת לפתוח צופני תודעה בעזרת שאלות).
• בקיאים בתחומי עבודתם יותר ממנהליהם.
• קובעים בעצמם את סדר העדיפויות ומפקחים בעצמם על המטלות אותן הם מבצעים.
• בעלי יושרה ומוסר עבודה.
• מחפשים שקט, חופש והנאה במקום עבודתם.

בגלל צירוף התכונות הנדירות של הזהב:

¬    יצור האנוש של המחר  לא יהיה יותר יצור האנוש הכנוע של האתמול, אלא בעל עוצמות מוח מושלמות. פוטנציאל שכל מושלם. מהות מושלמת.

¬    ארגוני המחר לא יהיו יותר ארגונים תגובתיים של האתמול, אלא ארגונים אנרגטיים בעלי שדה מאוחד עוצמתי שמשפיע וממגנט את אשר חפצים בו.

¬    הסדר של המחר לא ידמה לסדר הלא צודק של האתמול, אלא יהיה סדר טכנולוגי – אוניברסלי מוכלל וטהור (עוצמת זהב).

¬    ההצלחה של המחרים לא תהיה יותר ההצלחה החומרית  של פרומיל מהאוכלוסייה של האתמול, אלא ההצלחה של כל האנושות. הצלחה היא מצב פנימי של ידע ברור על מה שאני, הערך שלי בעולם והאחריות שלי לתגובות שלי לכל דבר. אם זה קיים, אנחנו מפעילים את היכולת לחצות שדות אנרגטיים עוצמתיים, לטפס לממדי מציאות גבוהים יותר ולממש את הפוטנציאל של יצור אנוש אמיתי. 

את השינוי הדרמטי הזה יוביל דור ה- G שהינו מבריק, מקרין, מאתגר ומשפיע בשונה מהמוכר.   על מנת להיות בורא שהוא מדור ה- G, עלינו:

1. לנהל את מערכת היחסים בין אורות (פוטנציאל אינסופי, מציאות אונטולוגית) לכלים (מוחשי, גופים, מציאות אפיסטמולוגית). ללכת מאינות לכוליות, מכוליות לאינות. להעז להמציא – ליצור מציאות – למצוא. בניהול מערכת יחסים זו יש צורך בהבנה עמוקה של אנטי-חומר, חומר, אנטי-אנרגיה, אנרגיה, אור, פונקציית הגל, תפקיד הצופה, 5 חושים רוחניים, הכוחות בטבע.

מאחר והאחד הוא אור, כל הקיים בבריאה במהותו הוא אור. פוטנציאל האור כולו (ידע, אנרגיות) מופיע בבריאה כצבע שחור. רק כאשר נוצר כלי (גוף), הוא נותן לפוטנציאל האור צורה/צבע/צליל/מחשבה/הגדרה.  בעצם האור ממלא את החלל כולו, אלא שבהיעדר כלי, האור לא יכול להשתקף (זו המשמעות של חושך = פוטנציאל אור ללא כלי ולכן אנחנו כל כך מפחדים ממנו). עוצמת הכלי/הגוף קובעת את כמות ועוצמת האור הנכנסת אליו. היחס הזה יוצר את ההבדלים בין הכלים/גופים/אנשים.

לכן, פוטנציאל הבריאה כולה מופיע בצבע שחור טיונאמי (הצבע המרוכז ביותר שאיננו מכירים). זהו אוקיינוס חסר ממדים ללא ראשית וללא אחרית. הוא מדיום של שלמות. מדיום הנקרא "זמן ללא תנועה" (מחשבה פרדוקסלית), מה שאנחנו מכנים חלל. כל הידע, מחשבת הבריאה, החוקים, הטבע האוטופואטי קיים בתוך אוקיינוס זה. בגלל הצבע השחור אנחנו חושבים שדבר לא קיים בו (כאשר אין "כלים" לא ניתן להבחין בפוטנציאל).

באותה אנלוגיה, גם פוטנציאל המהות שבתוכנו הוא שחור. כלומר, מהותנו היא ספר קוסמי שחור. אוקיינוס המכיל בתוכו את ספריית הבלתי מודע של הבריאה, המודע הגבוה שלנו, התת מודע והמודע של חיים אלה. עלינו ללמוד להדליק את האור ולגלות מחשבה קונקרטית (מציאות אפיסטמולוגית). כאשר נצליח להדליק את הספר כולו, נהפוך עצמנו לספר (אנחנו הדבר.  אנחנו אהבה, אושר, שפע, אחריות...אין הפרדה בין 'לדבר על' לבין 'להיות את').

משמעות הדלקת האור היא היכולת למשוך פוטונים של אור כפוטנציאל אל הכלי/ארכיבי המוח, לפתוח מעליהם את המנעולים ולגלות את הנסתר. במילים אחרות, עלינו ללמוד לפלרטט בין סרגל ארצי של מהירות אור (300,000 ק"מ בשנייה), לבין סרגל אוניברסלי של שנת אור (9,460,730,472,580.8  ק"מ), כדי להוציא לאור מחשבה עוצמתית: בעלת אורך גל קצר...מהירות גל גבוהה (מרחק הגל בשנייה)...תדר גבוה (תדיריות הסיבוב של מחזור בשנייה). עושים זאת בעזרת שאלות.

הולכים מפוטנציאל, לצורה קריסטלית - גל שהתרומם מתוך מעמקי האוקיינוס השחור (מוארת, טהורה, מעודנת, שקופה), לצורה בחומר (מחשבה קונקרטית). כאשר אנחנו מנסים להלביש על הגל משמעות, אנחנו מפילים את פונקציית הגל והופכים אותו לחלקיק  קונקרטי.

שחור – לבן - שחור

בניהול מערכת יחסים זו יש צורך בהבנה עמוקה של אנטי-חומר, חומר, אנטי-אנרגיה, אנרגיה, אור, צורה ומעבר לצורה, פונקציית הגל, תפקיד הצופה, 5 חושים רוחניים, הכוחות בטבע, מחשבת הבריאה וחוקיה, הטבע האוטופואטי שלנו (הוא זה שיוצר את ההבדלים בינינו).

לשם כך, הבורא מפעיל 3 כוחות המניעים את התנועה: דוחף – מושך – מחבר. במילים אחרות, הבורא שואל באופן מודע ותמידי: מהו הישן שיש להשאיר במעגל, מהו הישן שיש להוציא מהמעגל, מהו החדש שיש להכניס למעגל. השאלה הזאת שומרת על הבורא שיהיה נאמן לחובת המשימה שלו.

כוח דוחף/נושף/משפיע/נותן/מיטהר (+, אש): מהפנים החוצה נגד כיוון השעון (צנטריפוגלי), בדומה לפרוטון.

משיכה למעלה: פיתוח כושר טיפוס תודעתי-חשיבתי. אנחנו עפים אל עבר האמת. הכל נברא על ידי תודעה = רשת של עוצמה והשפעה, כאשר הדגה היא המחשבות. ככל שאנחנו מצליחים למשוך אנרגיות/מחשבות (מהפנים והחוץ) שמערערות את אזורי הנוחות שלנו,  כך המוח פועל כדינמו מהיר יותר, כך יותר צופנים נפתחים, המילון הפנימי מתעשר ומביא להשראה, ידיעה, חכמה, רציונליות חדשה. אלה משפרים את כושר הטיפוס.

כוח מושך/שואף/מקבל על מנת לתת/מתדלק (-, צליל): מהחוץ פנימה עם סיבוב השעון (צנטריפטלי), בדומה לאלקטרון.

כניסה פנימה: פיתוח כושר חיבור למהות. ניפוץ (בדומה למפץ) הקליפות והמנעולים שמעל תיבות כל אשר היה-הווה-יהיה שבגרעין מהותנו, הכללת כל התכנים הנגלים (טוב עם הרע) ויצירת פלטפורמת תעופה למימוש פוטנציאל גבוה יותר בקומה גבוהה יותר (עצם הטיפוס מרפא את כל התכנים הקשים ממקום של קבלה/אהבה).

כוח מחבר/מאזן/מיילד את החדש (0, אור): תנועה רקורסיבית - מעגלית: תנועה המחברת חוץ ופנים, חדש וישן לשלם. הכוח מאפשר קיום מאוזן = תלות הדדית איכותית = הזנה הדדית, בין הכוח המושך והכוח הדוחף. דואג שלא נייתר או נחסיר. זו תנועה אל שורש הדברים: לקלף פרשנויות עד שנשיג הבנה עמוקה, את הנקודה המרוכזת. זה לא איסוף דעות, פרשנויות, השקפות, אלא איסוף תדרים.

התרחבות החוצה: פיתוח כושר התכללות - התכנסות במקום הפרדה, בידול, התפזרות ועליונות. אדם לבדו לא יצליח בגלל עוצמת מוח חסרה. פיתוח מרחבי שותפות – אינטגרליות - בעבודת צוותים ממקום של קבלה, אהבה, כבוד, אחווה, הינם קריטיים בתהליך האבולוציה. אם אתה רוצה ללכת מהר – לך לבד. אם אתה רוצה להגיע רחוק - לך ביחד... כדי לשלב בין השניים ולייצר נתיב עוצמתי;  להגיע רחוק ומהר, עלינו לנטרל את עצמנו ולבטוח במערכת. התכלית היא השגת אחדות = שלם = יחידות.  מאחר והכל בא מהאחד השלם והמושלם (ברגע שהבורא החליט להשתלשל, הרצון להיטיב, לתת, הוא ברא כלים שהמאפיין שלהם הרצון לקבל. כך נוצרו הניגודים וההפכים.), מתבוננים בניגודים ובהפכים, אבל לא שופטים, לא נצמדים אלא:  מאיינים ניגודים: גאון – טיפש, חי – מת, חד – כהה, טוב – רע, שמאל – ימין, אש – מים, חלש – חזק וכד'. השגת ניטרליות. הוא לא בוחר צד, לא פוסל, לא מתעדף, אלא שומר על האמצע – נקודת מוקד, כי אחרת ייפול לאחד הצדדים (הלוליין על חוד התער)...מאחדים הפכים: שמיים – ארץ, יום – לילה, שחור – לבן, זהות – מהות, תזה – אנטיתזה, שלום - מלחמה וכד'. אחיזה בשני קצות "המקל": הקצה הנוכחי (מי אנחנו - עבר) והקצה של הקומה ה-100 (מה אנחנו - עתיד) כשלם מאוחד. מאפשר לטפס.

במילים אחרות, הלוליין חייב לשמור על שיווי משקל שמשמעו; לא לייתר ולא להחסיר, אלא להשיג השתוות צורה.  עושה זאת בעזרת תנועה רקורסיבית אינסופית על חוד התער (לוליין): משמעה להיות בלמידה אינסופית, בהתערטלות אינסופית (מהפכה שקופה) במסע של גילויים אינסופיים, בתשוקה להיות – לגלות – להשיג יותר. לכן, נע הבורא ממיקרו למאקרו וממאקרו למיקרו, מהגלוי לנסתר מהנסתר לגלוי, בתנועה מעגלית – רקורסיבית (דרווישים מסתחררים). הוא ממיר תנועה קווית מורגלת לתנועת סיבוב שמסתחררת במהירות (שכרון חושים, איבוד שליטה), כי רק כך הוא מסוגל לחבק את היקום בשלמותו, את הארגון, את הלקוחות, את הקולגות, להמטיר אור שמש (ידע וחוכמה) מבלי להראות את הגב למישהו, לעבור ממדים מבעד לחורים שחורים ולצאת בשלום מחור לבן למציאות חדשה.

"דע את החבר שבתוכך; חברות זו יכולה להימשך לנצח."

(מהרג'י)

1. 2.           לעבוד עם שפת האור וחמשת החושים הרוחניים. "השפה היחידה של הטבע היא אהבה, השפה היחידה של הממלכות היא אבולוציה, השפה היחידה של ALLAH  היא יצור האנוש" ("ספר הידע", חוברת 48).

שפת האור היא שפה של רטטים - תדרים – שפה של עוצמה.  היא גם השפה של גרעין התא שלנו, של גרעין המהות שלנו,  של גרעין הבריאה כולה. היא פועלת בדומייה ולעומק. הלבוש של שפה זו הם המחשבות והרגשות הגלויים והנסתרים שמשפיעים על המתרחש בעולם הגשמי שלנו.

כאשר אנחנו, בעזרת התודעה (קנה "הרובה"), שולחים אל האוקיינוס  מחשבה/שאלה ("הכדור"), האוקיינוס מתחיל לרטוט. תוך כדי רטיטה קופצים החוצה פוטונים של אור - גלים (לבן) השווים בתדרם למחשבה שנשלחה לאוקיינוס. ביהדות מכנים את הגלים האלה אותיות הקודש. בטבע אלו הם הזרעים. לכל זרע של מחשבה יש את התוכנית האנרגטית הספציפית שלה (להיות צמח מסוג X, או חיה מסוג Y, או אדם מתדר Z).  ברגע שאנחנו מנסים לתת לפוטון האור הזה משמעות, אנחנו מפילים את פונקציית הגל והופכים אותו לחלקיק, למילה/מחשבה קונקרטית (שחור).

כאשר אנחנו רוטטים בתדר שהוא נוח לנו, אנחנו מתקבעים במוכר ובידוע ולא מסוגלים לשלוח אף מחשבה לאוקיינוס הפוטנציאל (שחור). אנחנו לא מתדלקים את המוח ונשארים עם קיום מיקרו דל ומצומצם.

קוסמוס ממלא אחר הבקשות האמיתיות שלנו בדרך בה הן מנוסחות.

• אני רוצה, מבקש, דורש = אין לי ולא יהיה.
• אני אעשה, מתכנן = חיזיון שלא יתממש.
• אני הוא הדבר = המפתח לשפת האור. תודה על בריאותי. תודה על השמחה והאהבה שאני. תודה על ההצלחות ומצבי הכספי השופע.

אם שפתנו היא מחסור, תלונה, קושי, זה מה שימשיך להיות לנו. אם שפתנו היא שפת אור, אופטימיות, חיוביות, נמשיך להיות הדבר.

התהליך כולו מציית לארבעה חוקים קוסמיים:

• חוק ההשתקפויות (כפי שלמעלה כך למטה...האוקיינוס נמצא בטיפה)
• חוק סיבה-תוצאה
• חוק המשיכה (הרטיטה) – דומה מושך דומה
• חוק השימור – שיווי המשקל

הדרך למשוך יותר אור היא לפתח את 5 החושים הרוחניים שלנו.

"וּמַלְתֶּם אֵת ערלות לְבַבְכֶם וְעָרְפְּכֶם לֹא תַקְשׁוּ עוֹד" (דברים פרק י' פסוק ט"ז),  "הִנֵּה עֲרֵלָה אָזְנָם וְלֹא יוּכְלוּ לְהַקְשִׁיב" (ירמיהו פרק ו' פסוק י').

רק אם נסכים להסיר עורלות/כיסויים/מחסומים, נצליח  לגלות את החדש כל יום מחדש (ביכורים),  נצליח להשיג לב טהור, פה צח ואוזן קשובה, נצליח לאיין את האגו, נצליח להשיג מידות רוחניות של קבלה ללא תנאי, כבוד, אורך רוח, רצון להתכלל. נשיג אמת ושלום. נעשה טוב בלי לצפות לדבר. נחווה אושר אמיתי ועושר רוחני וחומרי כאחד.

 I SPEAK– ברית המילה/ברית הלשון/צופן מילה (I SPEAK): מילה קשורה למציאות אונטולוגית נעדרת צורה. קשורה למעור; לניקיון הפה, לניקיון המהות, לתיבת התהודה, לאור גנוז, לתדר של עוצמת מחשבה (שורש הדבר/מקור זך/הבנה עמוקה/מחשבה מעורטלת מכל הפרשנויות). בסיפור בבל נאמר: ויהי כל הארץ שפה אחת. כאשר פגה ברית המילה, נהרס המגדל ונוצרו לשונות רבות.

לשון קשורה למציאות אפיסטמולוגית, מציאות של ריבוי וחיכוך. לכן נדרשת צחות האמירה/דיבור (אקטיבציה). להקפיד לא לדבר סרה, אלא רק דברי כבוד ואהבה – ענווה אינסופית. להקפיד על לשון רכה (מי שנעימה נמצאת בצחות לשונו, שיודע שבא מעפר שאין בו עבר אבל יש בו עתיד, וחוזר להיות אפר שיש בו עבר אבל אין בו עתיד).

 I HEAR–  ברית האוזן/צופן קליטה (I HEAR): להקשיב לקול השמיים, לקול האמת (צלילים עיליים), ולא לרכילות או לפרשנויות רדודות. סובלנות אינסופית.

 I SEE– ברית הלב/העין/צופן מהות (I SEE): להתבונן בעיני המהות (הלב) ולראות רק יופי ואור מעבר לצורה, ולא חסרונות ושליליות. כאשר התודעה שלנו מסוגלת לרדת לעומק המהות, עין המהות נפתחת. אנחנו חווים אהבה אינסופית הנמצאת בעילאות ליבנו ואורה נמצא באור האלוהי שברוחנו. העין השלישית היא ערוץ הקליטה שלנו הדומה לטלסקופ רב עוצמה. הוא מסוגל לאגור יותר אור - שטחי איסוף מאשר עדשת העין שלנו. עלינו לפתוח אותו וכל הטוב יזרום אלינו בקלות. קליטות מקבלים בהתאם לתדרים ולאורכי הגל!!!

I KNOW  – הידיעה שאינה יודעת היא ידיעה של מוח שלם, של תודעה ניטרלית, של מחשבה מעבר לצורה; הגיונית ויצירתית כאחד, רציונלית ואינטואיטיבית, גשמית ורוחנית.  זו ידיעה עמוקה שמחוברת לשורשי הדברים, לאמת המוחלטת. את הידיעה ההוליסטית – קונסטרוקטיביסטית מעצב האדם מתוך דיאלוג דינמי ויצירתי בין מציאות אפיסטמולוגית לבין מציאות אונטולוגית. לידיעה כזאת נדרשת אמונה חזקה בשורש כל הדברים. מעין תחושה אינטואיטיבית, כפי שטענו  דקארט, שפינוזה, ניוטון, לייבניץ, ברקלי ואיינשטיין. יחד עם זאת, ידיעה שכזאת לא ניתנת להוכחה בגלל שאין בידנו כלים קוגניטיביים לחקור מציאות שמעבר לצורה מקובלת, או בגלל שהשפה שלנו דלה, או כי אין לנו את המחשבות המתאימות במילון הפנימי, או כי איננו מסוגלים לתפוס את הדבר הנמצא מעבר למציאות החושית. ניתנת ללמידה כחוויה רק בעזרת תבונה טהורה.

ניתן גם לומר שהידיעה שאינה יודעת היא לחשוב בתוך המחשבה ללא הפרדה בין אובייקט. זו חוויה פנימית (אקסטזה, התלהבות בשפתו של הפילוסוף הצורפתי ז'ורז' בטאיי שכתב את הספר "החוויה הפנימית") שאין לה דוקטרינה חיצונית, סמכות חיצונית, או מטרה חיצונית, מלבד החוויה עצמה.  אין החוויה רגש או שכל. היא מעבר לצורה, מעבר להגדרה, מעבר לאישיות. היא מהות. היא האמת הפנימית העירומה (מעורטלת מפרשנויות).

 I AM – אמונה בעילאי השלם. במקור האצילי שאנחנו. באמת שאנחנו. אנחנו מצוידים בכל סודות היקום. "הנכם אל, הנכם מודעות של יקום, הנכם תודעה" ("ספר הידע" 15/132). ייצור האנוש העילאי הוא מרכז הבריאה. הוא הנקודה באמצע מעגל שדה התודעה האלוהית (ממנו כל אדוות ההתפתחות החלו. כך גם נולד אדם).  הוא מקבל ונותן מתוך פוטנציאל עוצמתו ששווה ליקום כולו. לכן נכון לומר כי  האדם הוא יקום זעיר אנפין והיקום עצמו הוא אדם גדול. "הנך גלובוס של יקום" ("ספר הידע", 24/220). כל העוצמה הרוחנית שלנו נמצאת בתוך האנרגיה האדירה של הקוסמוס, אשר אנחנו מושכים באמצעות העוצמה המוחית והתאית שלנו. "הפגנות אלוהיות מופיעות בכל אחד בדרכים שונות" ("ספר הידע", 2/9).

הדמיון בין המילים שאנחנו מקבלים או מהקוסמוס או מאנשים אחרים מטעה אותנו. לכן אנחנו נופלים להשוואתיות. יש שוויון בצורה אבל לא בתדר.

https://youtu.be/jEYuI0-2owo - בליפ לעיצוב המציאות.

1. להפעיל אוקטבה של אינטליגנציות:

בכולנו טבועה היכולת – הכישרון האוטופואטי (self-creation) לעשות אבולוציה; לצמוח, להתחדש, להשתנות ולטפס אל עבר הקומה ה-100. זו האינטליגנציה השמינית שנקראת "אינטליגנציה רוחנית". "נתתי לכם את הכישרון להבין ולגלות הכול בעולם" ("ספר הידע", 47/463), לכן "אל תחפש את עצמך על שטיח התפילה. אל תחפש את עצמך ליד הצלב. אל תחפש את עצמך באדונך. הינך הכול; הצלב, שטיח התפילה, אדונך" ("ספר הידע", 24/299). במילים אחרות, בכולנו קיימת גם המהות האדירה שמחכה להיחשף (תיבת הנדוניה מנצח העבר ועד לנצח העתיד), גרעין השלם שאנחנו, וגם הכישרון לגלות אותה. משמעות הדבר, שכל יום מחדש עלינו לברוא את עצמנו. "האל ברא את יצור האנוש, ויצור האנוש ברא/בורא את עצמו" ("ספר הידע", 15/170). עלינו להתערטל מעוד שכבה, עוד חומר, עוד קיבעון, לגלות עוד פן של המהות, לטפס ממד וחוזר חלילה. מעין דחף פנימי –להיות – לחשוב – לראות – לדעת – לעשות - להשיג יותר.

לטענת גארדנר, כל בני האדם הם בעלי יכולות יסוד בכל אחת מהאינטליגנציות. 

אינטליגנציה לשונית (מילולית): היא היכולת להבין מילים ומשפטים, להשתמש במילים בצורה אפקטיבית בין בעל-פה ובין בכתב, רגישות לדקויות של משמעות, לצלילים של מילים ולרבדים של שפה. מודעות לשימושים אפשריים בלשון, כושר שכנוע, כושר הסבר, יכולת כתיבה, חשיבה הגיונית – מילולית. יכולת זו כוללת ביאור, רטוריקה, עיסוק במבטא-שפה. ט. ס. אליוט, מתאר גארדנר, חיבר תוך שלושה ימים שלוש מהדורות עיתון מלאות הכוללות שירים, סיפורים, רכילות והומור, כל זה כאשר היה בן עשר בלבד.

אינטליגנציה לוגית–מתמטית: היא היכולת להבין מערכות רשמיות מול מערכות מופשטות, היכולת להבין סמלים, ולהפעיל עליהם מניפולציות חשיבה שונות, באינטליגנציה זו מתקיימת היכולת של תלמידים לזהות תבניות כמותיות כמו גם היכולת לחשב, להסיק, לאתר מבנים לוגיים במשפטים מתמטיים, ולפתור בעיות במהירות. אינטליגנציה זו הינה היכולת להשתמש במספרים בצורה אפקטיבית או לחשוב בצורה הגיונית ומתודית.

אינטליגנציה מרחבית:  היא  היכולת לתפוס את העולם החזותי-מרחבי בצורה מדויקת. כאן מדובר על היכולת לבצע עיבודים, שינויים והתאמות בתפיסה החזותית, היכולת לשחזר, לדמיין ולתפעל חלקים מהעולם החזותי גם בלי לראותם בפועל, היכולת להבין מפות ורישומים גאומטריים, והיכולת להעריך אסתטיקה חזותית. אינטליגנציה זו כוללת את היכולת למקם אובייקטים במרחב, לדמיין ולייצג בצורה גרפית רעיונות חזותיים או מרחביים, לנווט ולהתמצא במרחב. זוהי אינטליגנציה המסוגלת להבחין ברגישות לצבע, לקו, למתאר, לצורה, לחלל וליחסים המתקיימים ביניהם.

אינטליגנציה מוזיקלית:  היא היכולת לזהות תווים, דפוסים ותבניות במוזיקה וצורות מוזיקליות, לעבדן ולהפכן ליצירה הרמונית. זוהי היכולת להבין מסרים שמועברים באמצעות הרכיבים האלה והיכולת לחבר מסרים שמועברים באמצעותם. אינטליגנציה זו כוללת רגשות למגוון של טונים, למקצב ולצורות הבעה מוזיקליות שונות.

אינטליגנציה גופנית-תנועתית:  היא היכולת לשלוט בתנועות הגוף כולו בצורה מיומנת, מובחנת ומבוקרת, על מנת להביע מסרים שונים, רעיונות ורגשות ועל מנת לבצע פעולות שונות. היכולת לטפל בעצמים במיומנות וביעילות. תבונת כפיים ביצירת תוצרים או בעיבודם. יכולת זו כוללת שליטה בגוף ובאבריו, רגישות לשפת הגוף וטיפול מיומן בחפצים בעזרת אברי הגוף.

אינטליגנציה תוך אישית:  היא היכרות עם היבטים פנימיים של האישיות, היכולת לזהות ולאבחן את המצב הפנימי ושימוש בו לצורך הנחיית התנהגות, מודעות עצמית גבוהה, מודעות להלכי רוח פנימיים, כוונות, מניעים, מזגים ומשאלות, משמעת עצמית, הבנה עצמית והערכה עצמית, כמו גם ידיעת היכולות החזקות והחלשות. היכולת להבין את הסיבות והמניעים להתנהגות העצמי.

אינטליגנציה בין אישית:  היא היכולת לבחון את בני האדם ולעמוד על טיבם, התנהגותם, מצב רוחם, מזגם, רגשותיהם, מניעיהם וכוונותיהם ולהתייחס לכל אלו תוך יכולת למשב ולכבד את העובר עליהם. אפשר לכנות אותה גם "אינטליגנציה חברתית". יכולת זו היא מה שאנו קוראים רגישות לזולת.

שבע האינטליגנציות נמדדות ומוערכות על ידי שני מדדים בלבד, IQ/EQ.^[1] אלו הם מדדים הנשענים על תפיסות ועל הגדרות ארציות דיכוטומיות, מפרידות, משוות ומצמצמות. הם תופסים את האדם חלקית בלבד ומתמקדים בעיקר בזיהוי זהויות^[2] וכן בהתאמת אדם למשבצות. מדדי IQ/EQ אינם אלא השתקפות חלקית של הפוטנציאל העשיר הנמצא בממדי הוויה גבוהים יותר.

לעומתם, האינטליגנציה הרוחנית - SQ, האינטליגנציה השמינית, היא אינטליגנציה אבולוציונית: היכולת להשיג שינוי צורה. היכולת לצמוח, להתחדש, להשתנות,  ליצור ולברוא את החדש מתוך העצמי, תוך כדי טיפוס תמידי אל עבר הממד הגבוה הבא. מסוגלת להפוך את הלא-נודע לתודעתי בעזרת פתיחת כמה שיותר צפנים שבתוך הארכיבים ומימוש כמה שיותר מכתב הסתרים של פוטנציאל האבולוציה של המהות - מיזוג 1000 הפנים[3].

 אינטליגנציה רוחנית איננה יותר פריבילגיה של מעטים. החל מהמאה 21 כולנו יכולים וחייבים להשתנות. קפיצות אקספוננציאליות דורשות יכולות גבוהות יותר ללמוד מגוון רחב של תחומים, פיתוח יכולות קוגניציה רבות יותר ושינוי מחשבתי גדול שיביא אותנו למקום חדש. האדוות האחרונות של המפץ שחוזרות כעת חזרה אל נקודת ההתחלה, מכות על השדה המגנטי של כל אחד ומאפשרות למנגנון האוטופואטי (self-creation) הקיים בתוכנו לצאת לאור. ככל שטבעות יוצרות הֵיצֶרות כלפי המרכז, כוח המשיכה גובר, הזמן מואץ. עד שניפגש בקו הוורטקס – קו אנכי מרכזי שמשמעות הקירבה אליו היא סחרור מהיר יותר. הן מבקעות את קליפת האגוז בתוכו שהינו כמיליארד שנים ודוחפות אותנו להתפתח אל עבר הממדים האוניברסליים. מאחר ושערי שמיים נפתחו עבורנו גם שערי ארכיבי המוח שלנו צריכים להיפתח.

תפקיד הבורא אם כן הוא לתכלל את כל 8 האינטליגנציות וליצור אוקטבה עוצמתית שתאפשר לדייק את המרכבה שאנחנו.

1. להיות מרפא: כאשר הצפנים נפתחים והסודות מתגלים, יש לרפא כמה תכנים על מנת שנוכל להכלילם לשלם עוצמתי.

"אני בטוחה שלא קיים רופא בעולם בכל תקופה שהיא בהיסטוריה שריפא משהו. המרפא של כל אדם נמצא בתוכו. רופאים טובים הם אלה שמזהים יכולת זו אצל האדם." 

("מסר האנשים האמיתיים", מרלו מוראגו)

"הגעתם לידי קיום על ידי 64 ביליונים של תאים פחות או יותר" ("ספר הידע", 11/93). בשפה אחרת, הגענו לידי קיום מפרח החיים בעל 64 יחידות אנרגיה (פקעת סבוכה 8X8), שממשיך לשכפל את עצמו על פי אותה תבנית עד שמשיג הוא 64 מיליארד תאים. אז הגוף נשלם. מה שמלקט את התאים הבסיסים ולאחר מכן משכפל אותם היא התודעה התאית.

"התודעה הופכת את התאים לרקמה שאחראית ליצירה והעברת זרם אותות ישירים, המשמשים לתהליכי התחדשות", (מפתחות חנוך, 45). תא שהוא מיקרוקוסמוס,  מכיל את העוצמה של היקום כולו (אם כן כולנו מחוברים לשדה מאוחד שהוא שדה של שפע אינסופי). כאשר דנ"א מכה על קולן מסוים, מולקולות שמהדהדות באותו תדר מצטרפות אליו (כל מולקולה בגופנו מנגנת צליל הנשמע בכל העולם). רטט קולקטיבי אחראי לשיתוף פעולה בין החלבונים לביצוע הוראות הדנ"א וכך נוצרים התאים, חלוקת התאים, היווצרות הכרומוזומים ולפיכך, כל האברים של גוף האדם נוצרים. זו הדרך שבה תא יחיד הופך לגוף אדם. סך כל החיבורים המתהווים על ידי הרטטים של כל התאים, הופכים אותנו לשלם. תאים הם כל כך חכמים שיודעים הם כי הישרדותם היא פונקציה של מכלול ולא של בודדים. אין מאבק יחידים למען הישרדות, אלא שיתופי פעולה. רק כאשר נוצר מכלול, התאים המתרבים מתחברים אל גרעין המהות של החומר שלהם שבו נמצאת מודעות של תודעה אוניברסאלית - אלוהית. וכאשר התא משיג מודעות, הוא משיג גם תודעה ומגיע אל התוכנית הרוחנית. כל תא מציג בעצם את יקום מהותנו. כאשר אנחנו רוטטים מחשבות – אהבה – תנועה מקובעות, אנחנו פוגמים ביכולת התאים למלא אחר תכליתם שהיא מכלול, ובכך אנחנו מזמינים מחלה (הפרת איזון).

תפקידו של ה-DNA  איננו מסתכם רק בעבודה פנימית. הוא גם משדר, קולט, שולף נתונים ממשתתפים אחרים ברשת הקוסמית. הוא מסוגל לקלוט אנרגיות/מידע ממרחקי מיליוני שנות אור בזמן זעיר וזאת בגלל היכולת שלו ליצור חורי תולעת (תבניות בריק) שהינם מנהרות הנפערות במרחב ובזמן עקב כוחות עצומים המקרבים את המישורים זה לזה, ומחברות שני אזורים שונים לגמרי ביקום שדרכם יכול לעבור מידע מחוץ להשפעה של זמן/חלל. ה- DNA  מושך אליו את חלקיקי המידע הללו ומעביר אותם לתודעה שלנו. "כאשר רטטי הצליל שהתאים יכולים לקלוט מתאחדים עם מהירויות הצליל של התאים, כל תא נמס לתוך הצליל וברשותו באותו רגע תודעת יקום" ("ספר הידע", 54/541). לכן ניתן לומר כי לתאים שלנו מודעות אוניברסאלית הנמצאת בקשר עם אנרגיית האור (תאים בכלל ותאי מוח בפרט, אם כן מכילים מודעות ולא יוצרים מודעות). לפיכך "סודו של היקום הוא סודכם, הוא סוד הפירמידות" ("ספר הידע", 11/93). הסוד נמצא בתוך גרעין מהות י.ה.ו.ה. – ב- DNA - שמכיל את הספרייה הענקית של היקום כולו.

בריאות אם כן היא מצב של תקשורת תת אטומית מושלמת, וחולי היא מצב שבו התקשורת משתבשת.

מכאן, ישנה מחלה אחת בלבד שלה מופעים רבים ושונים. המחלה נולדת כתוצאה מהפרת חוקי הטבע/תקנות קוסמיות בניהול הגוף, הנפש, השכל, הנשמה, הטבע, בעיקר את חוק שיווי משקל.

כאשר אנחנו מפירים את שיווי המשקל בין קבלה (גבורה) לנתינה (חסד), אנחנו מפירים את התנועה ההרמונית בגוף, אנחנו יוצרים מצב של חוסר או עודף. חוסר מעיד על מערכת חיסון חלשה שממגנטת כמות נגיפית גדולה לגוף והופכת את האדם לרגיש לכל המחלות (עומס נגיפי שמשמעותו מספר עותקי הווירוס בכל מיליליטר של דם), עודף הופך את האדם ל'מפיץ על' של מחלות. הוא יוצר מעין רוויה של דבר מה המובילה למפץ.

חוסר/עודף יוצר חסימות ומחורר את "הכלי" שלנו. אלה פוצעים את רקמות התאים שמפרישים חומצה והיא זו שמזמינה את החיידקים/הווירוסים לקונן בתוכה. תפקידם לפרק רקמות פצועות או מתות, לפנות אותן ובכך, לאפשר התחדשות.  הם אינם פוגעים בתאים בריאים/חיים.

לזה קוראים התעוררות מבעד לייסורים. כלומר, התאים מושפעים מהאמונות, רצונות, מחשבות ומצפונים, ואלה מושפעים מאיכות המימוש של החוקים הקוסמיים, ולא מהגנים. לכן, כאשר ישנה מחלה, יש לחקור לא את התאים עצמם, אלא את הסביבה של התאים, את המחשבות של התאים, ומהם לגזור את החוק הקוסמי שהופר. יחד עם זאת, תפקידה של מחלה שהיא חלק מתוכנית הנשמה, לעורר את תודעת האדם לתכלית קיומו, לחוקים ולתקנות.

אם ישנה מחלה אחת, ישנו ריפוי אחד: ריפוי לא יכול להיות סימפטומטי (תרופתי), אלא קשור לשורש הדבר: ליכולת שלנו למשוך אור עליון אל הגוף שלנו. יכולת זו קשורה לתודעה שמצייתת לחוקים הקוסמיים. כאשר אנחנו מצייתים, האור שאנחנו מצליחים למשוך מחולל תנועה מהירה של המוח, פותח ארכיבים, מטהר ומרפא תכנים/מחשבות, את הרצון לקבל לעצמי, מתכלל פנים, מקרב אותנו אל המהות, אל שורש הדבר,  מעדן את הגוף ומכין אותו לקבל את האור במדרגה הגבוהה הבאה.

אתאר את "המחלה"  במילים אחרות:

אברהם התחיל את תיקון חטא אדם קדמון. מהי התחלה של עבודה רוחנית? לא ללכת נגד זרם הבריאה, אז ירגיש האדם עונג עליון ברוח, באור. אלא שהאנושות כשלה במשימה הראשונה הזאת ולכן אנחנו חווים חיסרון/עודף תמידי (לצערי סולם הצרכים של מסלאו מקבע את היעדר שיווי המשקל בחיינו), המובילים לכאוס האנושי: מלחמות, רוע (תמיד נאחז במקום של חיסרון), הרס, השוואתיות, נפרדות, תועלת אישית, גידול באחוזי נפגעי הנפש, התאבדויות, רצח וכד'. המכות באות בעקבותיהן (חוק סיבה – תוצאה).

הפתרון של אברהם: לבטל אל החיסרון. להפסיק לצפות שהעולם ימלא את הצרכים שלך, ולא משנה מקורם. להפסיק את התנועה של לקבל לעצמי!!! "לא רוצה דבר מאף אחד, אפילו לא מהבורא"..."אני לא תלוי בדבר באף אדם"..."אני לא מצפה לגמול, אפילו רוחני"..."אני משתמש בחיים רק כצינור של השפעה". להשתחרר ברגע אחד ממאסר הקליפות.

מנגד, מה עם מילוי האור? כאן "נולד" יצחק (יצק חוקים/מחשבת הבריאה). תפקידו לשים גבולות לחסד: לקבל על מנת לתת. לקבל לטובת המכלול. לאכול כדי לשמור על הגוף כמשרת של חובת המשימה.

כאשר "אברהם" ו"יצחק" יוצרים קואורדינטה, אנחנו משיגים שלם הנמצא בשיווי משקל.

ריפוי כמידת ריכוז האנרגיה.

הריפוי נמצא בעיקרון הקוסמי: "גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם" (קהלת ה', ז). כלומר, תהליך הריפוי הולך מלמעלה למטה - העליון משפיע על התחתון (לטוב ולרע). לכן, הריפוי מתחיל בראש (נשמה/רוח/שכל אוניברסלי) – עובר לגוף (נפש) – עובר לרגליים (גוף) ולכל האברים שלהם.  מכאן, אנחנו עוברים משלטון הגנים לשליטה על הגנים בכוחה של מחשבה/תודעה.

1. להפעיל את יכולת ה- EDIT:

האומץ לקפוץ/לגלוש       E          Explore

האומץ לצלול                  D          Discover

האומץ לשחות                I           Integrate

האומץ לטפס                  T          Transform

¬  הכישור להסתעף: כוח דוחף/נושף... כושר גלישה וטיפוס שהם היכולת Explore (מחפש). בעזרת עוצמת מוח/מחשבה (בינה – היגיון – מודעות) אנחנו גולשים על גבי גלי האנרגיה האדירים ומחפשים. מתנסים בנשימה, בתודעה אוניברסלית, באהבת אמת, בפתיחת שערים לממדי פוטנציאל, ידע, השראה, מציאות גבוהים יותר (לפרום את הפקעת שאנחנו, לחשוף פנים, להעצים שקיפות), כדי להשיג חדשנות קוגניטיבית וערך מוסף משפיע. הטענת החדש על מחולל המוח.

¬  הכישור להתמקד: כוח מושך/שואף... כושר צלילה שהוא היכולת Discover (מגלה) בתוכנו את הסוד. בעזרת עוצמת תודעה/ידע פותחים צופני ארכיב, מגלים מחשבות, ידע, פנים. חשוב לציין כאן שאיננו יכולים לחשוב על משהו שלא קיים, לכן גם אם איננו רואים משהו ואין לנו הוכחות, הוא קיים בממדים הגבוהים מתדר התודעה הנוכחי שלנו. כדי לטפס, עלינו אפוא ללמוד לחבר.

¬  הכישור לאחד ניגודים והפכים: בעזרת כושר השחייה אנחנו  Integrate (שופט, יוצר, מאחד) את כל הטבעות בשרשרת סיבה – תוצאה שאנחנו, את הפנים הנגלים למכלול עוצמתי (WE – מרחב שותפות שמשמת פלטפורמת טיפוס עוצמתית) בעזרת מצפון. מרחיבים את חור מנעול התודעה או מרחיבים את מפתן הזיכרון, ואז משיגים השתנות: Transformation- מטעינים את הכוח הדוחף ומטפסים לממדים גבוהים יותר.  

לטפס ולחזור בכול סיבוב אל נקודת המוצא, רק עוצמתיים יותר, עד שנתכלל עם הקומה ה-100.

בעזרת EDIT דואג הבורא לחרוש את השדה שאנחנו; להתערטל מכל המלבושים, הפרשנויות, גופי החומר, להשמיט הרגלים, אמונות, אמיתות שיצרו את המחיצות, החסימות, הקיבעונות, המחלות, הפחדים, הספקות בחיינו (+, חוכמה, הסתעפות), לזרוע זרעים חדשים או לפתוח צופני ארכיבים ולהפריח את הזרעים המחכים לצאת אל האור  (-, בינה), לקצור הבנות עמוקות, מטרות נשגבות, שינוי צורה (0, דעת, התמקדות). במילים אחרות, להשיג חוסן[4].

ב- EDIT מפעיל הבורא חמישה "כלי עבודה":

לכן מהותו של בורא באה לידי ביטוי ב-:

) FAITH אמונה שמבטלת קשיים/אומץ)

 PASSION (להט/תשוקה/עוצמת הרצון ליותר)

 DETERMINATION (נחישות/התמדה/ התעקשות/משמעת)

 PERSEVERANCE (היכולת להתגבר על קושי/תקווה/ תודעה ניטרלית)

SPIRITUAL STRENGTH

התוצאה: הבורא נע באיזון עם האנרגיה של היקום. נמצא בתלות הדדית מאוזנת עם אנשים וטבע. הופך למזרקת אור. משפיע בדומייה ולעומק. מעורר את החברה האנושית שעדיין חיה את העבר שלה אל עבר התכלית הקיומית. מכין מחרים חדשים. הופך לשותף בבריאה. הופך להיות רלוונטי בכל מצב (הטבע האוטופואטי).

כבוראים, אנחנו שותפים בבריאה ולא צופים כהרגלנו. בשפתו של הרב סולביצ'יק, הבורא הוא הנביא שמסוגל להביא מחר חדש כל יום מחדש.  אנחנו מסוגלים לחשוב עבר-עתיד-הווה בעת ובעונה אחת. לחשוב עבר משמעו להסתקרן ולפתוח ארכיבי ידע שמוצפנים בארכיבי המוח והמהות שלנו. לחשוב עתיד משמעו להביא עתיד, לראות אותו ברוחנו (to futurize או (foresight ולא חיזוי (forecasting). "הנכם מכונני המחרים, הנכם בעלי העולם" ("ספר הידע", 49/677). לחשוב הווה משמעו לתכלל עתיד ועבר יחדיו למציאות קוהרנטית בעלת משמעות והבנה מלאה כאן ועכשיו.

אנחנו מייצרים אלטרנטיבות אינסופיות, בדומה לתגלית האחרונה בעולם המחשוב. מחשב רגיל אוגר את המידע שלו ביחידות מידע בסיסיות שנקראת ביטים ושומר את הנתונים באחת משתי צורות אפשריות; "0" או "1", הנקרא סופרפוזיציה (תנועה ליניארית של בחירה/ברירה). אלא שבניגוד לביטים המוכרים לנו כיום, מיחידות המידע הקוונטיות נדרשת היכולת להיות במצב שהוא גם השילוב של 1 ו-0, הנקרא קיוביטים.  כלומר, אין הבחירה רק בין "0" או "1", אלא גם הבחירה בחיבור בין השניים, עם היכולת לשלוט בכמות החיבורים (היכולת לברוא). כאשר מחברים ולא מפרידים או מבדלים, מהירות העיבוד של המחשבים האלה גורמת למחשבי העל של היום להיראות כמו מחשבוני כיס. כך גם עם הפוטנציאל האנושי והסיכוי שלו להתממש.

בעת הזאת ניתנת לכולנו ההזדמנות להפוך לבעלי צווארון זהב – בוראים אוטופואטיים שצומחים, מתחדשים,