מאמר:

אותיות לבנות בולטות מתוך החושך

ד"ר ברכה קליין תאיר

 

 

 

"השפה היחידה של הטבע היא אהבה, השפה היחידה של הממלכות היא אבולוציה, השפה היחידה של ALLAH  היא יצור האנוש" ("ספר הידע", חוברת 48).

 

שפת הבריאה כולה היא שפת רטטים - תדרים שפה של עוצמה.  היא גם השפה של גרעין התא שלנו, של גרעין המהות שלנו,  של גרעין הבריאה כולה. היא פועלת בדומייה ולעומק. הלבוש של שפה זו הם המחשבות והרגשות הגלויים והנסתרים שמשפיעים על המתרחש בעולם הגשמי שלנו.

 

לכן, כך פותח מדרש תנחומא (מדרש על חמשת חומשי התורה) כתובה התורה באש שחורה על גבי אש לבנה. מחשבת שורש על גבי פוטנציאל אינסופי.

 

פוטנציאל הבריאה כולה מופיעה בצבע שחור טיונאמי (הצבע המרוכז ביותר שאיננו מכירים). זהו אוקיינוס חסר ממדים ללא ראשית וללא אחרית. הוא מדיום של שלמות. מדיום הנקרא "זמן ללא תנועה" (מחשבה פרדוקסלית), מה שאנחנו מכנים חלל. בגלל צבעו אנחנו חושבים שדבר לא קיים בו (כאשר אין "כלים" לא ניתן להבחין בפוטנציאל). כל הידע, מחשבת הבריאה, החוקים, הטבע האוטופואטי קיים בתוך אוקיינוס זה.

כאשר אנחנו, בעזרת התודעה (קנה "הרובה"), שולחים אל האוקיינוס  מחשבה/שאלה ("הכדור"), האוקיינוס מתחיל לרטוט. תוך כדי רטיטה קופצים החוצה פוטונים של אור - גלים (לבן) השווים בתדרם למחשבה שנשלחה לאוקיינוס. ביהדות מכנים את הגלים האלה אותיות הקודש. בטבע אלו הם הזרעים. לכל זרע של מחשבה יש את התוכנית האנרגטית הספציפית שלה (להיות צמח מסוג X, או חיה מסוג Y, או אדם מתדר Z).  ברגע שאנחנו מנסים לתת לפוטון האור הזה משמעות, אנחנו מפילים את פונקציית הגל והופכים אותו לחלקיק, למילה/מחשבה קונקרטית (שחור).

באותה אנלוגיה, פוטנציאל המהות שבתוכנו הוא שחור. כלומר, מהותנו היא ספר קוסמי שחור. אוקיינוס המכיל בתוכו את ספריית הבלתי מודע של הבריאה, המודע הגבוה שלנו, התת מודע והמודע של חיים אלה. עלינו ללמוד להדליק את האור (לבן), למגנט פוטון אור ולהפוך אותו למחשבה קונקרטית (שחור). כאשר נצליח להדליק את הספר כולו, נהפוך עצמנו לספר (אנחנו הדבר.  אנחנו אהבה, אושר, שפע, אחריות...אין הפרדה בין 'לדבר על' לבין 'להיות את').

 

לשם כך עלינו לעבור שינוי צורה (אבולוציה). גם קוסמוס משנה צורה בעת הזאת. גם כל רובדי החיים.

 

סיבכתי אתכם?

 

אולי, אבל מה שכתבתי לעיל חשוב להבנה, כי הוא מתאר את הדרך בה אנחנו יכולים להתחבר אל הפוטנציאל האדיר הקיים בתוכנו/מחוצה לנו (הכל שלם) ולתרגם אותו לחיים יוצאי דופן שאין בהם אף מגבלה.

 

בואו נתנסה בתרגיל...שבו עם בן/בת זוג. כל אחד רושם לעצמו למשל: מהו הכפתור שמניע את התנועה שלו כל בוקר מחדש.

אחד מבני הזוג מתחיל לתאר את הכפתור שלו בשפת הג'יבריש (שפת תינוקות) במשך דקה. השני כותב את ההבנה שלו לתשובת חברו. כעבור דקה מתחלפים.

אם צחקתם ואולי אף הייתה מבוכה, זה חלק מהתרגיל. מדוע?

  1. עד כמה קשה לנו להשתטות?
  2. עד כמה אנחנו מלבישים את עצמנו על הפרשנות את האחר?
  3. מדוע אנחנו מפחדים להמציא?

 

האמת, כדי להצליח בתרגיל, עלינו להיות בתודעה ניטרלית. במילים אחרות, באי-קיום (ללא העצמיות שלנו).

 

שפת הג'יבריש דומה לשפת האור – צבעה לבן (פוטונים של אור)...היא גל שהתרומם מתוך מעמקי האוקיינוס השחור – הפוטנציאל (דומה מושך דומה). כאשר אנחנו מנסים להלביש על הגל משמעות, אנחנו מפילים את פונקציית הגל והופכים אותו לחלקיק  קונקרטי – שם קונקרטי (שחור, סימפטומים, ענפים).  הולכים מפוטנציאל, לצורה קריסטלית (מוארת, טהורה, מעודנת, שקופה), לצורה בחומר (דחוסה)...מצורה בחומר, לצורה קריסטלית, להוויה ללא צורה. במילים אחרות; מאינות לכוליות - מכוליות לאינות, וחוזר חלילה...

 

שחור לבן - שחור

כלומר, עלינו ללמוד לנהל את מערכת היחסים (את התנועה) בין שחור/פוטנציאל (אוקיינוס נעדר צורה, אינסופי) – לבין לבן/פוטון של אור (צורה קריסטלית) – לבין שחור/מחשבה קונקרטית (צורה בחומר). במילים אחרות, עלינו ללמוד לנהל את מערכת היחסים בין אורות לכלים (הכלי נותן לאור צורה קונקרטית), בין מציאות אונטולוגית (שחור/לבן) לבין מציאות אפיסטמולוגית (שחור). עלינו להעז להמציא – ליצור מציאות – למצוא. עלינו ללמוד לפלרטט בין סוף לאינסוף, בין סרגל ארצי של מהירות אור (300,000 ק"מ בשנייה), לבין סרגל אוניברסלי של שנת אור (9,460,730,472,580.8  ק"מ), ולהשיג מחשבה בעלת אורך גל קצר...מהירות גל גבוהה (מרחק הגל בשנייה)...תדר גבוה (תדיריות הסיבוב של מחזור בשנייה).

בניהול מערכת יחסים זו יש צורך בהבנה עמוקה של אנטי-חומר, חומר, אנטי-אנרגיה, אנרגיה, אור, צורה ומעבר לצורה, פונקציית הגל, תפקיד הצופה, 5 חושים רוחניים, הכוחות בטבע, מחשבת הבריאה וחוקיה, הטבע האוטופואטי שלנו (הוא זה שיוצר את ההבדלים בינינו).

 

איזה תהליך ענק המתרחש בזמן ללא זמן (קשה לנו לתפוס) מרגע שהמחשבה נשלחת לאוקיינוס ועד הופעת המענה הקונקרטי.

 

כדאי לנו להבקיע את החומה האנרגטית שמקיפה את כדור הארץ  שצבעה שחור. אם עד כה היא שמרה על החיים שלנו בשיווי משקל, הרי שהיום, כדי לצאת אל מעבר, עלינו לספוג את כל הצבעים, האורות, הצלילים של כל המערכות שנקלטים בחומה הזאת.

 

אם הבנתם יותר, אתם מוזמנים לגרף את כל המילים הריקות, את המחשבות הסימפטומטיות ולנסות להשיג מחשבת שורש, מחשבה קריסטלית, מחשבה שהשיגה את צורתה הסופית. אם תעזו להתבונן ביום אחד מחייכם, תשימו לב למספר הגדול של מילים ריקות ממשמעות שאתם מייצרים.  אנחנו בית חרושת יעיל ליצירת מחשבות לא רלוונטיות!!! נתקעים בשחור (בחומר) מבלי להתחבר לפוטנציאל (לבן – שחור). אנחנו לא רק שאוחזים בצורה, בקונקרטי, בחושי, אנחנו גם לא רגישים מספיק לרטטים (בשונה מחיות).

 

חשוב שכולנו נבין, אוקיינוס הפוטנציאל האינסופי, מדיום האור ומדיום האנרגיה, הינם שלם. אי אפשר לחלק אותם.  גם אי אפשר להשוות, לשפוט, לפסול. בגלל בורות לנאמר לעיל, כאשר אנחנו מרעילים גל אחד, אנחנו מרעילים את האוקיינוס  כולו.

 

לכן, ישנם אנשים בריאים ואנשים חולים. ישנם אנשים עשירים ואנשים עניים. ישנם אנשים שמחים ואנשים עצובים. ישנם אנשים מצליחים ואנשים נכשלים. כי המחשבות להן אנחנו נותנים כוח קובעות את מצבנו הלכה למעשה. קוסמוס רק מגיב למה שבאמת נמצא בראש שלנו, לחיוב או לשלילה. אנחנו חיים בבריאה הפועלת לפי חוקים מסוימים. חוקים שרובנו בורים לגביהם. כאשר אנחנו מפרים אחד מהם, מיד מופיעה התוצאה, מהר יותר מאי פעם. לכן למשל, הספק הוא הגורם לכך שאנחנו מקבלים תוצאות הפוכות לבקשות/מעשים שלנו.

 

חוזרת כי לדעתי זה חשוב:

כל הקיים באוקיינוס האינסופי הוא פוטנציאל נעדר צורה שצבעו שחור (אי-קיום). כאשר נשלחת אליו מחשבה, האוקיינוס מתחיל לרטוט ולהבליט פוטון של אור שווה ערך בתדרו לטריגר (לבן, אינות). הפלת פונקציית הגל על ידי מנגנון החשיבה שלנו, מגלם את המחשבה הקונקרטית (שחור).

 

התהליך כולו מציית לארבעה חוקים קוסמיים:

  • חוק ההשתקפויות (כפי שלמעלה כך למטה...האוקיינוס נמצא בטיפה)
  • חוק סיבה-תוצאה
  • חוק המשיכה (הרטיטה) – דומה מושך דומה
  • חוק השימור – שיווי המשקל

 

קוסמוס ממלא אחר הבקשות האמיתיות שלנו בדרך בה הן מנוסחות.

  • אני רוצה, מבקש, דורש = אין לי ולא יהיה.
  • אני אעשה, מתכנן = חיזיון שלא יתממש.
  • אני הוא הדבר = המפתח לשפת האור. תודה על בריאותי. תודה על השמחה והאהבה שאני. תודה על ההצלחות ומצבי הכספי השופע.

 

אם שפתנו היא מחסור, תלונה, קושי, זה מה שימשיך להיות לנו. אם שפתנו היא שפת אור, אופטימיות, חיוביות, נמשיך להיות הדבר.

 

שפת האור (לבן) היא שפת הרטיטה. כאשר אנחנו רוטטים בתדר שהוא נוח לנו, אנחנו מתקבעים במוכר ובידוע ולא מסוגלים לשלוח אף מחשבה לאוקיינוס הפוטנציאל (שחור). אנחנו לא מתדלקים את המוח ונשארים עם קיום מיקרו דל ומצומצם.

 

עלינו להיפתח לאוקיינוסים.

 

בְרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. ב וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ עַל-פְּנֵי תְהוֹם, וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם. ג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: 'יְהִי אוֹר', וַיְהִי-אוֹר."

 

שלשה מרכיבים לפסוק הראשון: לפני ה-בראשית היה אוקיינוס  של פוטנציאל (שחור) שאין לו ראשית ולא אחרית. כאשר החליט הבורא לברוא, הוא יצר את הרטיטה באוקיינוס  והדבר הראשון שבא לידי קיום הוא  הזמן (בראשית). לאחר מכן הבורא ברא את השמיים (אור בהמשך/הרצון לתת, להזין) ואת הארץ  (חומר/כלי/הרצון לקבל).

 

בפסוק השני: מרחב ארץ, מרחב החומר הפוטנציאלי היה בכאוס, בחושך, אבל רוח האל ריחפה על פני המים (צליל, חיים). היחסים בין רוח לחומר גולמי.

 

בפסוק השלישי: לאחר שנקבע הזמן, מדיום השמיים/מדיום ארץ, נברא האור באמצעות שפה – ויאמר...ויהי. משמע, האור נברא באמצעות שפה ולכן, למחשבה/תודעה יש את יכולת הבריאה. "ויהי כל הארץ שפה אחת". שפת האור היא שפה אחת מוצפנת (בדומה ליד יחידה, ספר יחיד, אל יחיד).  יחד עם זאת היא כוללת שבעים לשונות.

 

במעמד הר סיני הופיע האל בפני העם בשפת האור:  ענן כבד (צבע שחור...גבישים מיקרוסקופיים, הסוד),  ברקים  (פרץ אור עז פרץ מתוך הענן הכבד), קולות (סוג של מלמול, ג'יבריש), קול שופר הולך וחזק (נשיפה אדירה), אש ועשן (אנרגיה לוהטת).

מהו אור?

אור הוא פוטון (מקור השם במילה היוונית  פוס - אור) - החלקיק היסודי המייצג מנה (קוונטום) של אור. היחידה הבסיסית ביותר של עוצמת  אור מספקת את התקשורת של השפעות  אלקטרומגנטיות. הפוטון  נטול מסה ומטען חשמלי ולכן, הוא נע מהר בדרך הקצרה ביותר בין שתי נקודות במרחב. אנרגיית הפוטון נקבעת אך ורק לפי התדר או לפי אורך הגל ולכן, צבעים רבים לפוטון/לאור (ביחד יוצרים את הלבן).  

לפוטון אין מקום, לא ניתן לאחסן אותו, אינו תופס נפח. הוא בא לידי קיום כאשר מחשבה מרטיטה את אוקיינוס הפוטנציאל השחור. לכן, הפוטון הוא גם גל (מעגלי אדוות, גל הסתברות = מייצג את הסבירות להימצאותו של פוטון או אלקטרון במיקום הספציפי) והוא גם חלקיק (קו ישר, מחשבה קונקרטית);  " דואליות גל-חלקיק". הוא גם החלקיק וגם האנטי-חלקיק של עצמו. כלומר, אור הוא ביטוי לעוצמה נוכחת. הוא אוחז את מאפייני האנרגיה (-) והחומר (+) ביחד. הטבע הכפול הזה של הפוטון קשה לתפיסה אינטואיטיבית.

פרופ' אהרונוב  אף הגדיר את הטבע הזה של הפוטון כשתי פונקציות גל ("אפקט הגל הכפול"): גל אחד זורם מהעתיד אל ההווה, וגל שני זורם מהעבר אל ההווה. כלומר, פוטנציאל עתידי – עברי הוא דלק שברגע מסוים האלטרנטיבות הקיימות בו הופכות לחלקיק אחד היוצר מציאות קונקרטית כאן ועכשיו. לכן יש הקבלה בין מחשבה לפוטון של אור. שניהם נולדו מעבר לזמן ולחלל. שניהם מעבר לצורה וצורה בו זמנית. גישה זו כמובן מתארת את משמעות חופש הבחירה שלנו והאחריות שלנו בעיצוב מציאות חיינו.  לכן גם איננו יכולים להתערב בשדהו של האחר.

 

האור על תדריו השונים עומד לרשותנו כל הזמן. בכל טקסט, בכל תהליך חשיבה, בכל מפגש, בכל מערכת יחסים, בכל אינטראקציה עם קוסמוס.  מוליכי המידע הגלקטיים של האור הם רצועות הפוטון שמהווים את הממד השביעי  )מתוך 9 ממדי אבולוציה של הפלנטה). רצועת פוטון היא  אלומת אור קבועה ביקום שמערכת השמש עוברת בה כל 26 אלף שנה. ברצועת הפוטון לכן, הכל שלם. אין דיכוטומיה זכר/נקבה...טוב/רע. הכל ניטרלי ובאי-קיום. הפלנטה שלנו בדיוק עברה ברצועה עם סיום מחזור של 26,000 שנים, דבר שגורם לקפיצה קריטית באבולוציה שלנו.  לרצועת הפוטון יש איכויות מתמירות של העלאת הרטט ורמת התודעה. 

 

ידע, אנרגיות, מחשבות, השפעות מהקוסמוס אלינו נמסרים כפוטונים של אור. מוצפנים. הם עוברים דרך המנסרות  שביקום. מנסרה  – פריזמה שוברת את הגל ומחזירה קרני אור. כאשר אורות משתברים דרך המנסרה, מהירויות אור שמצטלבות יוצרות ביניהן שדה אנרגיה, ואיחוד השדות יוצר שדות מאוחדים.

 

 

כאשר מחשבה נשלחת לאוקיינוס השחור, היא משחררת ממנו פוטונים של אור כגל. הגל עובר מתווך אחד אל תווך שני עד שפוגש הוא במשטח (לענייננו בעוצמת הבינה של המוח). אם הבינה מלאה בספקות, בחוסר אמונה, בדכדוכים, בהיצמדויות, בתשוקות, אנחנו מצמצמים את הנגישות של האור אל מחולל המוח שלנו.  כלומר, רק חלק מהאור נכנס פנימה – זה המהדהד לעוצמת המוח, והיתר חוזר לנקודת המוצא. לכן השתקפות (החזרה) =מצביע על לדעת איך אנחנו יודעים = מודעות ל = mental construction  - מודעות ל- cookie cutters  שפיתחנו במהלכי שנים. אם אנחנו רוצים לקבל יותר אור, אנחנו צריכים להעצים את הבינה על ידי הרחבת מפתן הזיכרון (פתיחת ארכיבים נוספים) - להגדיל את חור המנעול - cutters   cookie.

כאשר האור נכנס, הוא מאיץ את חוללות המוח, אנרגיית הקונדליני נכנסת לפעולה, ארכיבים נפתחים ובעזרת בינה – היגיון – מודעות (תודעת הצופה) הגל הופך לחלקיק, למחשבה קונקרטית. בעזרת תודעה נוצרת הבנה עמוקה. לאחר תהליך של התערטלות מכל הפרשנויות, המחשבה משיגה את צורתה הסופית.

 

פוטונים האור נבדלים זה מזה על ידי הממד/התדר[1] שלהם (כך גם בני האדם), ותדרים נבדלים על ידי רטט הצליל שלהם, בדיוק כמו בסולם מוסיקלי. בין ממדים כמו בין שני תווים, יש ריק, ובין שתי אוקטבות יש ריק גדול יותר. אם אורך הגל של עולמנו התלת ממדי הוא 7.23 ס"מ (גם המרחק בין צ'אקרה לצ'אקרה הוא 7.23 ס"מ), הרי שעלינו למשוך עוצמה גדולה יותר של אור.

ממד = יחידת מדידה של תדרים.

תדר = מספר מחזורים בשנייה (או בזמן קצוב)  של תנועה/גל (מתי שגל יוצא מנקודת 0 - עולה – יורד וחוזר לעלות וכן הלאה). ככול שמספר המחזורים גבוה, התדר גבוה.

מהירות גל – מהירות ההתפשטות שלו תלויה בתכונה של חומר = דחוס/מזוכך/קריסטלי/מעבר לחומר (כמה מטרים עובר גל בשנייה).

אורך הגל – המרחק או האורך של מחזור אחד: מהירות (כמה מטרים בשנייה) – לחלק - לתדר (מספר מחזורים בשנייה) = אורך הגל.

 

 

 

מכאן, ככול שתדר גל גבוה יותר (מספר מחזורים גדול) ומהירות ההתפשטות שלו בשנייה מהירה (כמה מטרים עובר הגל בשנייה), אורך הגל יהיה קצר יותר. כלומר, הידע מגיע מהר יותר. המרחק הופך ללא רלוונטי... 

 

הדרך למשוך יותר אור היא לפתח את 5 החושים הרוחניים שלנו.

 

"וּמַלְתֶּם אֵת ערלות לְבַבְכֶם וְעָרְפְּכֶם לֹא תַקְשׁוּ עוֹד" (דברים פרק י' פסוק ט"ז),  "הִנֵּה עֲרֵלָה אָזְנָם וְלֹא יוּכְלוּ לְהַקְשִׁיב" (ירמיהו פרק ו' פסוק י').

רק אם נסכים להסיר עורלות/כיסויים/מחסומים, נצליח  לגלות את החדש כל יום מחדש (ביכורים),  נצליח להשיג לב טהור, פה צח ואוזן קשובה, נצליח לאיין את האגו, נצליח להשיג מידות רוחניות של קבלה ללא תנאי, כבוד, אורך רוח, רצון להתכלל. נשיג אמת ושלום. נעשה טוב בלי לצפות לדבר. נחווה אושר אמיתי ועושר רוחני וחומרי כאחד.

 

 I SPEAK– ברית המילה/ברית הלשון/צופן מילה (I SPEAK): מילה קשורה למציאות אונטולוגית נעדרת צורה. קשורה למעור; לניקיון הפה, לניקיון המהות, לתיבת התהודה, לאור גנוז, לתדר של עוצמת מחשבה (שורש הדבר/מקור זך/הבנה עמוקה/מחשבה מעורטלת מכל הפרשנויות). בסיפור בבל נאמר: ויהי כל הארץ שפה אחת. כאשר פגה ברית המילה, נהרס המגדל ונוצרו לשונות רבות.

לשון קשורה למציאות אפיסטמולוגית, מציאות של ריבוי וחיכוך. לכן נדרשת צחות האמירה/דיבור (אקטיבציה). להקפיד לא לדבר סרה, אלא רק דברי כבוד ואהבה – ענווה אינסופית. להקפיד על לשון רכה (מי שנעימה נמצאת בצחות לשונו, שיודע שבא מעפר שאין בו עבר אבל יש בו עתיד, וחוזר להיות אפר שיש בו עבר אבל אין בו עתיד).

 

 I HEAR–  ברית האוזן/צופן קליטה (I HEAR): להקשיב לקול השמיים, לקול האמת (צלילים עיליים), ולא לרכילות או לפרשנויות רדודות. סובלנות אינסופית.

 

 I SEE– ברית הלב/העין/צופן מהות (I SEE): להתבונן בעיני המהות (הלב) ולראות רק יופי ואור מעבר לצורה, ולא חסרונות ושליליות. כאשר התודעה שלנו מסוגלת לרדת לעומק המהות, עין המהות נפתחת. אנחנו חווים אהבה אינסופית הנמצאת בעילאות ליבנו ואורה נמצא באור האלוהי שברוחנו. העין השלישית היא ערוץ הקליטה שלנו הדומה לטלסקופ רב עוצמה. הוא מסוגל לאגור יותר אור - שטחי איסוף מאשר עדשת העין שלנו. עלינו לפתוח אותו וכל הטוב יזרום אלינו בקלות. קליטות מקבלים בהתאם לתדרים ולאורכי הגל!!!

 

I KNOW  – הידיעה שאינה יודעת היא ידיעה של מוח שלם, של תודעה ניטרלית, של מחשבה מעבר לצורה; הגיונית ויצירתית כאחד, רציונלית ואינטואיטיבית, גשמית ורוחנית.  זו ידיעה עמוקה שמחוברת לשורשי הדברים, לאמת המוחלטת. את הידיעה ההוליסטית – קונסטרוקטיביסטית מעצב האדם מתוך דיאלוג דינמי ויצירתי בין מציאות אפיסטמולוגית לבין מציאות אונטולוגית. לידיעה כזאת נדרשת אמונה חזקה בשורש כל הדברים. מעין תחושה אינטואיטיבית, כפי שטענו  דקארט, שפינוזה, ניוטון, לייבניץ, ברקלי ואיינשטיין. יחד עם זאת, ידיעה שכזאת לא ניתנת להוכחה בגלל שאין בידנו כלים קוגניטיביים לחקור מציאות שמעבר לצורה מקובלת, או בגלל שהשפה שלנו דלה, או כי אין לנו את המחשבות המתאימות במילון הפנימי, או כי איננו מסוגלים לתפוס את הדבר הנמצא מעבר למציאות החושית. ניתנת ללמידה כחוויה רק בעזרת תבונה טהורה.

ניתן גם לומר שהידיעה שאינה יודעת היא לחשוב בתוך המחשבה ללא הפרדה בין אובייקט. זו חוויה פנימית (אקסטזה, התלהבות בשפתו של הפילוסוף הצורפתי ז'ורז' בטאיי שכתב את הספר "החוויה הפנימית") שאין לה דוקטרינה חיצונית, סמכות חיצונית, או מטרה חיצונית, מלבד החוויה עצמה.  אין החוויה רגש או שכל. היא מעבר לצורה, מעבר להגדרה, מעבר לאישיות. היא מהות. היא האמת הפנימית העירומה (מעורטלת מפרשנויות).

 

 I AM – אמונה בעילאי השלם. במקור האצילי שאנחנו. באמת שאנחנו. אנחנו מצוידים בכל סודות היקום. "הנכם אל, הנכם מודעות של יקום, הנכם תודעה" ("ספר הידע" 15/132). ייצור האנוש העילאי הוא מרכז הבריאה. הוא הנקודה באמצע מעגל שדה התודעה האלוהית (ממנו כל אדוות ההתפתחות החלו. כך גם נולד אדם).  הוא מקבל ונותן מתוך פוטנציאל עוצמתו ששווה ליקום כולו. לכן נכון לומר כי  האדם הוא יקום זעיר אנפין והיקום עצמו הוא אדם גדול. "הנך גלובוס של יקום" ("ספר הידע", 24/220). כל העוצמה הרוחנית שלנו נמצאת בתוך האנרגיה האדירה של הקוסמוס, אשר אנחנו מושכים באמצעות העוצמה המוחית והתאית שלנו. "הפגנות אלוהיות מופיעות בכל אחד בדרכים שונות" ("ספר הידע", 2/9).

 

 

 

תדרים אמיתיים: אלה שמושלכים מבעד למהות.

תדרים מבעד למהות: אלה של אישיות ואבולוציה.

תדרים מבעד לגוף: אלה שמקבלים על ידי השפעות.

תדרים מבעד ללשון: אלה שנמשכים על ידי המוח.

 

הדמיון בין המילים שאנחנו מקבלים או מהקוסמוס או מאנשים אחרים מטעה אותנו. לכן אנחנו נופלים להשוואתיות. יש שוויון בצורה אבל לא בתדר.

 

תרגיל לסיום:

הגדירו בעיה/אתגר. הזמינו חייזרים שאף פעם לא ביקרו על הפלנטה לסייע בידכם למצוא פתרון (הפכו את המוכר לזר). הם מסתכלים על הבעיה ושואלים אתכם שאלות שמייצגות אותם (לא אתכם). מהן השאלות? מה הבנתם?

 

ככלל, התודעה בוראת – המחשבה יוצרת. המחשבות שאנחנו מייצרים או השאלות שאנחנו שואלים, משקפות את עוצמת התודעה שלנו. כאשר התודעה מקבלת/מושכת השפעה, היא מניעה את מנגנון המחשבה – חשיבה, נוצר רעיון שעובר את מעבד מנגנון התודעה, עד שמושגת הבנה עמוקה. לכן נאמר תמיד לברור את המחשבות להן אנחנו נותנים כוח, כי הן "נראות" בעוד שהתודעה לא. אבל חשוב שנבין שעוצמת המחשבה משקפת את עוצמת התודעה.



[1] ממד הנו מדיום רב עוצמה של תדר המאופיין על ידי שדות השפעה. ככל שהממד גבוה יותר (עוצמת ההשפעה), כך עוצמת התדר. 

 

חפש באתר
טואול - בניית אתרים