על רעש האדמה בארמניה 1988

בשנה זאת זועזעה ארמניה ברעש אדמה קשה מאוד. הכותב מעיין במאפייני רעש האדמה ובתוצאותיו האסוניות, ומתאר את ההתרחשויות במספרים יבשים אך בצבעים עזים

מאת ד"ר ניקולא יוזגוף אורבך

6.9 בסולם ריכטר

בשנת 1988 הוכתה ארמניה ברעש אדמה, שלא הפתיע איש. לאורך ההיסטוריה המתועדת התרחשו באזור הקווקז בכלל, ובארמניה בפרט, רעידות אדמה רבות עוצמה. מן המיפוי הגאולוגי של האזור ידוע, כי רעידות האדמה בארמניה נוצרות כתוצאת מהתנגשות לוחות טקטוניים, בין הבליטה הצפונית של הלוח הערבי לבין הלוח האירו-אסיאני.

הרשויות בארמניה היו מודעות לרגישות של רבים מאזוריה לרעידות אדמה. המדינה יכולה היתה לבנות מבנים בהתאם לתקני בנייה המותאמים לרעשי אדמה, לבצע הסברה בקרב תושביה, וליצור מערך הגנתי-מבצעי מיוחד שיהיה אמון על תחום רעידות האדמה. אולם ארמניה - שהיתה תחת השלטון הסובייטי עד 1991 - לא עשתה כמעט דבר בכדי למגן את מבניה ואת תושביה מפני הרעשים.

ב-7 בדצמבר 1988 ארמניה הזדעזעה. רעש אדמה בעוצמה של 6.9 בסולם ריכטר, שמרכזו היה בעיירה ספיטק, החריב בה את כל המבנים, ובנוסף הביא להרס לווני של כפרים, עיירות וערים נוספות. בין אלו היתה  העיר לנינאקאן בת 350,000 התושבים. תוצאותיה ההרסניות של רעידת האדמה הסתכמו ב-25,000 הרוגים, 100,000 פצועים וחצי מיליון חסרי בית. התשתיות העירוניות באזורים שנפגעו שותקו: נוצר מחסור במים, מזון, תרופות, חשמל ודלק. תשתיות התקשורת נותקו ומאות לכודים המתינו שעות ולעיתים ימים לחילוץ ולעזרה.

הסובייטים שטיפלו באירוע מתחילתו הזרימו כוחות רבים בכדי לחלץ לכודים ולפנות הרוגים. לאחר מכן, החל פינוי מהיר של פצועים וחסרי הבית לבתי חולים ולמגורים חלופיים ברחבי ברית-המועצות. במקביל פתחה ברית-המועצות את שעריה לסיוע זר. משלחות מכל העולם, לרבות מישראל, הגיעו לסייע. עם תום החילוץ, לכודים שחולצו בחיים סייעו בקבירת המתים. מדינות המערב, ובראשן ארה"ב וארגונים בינלאומיים, סייעו בשיקום האזורים הנפגעים. ארמניה המוכה והאבלה יצרה, שלוש שנים לאחר הרעש,  משרד ממשלתי מיוחד להתמודדות עם רעידות אדמה. כמו כן, ארמניה הקשיחה את תקני הבנייה בכל המדינה, הכשירה צוות צבאי וצוות אזרחי לטיפול במצבי רעידות אדמה וניהלה הסברה נרחבת בקרב הציבור בכל הקשור ברעידת האדמה.

גלים סֵייסמִיִים

קרום כדור הארץ בנוי מסדרה של לוחות משניים הנמצאים בתנועה מתמדת, במהירות ממוצעת של סנטימטרים ספורים בשנה. רעידת אדמה היא אירוע טבעי, המתרחש כתוצאה מתנועת גושים עצומים אלה, הגורמת להם להתחכך זה בזה. הלוחות מוּנָעים על ידי כוחות ממעמקי כדור הארץ עצמו. החיכוך לאורך מישור המגע בין הלוחות - מישור השבר הגיאולוגי - מונע תנועה רציפה, אך כאשר הכוחות שמופעלים על מישור השבר גוברים על כוח החיכוך, מתרחשת תזוזה מהירה. אנו מרגישים תזוזה זאת  כרעידת אדמה.

תזוזה במוקד רעידת האדמה גורמת להיווצרות גלים מרחביים הקרויים 'גלים סֵייסמיים', אלה כוללים שלושה סוגים עיקריים:

h גלי לחץ P - הקרויים גם  גלים ראשוניים. אלו הגלים הסיסמיים המהירים ביותר והם נעים בדומה לגלי קול ומסוגלים לנוע הן דרך תווך מוצק והן דרך תווך נוזל. מהירותם 4-15 קילומטר  בשנייה.

h גלי שבירה S - אלה הגלים שבהם כיוון הרעדת החלקיקים ניצב לכיוון התפשטות הגל. מהירות גלים אלה היא כ-1.8 ממהירות גלי הלחץ והם מתאפיינים ביכולתם להתפשט אך ורק בתווך מוצק.

h גלי שטח - גלים המוגבלים בתנועתם בקרבה לפני כדור הארץ. זהו סוג הגלים הסייסמיים הגורמים להרס הרב הכרוך ברעידות אדמה, דווקא באתרים רחוקים יותר ממוקד הרעש.

נקודת המוצא של הגלים הסייסמיים המופקים היא המוקד, ואילו הנקודה על פני כדור הארץ הנמצאת בדיוק מעל למוקד היא ה'מרכז העילי' - האפיצנטר. רוב הרעשים מתרחשים באזורים סייסמיים החופפים לקווי החיבור של לוחות הליתוספרה. סולם ריכטר משמש להשוואה בין עוצמות הרעשים ובעזרתו מדורגת עוצמת הרעש בסקאלה לוגריתמית.

סלעי הקרום באזור המעוות התקמטו בחוזקה

האזור ההררי הרחב הנמשך מצפון-מערב אפריקה דרך דרום אירופה, תורכיה ואיראן להרי ההימלאיה, נוצר בעקבות אחד התהליכים הבסיסיים שמעצבים את פני כדור הארץ: התנגשות לוחות. במקרה זה מדובר בהתנגשות שבין לוח אירו-אסיה מצד אחד ללוחות אפריקה, ערב והודו אשר נעים צפונה, מצד שני. קצב התנועה הינו סנטימטרים אחדים בשנה. בקצב כזה התקרבו הלוחות זה לזה מספר מאות ק"מ במשך 10 מיליון השנים האחרונות.

הקרום היבשתי שלאורך אזור ההתנגשות נמעך בכדי לספוג את ההתקרבות בין הלוחות. העיוות התרחש באזור נרחב ועל פני קילומטרים רבים. הדבר מתבטא בכך שסלעי הקרום באזור המעוות התקמטו בחוזקה, אך גם נשברו ונדחפו זה על גבי זה והצידה. לכן הקרום המעוות בולט כלפי מעלה כשרשרות הרים. הסבר זה שופך אור על אודות קיומן של שרשרות ההרים באזור ארמניה ובאזור הקווקז בכלל.

באזור הקווקז ההתנגשות של הלוחות היא בין הבליטה הצפונית של הלוח הערבי לבין הלוח האירו-אסיאני, כמו האזורים הסמוכים של איראן ותורכיה. השברים מוכרים בחלקם מתוך מיפוי גיאולוגי, ועל רבים מהם סימנים לפעילות בזמן גיאולוגי צעיר, כך שהם צפויים לפעול שוב, ואולם לא כל השברים נעים בקצב זהה, ולכן הם גורמים לרעידות אדמה בתכיפות שונה.

הדיווחים ההיסטוריים מלמדים, כי באזור הקווקז התרחשו רעידות אדמה חזקות רבות. למדינות הקווקז - ארמניה, אזרבייג'אן, גאורגיה - אופי ייחודי של מדינות מתפתחות המיושבות יחסית בצפיפות באזורים עירוניים וחקלאיים. הן מאופיינות בבנייה ברמה נמוכה, שאינה ערוכה להתמודד עם רעידות אדמה בעוצמה בינונית-גבוהה, דבר עלול להפוך רעידת אדמה בעוצמה בינונית-חזקה, לרעידת אדמה הרסנית שתגבה מספר רב של קורבנות ותמיט חורבן על האזור כולו.

היסטוריה ארוכה של רעשי אדמה

אזור הקווקז, ובפרט אזור ארמניה ומזרח תורכיה, מוכרים היטב כאזורים פעילים מבחינה סייסמית. למדע הגיאולוגיה המתועד, ידוע על התרחשותן של רעידות אדמה בארמניה למן המאה ה-9 לספירה. בשנת 839 לספירה תועדה לראשונה רעידת אדמה בארמניה, בעיר Dvin, במהלך אותה מאה אירעו לא פחות מ-4 רעידות אדמה קטלניות נוספות. במאה ה-12 (1168), נהרגו כתוצאה מרעידת אדמה קטלנית באריזנג'אן למעלה מ-12,000 אנשים. רעש אדמה נורא נוסף אירע במהלך המאה ה-15, ב-1481. ברעש זה נהרגו כ-30,000 איש.

במאות שלאחר מכן הוסיפו לפקוד את אזור ארמניה רעידות אדמה קטלניות רבות, שהביאו לחורבן יישובים עד היסוד, לקורבנות בנפש ולשיתוק תפקוד בני העם הארמני. במהלך המאה ה-20 התרחשו בארמניה 6 רעידות אדמה משמעותיות (1926, 1931, 1935, 1939, 1966, 1988) בשתי רעידות האדמה האחרונות שאירעו ב- 1966 וב-1988 השתנה האופי היישובי בארמניה והפך לצפוף, אורבאני ומאוכלס משהיה, ועל כן רעידות אדמה בעוצמה בינונית ומעלה גרמו לנזק בלתי הפיך למבנים, לתושבים ובעיקר למהלך החיים התקין. חרף התיעוד, וחרף רעידת האדמה ב-1966 שבה נהרגו כ-2,500 תושבים, ברית המועצות ותושבי ארמניה לא היו מוכנים לאירוע הנורא.

מוכנות התשתיות והמבנים:

איכות הבנייה של מבנים בארמניה קודם לרעידת האדמה בשנת 1988, לקתה בחוסרים רבים, שהביאו לכך שמבנים רבים לא היו ראויים לשמש למגורים, בהתחשב בכך שארמניה נמצאת באזור מסוכן ורגיש מבחינה סיסמית. למן שנות ה-60 למאה הקודמת נקבעה מערכת מאורגנת ומפורטת של תקני בנייה מחמירים, לפי אזורים גאולוגיים, מידת הסיכון בכל אזור - סכנות סייסמיות, קור, הרים וכיוצא באלה -  וכן בהתאם לסוג המבנה. אזורי ארמניה סווגו ברובם כבעלי סכנה סייסמית ולכן תקני בניה היו מחמירים יחסית. כעבור זמן, כתוצאה מלחצים פוליטיים וכלכליים, הורד סיווג הסכנה הסייסמית של האזור בכדי לאפשר בניה מהירה וזולה. מהר מאוד התברר כי חברות בניה לא עמדו אפילו בתקנים הפחות מחמירים שנקבעו. אין ספק בכך שמחדלים אלה העצימו את הנזק שנגרם ברעש האדמה של 1988.

תשתיות תחבורה:

יש לדאוג לכך שבזמן רעש אדמה יישארו גשרים, כבישים, צירים ראשיים, רכבות וכיוצא באלה פנויים, עמידים ושמישים לפינוי ולהובלה. ברית-המועצות וארמניה לא עשו כל פעולה על מנת למגן את התשתיות האלו ולהכינן לקראת רעידת אדמה שעלולה להתרחש. המיגון היחיד הקשור בתחבורה, נעשה למטרות הגנה מפני אסונות מעשה ידי אדם  - בעיקר נגד פצצות אטום והפצצות אחרות מצד אויבי ברה"מ.

שירותי החילוץ, ההצלה וטיפול באר"נים:

בזמן רעש האדמה ב-1988 לא היתה בארמניה מערכת טיפול מרכזית באר"נים - אירועים רבי נפגעים. בעת מצבי חירום היו אמונים על הטיפול באירועים כמה גופים:

א. כוחות התגוננות אזרחית, שהיו פזורים ברחבי המדינה, והיוו קו ההגנה הראשון שהוזעק לטיפול באר"נים. אולם ייעודם והכשרתם של כוחות אלה התמקדו בהגנה מפני אויבים - הפצצות, התקפות טילים ואב"כ וכולי. הציוד שברשות כוחות אלה לא היה מותאם לטיפול בתוצאות רעידות אדמה, דבר שפגע ביכולת ההתמודדות של ארמניה עם אירוע כזה.

ב. כוחות צבא שהועברו למקום האירוע, אך לא היו מיומנים לטפל באירועים מסוג זה.

ג. כוחות הצלה של תיירים ומטפסי הרים. היו אלה כוחות קטנים יחסית שהיו מאומנים היטב לטפל באירועי אסון מסוימים, אך חסרו אימון וציוד לטפל בתוצאות רעידות אדמה.

ד. כוחות מקומיים וצוותי כיבוי אש - שסבלו אף הם מהעדר מוכנות וממחסור בציוד.

אירוע פתאומי רב נפגעים

בבתי הספר התיכוניים הועברו שיעורי התגוננות אזרחית, ומעת לעת אף נערכו תרגילים המדמים אפ"רנים (אירוע פתאומי רב נפגעים). ברם, רק חלק קטן מפעילות ההסברה הזאת הוקדש לרעידות אדמה. לא הושם דגש על התמודדות עם האירועים האלה באזורים המועדים לרעידות אדמה.

ב-7 בדצמבר 1988, בשעה 11:40 נעו מדפי היבשת זה לעומת זה. החיכוך שנגרם בעטיה של תנועה זו יצר תנודה חריפה. רעש אדמה בעוצמה של 6.9 בסולם ריכטר זיעזע את דרומה של ברית-המועצות. מרכז הרעש היה בסמוך לעיירה ספיטק שבצפון-מערב ארמניה, וגרם לטלטלה עזה  של המבנים. משך הרעידה היה  כמחצית הדקה, ואולם בטרם נרגעו המבנים מהתנודות העזות, ובחלוף ארבע דקות בלבד טילטלה את האזור רעידה אדמת נוספת בעוצמה של 5.8 בסולם ריכטר שנמשכה אף היא כמחצית הדקה. עוצמת רעש האדמה התפשטה ברדיוס של 80 ק"מ ממרכז הרעש בעיירה ספיטק, וכללה את הערים לנינאקאן, ספטנוואן וקירווקאן.

בשנת 1988 היתה הרפובליקה הארמנית עדיין חלק מברית המועצות, לפיכך כוחות החילוץ וההצלה הראשונים להגיע לאזור ההרס היו הרוסים. טרם הגעת הכוחות הרוסיים לזירת האסון בארמניה, תדרכו ראשי המעצמה הסובייטית את כוחות השיטור, הצבא והרפואה לפעול בהתאם לנהלי רעידות אדמה ואסונות טבע אחרים כמקובל. הצוות הראשוני שנשלח היה כוח מיומן ומתורגל באירועים מסוג זה. ציוד חילוץ, ציוד רפואי ומוצרי יסוד אלמנטריים - בעיקר מזון ומים - נשלח במהרה למקום האסון על ידי משאיות ענק, מטוסים, מסוקים וכן אוטובוסים להובלת תושבים ממקום למשנהו. כוחות החילוץ הראשוניים - רופאים, חיילים וצוותי חילוץ המאומנים במיוחד לאירועים מסוג זה- מיהרו להציל מספר רב ככל שניתן של תושבים. בנוסף יצרו הכוחות מרכזי חלוקה למוצרים בסיסיים ומרכזי מידע לאיתור בני משפחה, חברים וכולי. בקרבת העיר היה כור אטומי גדול שלא נפגע, אך כוחות זיהוי פיטרלו בעיר בכדי לנטר ולהתריע במקרה הצורך.

מפאת גודל הנזק ותוצאותיו, התגייסו מדינות רבות לסייע לברית המועצות בכוחות רפואה, ציוד וכוחות חילוץ. ברית המועצות נענתה להצעות הסיוע, ומשלחות רבות הגיעו בימים הראשונים שלאחר האירוע וסייעו בעיקר בחילוץ נפגעים ובמשלוחי תרופות ומזון.

קציר דמים איום

רעידת האדמה של 1988 קצרה קציר דמים איום. למעלה מ-25,000 הרוגים. מספר הפצועים וחסרי הבית עמד על כ-500,000.

נזק למבנים:

העיירה הארמנית ספיטק, בת 25,000 התושבים היתה מרכז הרעש שהתרחש ללא התראה מוקדמת.וקדמת, וכו'), ספגו.

המבנים בעיר ספיטק - בהתאם לתכונותיהם הגיאומטריות: גובה, מסה, צורת בנייה - ספגו בתוך ארבע דקות בין 30 ל-90 זעזועים חריפים, אשר הסיטו את התקרות ממקומן המקורי מצד לצד. כל המבנים חרבו! אף מבנה לא נותר עומד על תילו, והעיר היתה לעי חורבות. האופק האורבאני הפך לגל אבנים וחומרי בנייה. בעיר לנינאקאן בת 350,000 התושבים נהרסו כ-80% מהמבנים. עיר זו הפכה לגיא הריגה מהגדולים שפקדו את המדינה.

ההרס היה בלתי נתפס! מבנים בני 10-14 קומות בגובה של 30 מטר ויותר, התכווצו לגושים מחרידים של ארבעה מטרים מעוקבים שקברו בקרבם את תושביהם. תחת מיליוני טונות בטון נקברו כ-15% מאוכלוסיית העיר. עם זאת, כיסים מסוימים בתוך המאסה הרצחנית איפשרו עדיין הצלה של לכודים ופצועים.

גם ברמה האורבאנית היו הנזקים קשים עד מאוד. תשתיות התקשורת, המים והחשמל נותקו בערים שנפגעו. שירותים בסיסיים ומהותיים כמו מוסדות הרפואה, מאגרי המזון ומפעלי המזון קרסו ונקברו תחת ההריסות ונעדרו דווקא ברגעי המשבר הגדולים. מסילות הרכבת נותקו עקב פגיעות חמורות. הכבישים, שבעיקרם לא נפגעו, היו כמעט לא שמישים, מכיוון שהמספר הגדול של כוחות ההצלה שנעו עליהם פקק אותם במשך שעות ארוכות.

כתום מלאכת פינוי הפצועים, חילוץ הלכודים וקבורת ההרוגים, נגלתה התמונה הקשה במלואה: ארמניה היתה לעי חורבות.