על סדרת הסרטים "מלכת הדרום"/ יוסף כהן אלרן
חיי תרזה.
אליס בראגה, השחקנית הברזילאית הצעירה והיפה, (אחייניתה של הכוכבת הברזילאית סוניה בראגה החושנית ("גבריאלה, ציפורן וכינמון", "דודה פלור נשואה לשניים"), משחקת את תרזה מנדוזה הנועזת ובעלת החלום, חלפנית כספים ברחובות החשוכים של מכסיקו בתחילת הדרך. בהיותה בת זוגו של סוחר סמים שנרצח על ידי ספקי סמים, היא נחטפת באלימות, מועברת לספרד ושם היא נאבקת על חייה. תחילה היא משמשת כגוף להעביר בתוכו מנות סם במכס שבין מדינות, זאת תחת מרותה של בלדרית סמים ידועה בשם קמילה, אישה לוהטת, עם זאת קרת מזג ורצחנית. לאחר מכן, ולאחר מניפולציות שהיא לומדת לעשות, היא הופכת למקובלת אצל אותה קמילה שמתחילה להקשיב לעצותיה ומחזקת כך או כך את מעמדה. קשיחותה שהביאה עמה עומדת לה לתרזה, והיא מתחילה לקחת חלק בפעולות של הברחת סמים שלא פעם מלווים בירי ובהריגות, ולנוחות האוזניים הכול קורה בשפה האנגלית.
תרזה מפיקה את לקחיה, ולאחר דרך ארוכה וקשה אותה לא אתאר כאן היא נעשית אשת קרבות. לאחר תהפוכות גורל וסיכוני מנהיגות אותם היא לוקחת על עצמה, תוך תעוזה בלתי רגילה שמצליחה לעורר את האמון בה, עולה בידה ללכד סביבה חבורה של נאמנים בנפש שמוכנים למות למענה. היא הופכת לברונית סמים שספקים אנשים שונים הסרים למשמעתה, עד כי מקץ דרך ארוכה היא בוחלת בדרך של עצמה, ומכוונת מעשיה להיות סוכנת נדלן ידועה וגדולה ובעלת אימפריה של נכסים וחברות שהיא עומדת בראשן. כבר ארבע עונות בנות תריסר פרקים של כשלושת רבעי השעה כל אחת הופקו כדי לתאר את דרכה. עכשיו מתחילה העונה החמישית, ואני מניח שבסוף עונה זו, כנרמז, תגיע תרזה אל היעוד ששמה לעצמה. הפרקים מרובי אלימות, חיי אדם הם הפקר והוא יכול ללכת אל דרך הגיהינום בן-רגע, ומה שמפליא, כל אלה מודעים לכך וכאילו אין להם חשבון עם המוות המאיים על חייהם.
ולמה אני אומר כל זאת? אולי משום שנראה אין דרך אחרת לשרוד, על פי רוב, ובוודאי להתעשר בארצות דרום אמריקה. כי ככל שארצות אלה מצטיירות, הן ערש של סמים, זאת לפחות כפי שהן מוצגות בסרטים המוקרנים המגיעים מאותן סדרות ומאותם סרטים, המופקים על ידן או עליהן. המסקנה המסתברת היא כי ארצות הדרום הן אכן ארצות שהסמים אינם אלא עורק חיים ראשי הזורם בהן, ואולי סדרת סרטים זו שאני מדבר עליה אינה אלא מבוססת על אמת. כך או כך, סדרה ארוכה זו מופקת בעקבות ספרים שנכתבו, ולפחות סדרה נוספת, באתו שם ועם אותן דמויות אך קצרה יותר מספרת את אותו הסיפור.
האם זו האמת על ארצות חמות אלה, האם רחובותיהן שטופים בסמים שונים, אם לחיים שם אין ערך ממשי, האם אמנם גופותיהם של אנשים נמצאות מושלכות בצדי דרכים? האם המוות המהיר או האלים אינם מעוררים פחד כשלהו, והאם נשים אלו, המתוארות כאן, הן אכן אמזונות נועזות כל כך, וכל המתים סביבן אינם אלא משתוקקים להן בסתר נפשם ולוקחים את דמותן עמם? כי בסדרות המגיעות משם ברוב המקרים המוות, כך או כך אורב לכולם, החזק והנוכל שורדים, והאם אכן אין ערך לחיים והם ניתנים בזמניות בלבד, כאשר להיהרג זה לא פעם עניין של נאמנות ושל כבוד, שעה שהחיים אינם אלא דבר אקראי וניתנים לזמן קצר בלבד?
מחשבות עגומות ומרתיעות אלה נעורות לאחר הצפייה בסדרה. כך נראה הדבר. אם כך טוב להיות רחוקים משם. ושאלה אחרונה שמתעוררת: האם משהו מקשיחותה, אכזריותה וקור רוחה של הדמות המשוחקת דבק בשחקנית העושה תפקיד זה? או שמא לפחות קורטוב מזה היא נדרשת להביא עמה?
כך, באם נרצה ובאם לא, אנו למדים לא מעט על דרכי הברחת הסמים ועל חייהם של המבריחים השונים והיותר קטנים, הפזורים באזורים המתוחמים להם להפצת הסם שבידם, ואוי להם אם גדרות אלה ייפרצו.
________________
