עיבראקית מופע פואטי /  ד"ר זמירה פורן ציון

 המופע הפואטי "עיבראקית"  נולד מספר שירי שנכתב במהלך שנים רבות והתגבש לכלל ספר שירה, שנמצא בישורת אחרונה לפני הוצאה לאור.

 המופע הפואטי "עיבראקית"  הוא תוצר של תהליך עריכה, בימוי ודרמטורגיה שהובילה הבמאית חנה וזאנה  גרינולד בשיתוף  השחקנית אהובה קרן והמוסיקאי שחר כהן. שיר הנושא של המופע  "המקום שממנו באתי"  הולחן על ידי עובדיה חממה, שירה:  מור קרבסי. שם היצירה "עיבראקית" בהשראת המשורר שלום הראל והמשמרים.

"ילדה יתומה חומה עם שם ערבי וצמה נאבקת להזכיר לאמה בבית האבות, רגעי חיים אבודים וזיכרונות נעלמים. "אבדאלק באת?" שואלת האם, בעיראקית מעורבבת בעברית ונאלמת. והילדה מתעקשת ולא מוותרת, "את זוכרת נאנא איך ברחתי לבאבא עבדאללה במעברה" מדברת בלי הפסקה ומקריאה מספרה מילים "שיצאו מהפה עגולות ומחליקות כמו זאנגולה בסילאן" בעברית מעורבבת בעיראקית על יתמות הגירה וזעם, על משפחה וגעגוע. על המקום שממנו באה שהיה "צריפים זרוקים במרחבי העולם... ועל הזמן שממנו באה שהיה צא'י מסאקר וסיפורי אלף לילה ועוד לילה".

בסיום ההצגה התקיים שיח בין במאית ההצגה חנה וזאנה גרינולד, השחקנית אהובה קרן וד"ר זמירה פורן ציון (טקסטים ומשחק) ושחר כהן (ליווי מוסיקלי).

האירוע התקיים ללא קהל בבית אחותי ושודר בלייב

לינק לשידור החי - https://www.facebook.com/events/393525618723179/

 הלינק ירד בימים הקרובים מהרשת.

המופע הפואטי הוא אוסף של רגעי זיכרון ודמיון שהתלכדו לכדי שירים ודיאלוגים בין דמות אם ובת. האם, מהגרת מעיראק ,נאבקת ליצור עולם יציב לשלושת ילדיה היתומים.  על רקע היותם משפחה חסרה בבחינת  "שולחן בן שלוש רגליים",  מתרחשות סצינות שבהן מוצגות דילמות ודיאלוגים נוקבים  שחושפים פערי דורות, ניצול, גזענות פגיעה מינית והדרה, יחד עם קירבה, אינטימיות ואחווה. בכי וצחוק מתערבבים בשיח ביניהן. השיחה מתקיימת בשפה  הערבית יהודית עיראקית ובעברית ומעניק למופע צבעים של ההגירה והנתק מהעולם שממנו באה האם.  דמות הסב "באבא עבדלאלה" מכמירת לב. דמות הגננת, המורה הספרנית  והעיתונאים מביאות  לשיח  את העולם בבחינת הספירה החיצונית שמדירה ממשטרת,  שופטת ומלעיגה. ההתנגשות בין העולמות  באה לידי ביטוי בתור  השפה המגדירה זהות.

התגובות על המופע נעו בין הזדהות  עמוקה התרגשות גדולה צחוק ודמע. אנשים צלצלו אישית לדבר ולשתף את רגשותיהם. כתבו תגובות ממעמקי הלב ומההיסטוריה האישית של משפחתם.   

בְּלְמְכַּנ לְגִ'יתוּ מְנוּ - במקום ממנו באתי

 

בְּלְמְכַּנ לְגִ'יתוּ מְנוּ יָצְאוּ הַמִּלִּים מִן הַפֶּה עֲגֻלּוֹת

וּמַחְלִיקוֹת בַּגָּרוֹן, כַּנִי זְנְגוּלָה בְּסִילָן.[1]

בְּלְאִיָאם אְל-סוּדָא[2] נִכְנְסוּ הַמִּלִּים לַגּוּף דּוֹקְרוֹת

וַאֲרֻכּוֹת, כְּסִכּוֹתָיִךְ נָנָה נָגַ'את אְל-חְ'יָטָה.[3]

 

בְּלְמְכַּנ לְגִ'יתוּ מְנוּ נִשְׁפְּכוּ חֲלוֹמוֹת

אֱלֵי נְהָרוֹת לְעֵת לַיִל

תַּנִּים קָרְעוּ בְּקוֹלָם אֶת הָאֹפֶק, לַהֲבוֹת נֵר זָחֲלוּ

עַל קִירוֹת הַקְּרָשִׁים.

 

בְּלְמְכַּנ לְגִ'יתוּ מְנוּ הָיִינוּ יְלָדוֹת חֻמּוֹת עַל מִטּוֹת בַּרְזֶל קְטַנּוֹת.

"דְּלְלוֹלוּ לְוָולַד דְּלְלוֹל",[4] שָׁרָה נָנָה, בְּלִי חָשָׁד וּבְלִי עָרְמָה.

כִּיתוֹמִים הָיִינוּ. אָשְׁלוֹנ פְרוֹנָה הוֹנ יָא-נָנָה בְּכַּפַר-עָנָא,[5]

צְרִיפִים זְרוּקִים בְּמֶרְחֲבֵי אָלְף לֵיילִי וּבעד לֵיילִי.[6]

 

בְּלְמְכַּנ לְגִ'יתוּ מְנוּ רָקַדְתִּי בַּחֲצָאִית פְּרָחִים

תְּפוּרָה בִּמְכוֹנַת זִינְגֶר שְׁחוֹרָה. רַצְתִּי-קִפַּצְתִּי

כְּמוֹ שַׁפִּירִית מֵעַל חוּבֵּיזוֹת וּבַרְקָנִים,

לֹא מִתְעַכֶּבֶת בָּעֲרוּצִים הָאֲפֵלִים

 

קַלּוֹת הָיוּ רַגְלַי וַחֲלוֹמִי גָּדוֹל

קַלּוֹת הָיוּ רַגְלַי וַחֲלוֹמִי גָּדוֹל.



[1] כמו זנגולה, מאפה עטוף בדבש תמרים.

[2] בימים השחורים.

[3] אמא נג'את התופרת.

[4] תפנקי ותערסלי את הילד, תפנקי בשיר הערש.

[5] איך זרקו אותנו, הוי אימא, כאן בכפר ענא.

[6] אלף לילה ועוד לילה.

 

חפש באתר
טואול - בניית אתרים