בעקבות הסרט – "חיים רגילים" עם אפרת שלום וגילי דנון/ מיכל דורון
הסרט "חיים רגילים" הוקרן בבכורה בפסטיבל הקולנוע ירושלים, ומאז מוקרן בפסטיבלים בעולם. זכה לאחרונה בפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים של ניו ג'רזי.
את הסרט ביימו גילי דנון ואפרת שלום דנון והפיקו ביחד עם אסנת טרבלסי.
לינק לטריילר:
שמחה לארח אתכם כאן במדור התרבות "בכוון הרוח" בעקבות הסרט החשוב שיצרתם המעורר שיח ומחשבה.
הסרט שיצרתם והפקתם, מאופיין בנושא שרובנו מעדיפים לא לחשוב עליו. זהו נושא מאיים נושא של 'החצר האחורית' לא ממש נושא סקסי לסרט. לכן דרושים אומץ ויכולת קולנועית ליצור סרט על נושא זה ולעורר עניין רב. האם הופתעתם מההצלחה לה זכיתם ?
גילי: "קודם כל תודה על הפרגון. כשבחרנו את הנושא, עשינו את זה כי הרגשנו שאנחנו חייבים לספר את הסיפור הזה. הלכנו אחרי הלב, ולא אחרי שיקולי רייטינג. ברגע שהסרט יצא לעולם שמחנו מאד שהסרט זכה אנחנו מאד מוקירי תודה שהסרט זכה לגעת באנשים, ולהעביר אותם חוויה קולנועית ורגשית
אפרת: "אין ספק שמדובר בנשים שלא נראות מספיק על המסך, והיה חשוב לנו להשמיע את סיפורן של מי שנמצאות סביבנו אבל אנחנו לא מספיק רואות אותן ובנוסף, לא יכלנו להתעלם ממשבר הפליטים העצום הזה, שבחלקו מתרחש לא רחוק מהבית שלנו בת"א, ומהעוול שנעשה בישראל למי שברח מסכנה ומנסה למצוא מקלט. אבל הדרך לעשיית הסרט הייתה בהחלט מורכבת, בגלל הנושא וכן בגלל הכניסה עם מצלמה לעולם הזה".
כמה זמן עבדתם על הסרט ? מה חשתם תוך כדי העבודה והאם שיניתם את התסריט בעקבות תהליכים שעברתם או מסקנות שהגעתם אליהם ?
אפרת: "בהחלט. תהליך עשייה של סרט דוקומנטרי הוא מרתק ומלא תהפוכות. על הסרט עבדנו במשך 6 שנים, מתוכן שנתיים הוקדשו לשלב התחקיר. יצאנו לדרך בעקבות רעיון לספר את סיפורן של המנקות השקופות בשירותים הציבוריים במרכזי הקניות. נמשכנו לספר סיפור על נשים שלא נשמעות. התגלגלנו בעקבות התחקיר לקהילת הפליטים בת"א, וכך הכרנו נשים מדהימות ומרגשות, והבנו שהסיפור מתפתח למקומות מעט אחרים.
התחלנו להתנדב במרכז לנשים אריתראיות בדרום ת"א, וכך לבסוף הגענו להלן, מנהלת המרכז בזמנו וגיבורת הסרט. מיד הבנו שהיא הדמות שהסרט חיכה לספר. ורק כעבור שנה הבנו שיש כאן סיפור רחב יותר, שהוא חלק ממשבר עולמי, והתחלנו לחפש אישה פליטה בגרמניה".
גילי: "פדומו, גיבורת הסרט מברלין, הגיעה לישראל עם משלחת של פעילי זכויות אדם להכיר את הקהילה בת"א. ברגע שהיא פגשה את הלן מיד נוצר ביניהן חיבור רגשי חזק והן הפכו לחברות. לנו היה ברור ששתיהן יחד מספרות סיפור שהוא רחב יותר, סיפור אחד, והוא הסיפור של הסרט - סיפור על סולידריות נשית ואנושית, והרצון לזכות בחיים מכבדים וחופשיים.
בהקשר לעשיה עצמה – אז כאמור מדובר במסע, לפרקים משא, שמסתיים רק כשהגרסה האחרונה של הסרט מוכנה והוא יוצא אל העולם. אבל בסופו של דבר, אנחנו חשים שהסרט כן מתחבר לכוונות המקוריות שלנו, להשמיע קול של נשים שקופות, לפתוח את הלב, וברובד עמוק יותר לנסות ולבחון את הקיום שלנו כאן.
אפרת כאישה הזדהית עם הגיבורה בצורה אחרת מאשר גילי ? ואם כן איך היה התהליך של העבודה של זוג במהלך הסרט ? הייתה חלוקת עבודה ברורה ?
אפרת: "יש לנו דיאלוג יצירתי מצוין ביצירה המשותפת, וחלוקת העבודה ברורה – גילי מצלם ועורך, ואני עובדת מול הדמויות. אבל אני חושבת ששנינו הזדהינו וכאבנו יחד את הכאב של הגיבורות בדיוק באותו אופן. ברור שאני אישה וגילי גבר, אבל יש משהו באמפתיה שלך כיוצר/ת דוקומנטרי שהיא מעבר למגדר".
גילי: "וזה גם חלק ממה שניסינו להעביר בסרט – לראות את האדם כמו שהוא – מעבר למגדר, לצבע, לדת או למוצא שלו..
אפרת וגילי, האם כעת בשנת 2020 מגפה עולמית המסקנות שלכם שונות ?
אפרת: "קודם כל קהילת הפליטים בישראל נמצאת במצוקה גדולה. זו קהילה שאין לה תמיכה או רשת בטחון וזו בעיה גדולה. רבים מהפליטים והפליטות מובטלים ונמצאים בעוני, ונדרשת עזרה מהמדינה בנושא. בייחוד כשניתן לשחרר עבורם את הכספים שהרוויחו מעבודתם והמדינה הפקידה בצד כדי לעודד אותם לעזוב (חוק הפקדון).
ובנוסף, משבר הקורונה סגר את הגבולות, מה שמשפיע על הפליטים באירופה,
גילי: כל מה שאנחנו עוברים בימים רק מחדד את התחושות הראשוניות איתן יצאנו לעשיה של הסרט– עד כמה הקיום שלנו ארעי, ואיך ברגע אחד המציאות יכולה להשתנות. הבנה, שתוך רגע נוכל למצוא את עצמנו בתפקיד "האחר". לכן המסקנה לא השתנה אלא רק הפכה עבורנו לחדה יותר. למרות כל הניסיונות ליצור תחושת נפרדות ביננו, כולנו ביחד בסירה הזאת. השאלה היא מה אנחנו עושים כדי שהשהות שלנו כאן תהיה שלמה יותר,
מהו הפרוייקט הבא שלכם ?
בימים אלו אנחנו עורכים סרט עלילתי קצר שביימנו (במסגרת פרויקט "עד 10" של קרן מקור לסרטי קולנוע), וממשיכים לעבוד על תסריט לסרט עלילתי באורך מלא, אותו אנחנו מפתחים בשנים האחרונות. במקביל מפתחים יחד את הפרויקט הדוקומנטרי המשותף הבא.
כמו כן, אנחנו יוצרים גם בנפרד. אפרת מביימת בימים אלו סדרה על נשים בפוליטיקה הישראלית לכאן11, וגילי מפתח מספר פרויקטים ביניהם מחזה שכתב ביחד עם שהרה בלאו המבוסס על ספרה "נערות למופת" וכן נערך לפרסום ספר שירה חדש".
ב14 לנובמבר בשעה 19:00 תערך הקרנת און ליין ושיחת זום עם יוצרי הסרט בסינמטק תל אביב.
