ביום בהיר אחד, לפני הרבה שנים, הגיע למשרד הנסיעות שלי בניו יורק אחד מלקוחותי , ישראל פלס ז"ל, איש עסקים מצליח בלווית גבר נאה וחייכן שביקש לרכוש כרטיס טיסה לפלורידה.
התפתחה שיחה ביני לבין אותו גבר שבה הסתבר שיש לנו הרבה מהמשותף.
שנינו עסקנו במשחק. הוא כבר שחקן וותיק ואני בתחילת דרכי.
אותו גבר היה השחקן המוכשר והידוע, יהודה ברקן.
הייתי אמורה לקבל את תפקידי הראשון בסרט אמריקאי- " אשה וילד בפארק" . ויהודה הדריך וניווט אותי בהכנה לקבלת התפקיד.
נרקמה ביננו ידידות נפלאה שנמשכה שנים רבות.
מידי שנה בהגיעי לחופשת קיץ לארץ היינו נפגשים ומחליפים חוויות מעולם המשחק ומהחיים.
לימים, כשחזרתי לארץ לצמיתות (לפני כ3 שנים), עסקתי בארגון מסיבות לקהל בוגר ואיכותי ושיתפתי את יהודה בהופעות אצלי בכמה מהאירועים.
הערצתי את כשרונו היצירתי. את עמידתו מול הקהל שנתנה לו כוח להמשיך למרות קשיים בריאותיים.
הכריזמה האדירה בה התברך הייתה למתי מעט בדורנו.
היה לי העונג והכבוד להיות במחיצתו כידידה טובה ולולא הקורונה היינו ממשיכים לשתף חוויות ולצחוק עוד שנים רבות.
חבל, חבל. ליבי דואב.
יהי זכרו ברוך.
