צילום: זיו בהרל 
לכבוש את ההימלאיה – למרות המוגבלות  עם ד"ר דרורה בהרל / אתי יוחנן

בספר "לכבוש את ההימלאיה – לטייל עם מוגבלות" מתארת ד"ר דרורה בהרל את מסעותיה ברכסי ההימלאיה בשילוב צילומים המתארים נופי בראשית מדהימים ונופים אנושיים של התרבויות

במהלך ששת מסעותיה ברכסי ההימלאיה ההודית ובנפאל המכונה 'גג העולם' גמאה ד"ר דרורה בהרל עשרות אלפי קילומטרים בנסיעות עם רכבי שטח במסעות לנופים שבטבע ולנופים אנושיים, כמו גם לאנשים ולתרבויות השונות שפגשה בגובה של אלפי מטרים. בימים אלו היא מוציאה לאור את ספרה החדש "לכבוש את ההימלאיה – לטייל עם מוגבלות" (בעריכה ספרותית ובעריכה לשונית של יהורם גלילי). בספר מתוארים – ביומני מסע מרתקים ובצילומים אמנותיים של נופים, מקומות ופורטרטים – שישה מסעות מורכבים שעברה בתנאים לא פשוטים: חמישה מסעות בהימלאיה ההודית ומסע נוסף בהימלאיה בנפאל.

מסעות אלו דרשו ממנה תעצומות נפש וגוף, שלא תמיד היה מוכן לציית למתבקש ממנו. מי שליווה אותה וסייע לה בחמשת מסעותיה בחבלי הארץ המכונים לאדאק וזאנסקאר, שהם בעצם ההימלאיה ההודית שבצפון הודו, הוא מדריך טיולים לאדאקי מוסמך, מסור ומקצועי בשם טאשי, עימו היא שומרת על קשר אינטרנטי גם בימים אלה של ימי הקורונה.

במסעה הראשון הגיעה לראשונה אל לֵה – בירת לאדאק, ששדה התעופה שלה המקושט בדגלי תפילה בודהיסטיים נמצא בגובה של 3,500 מטרים, ומיד התאהבה בלאדאק. השנה, במאי-אוגוסט 2020 הייתה אמורה ד"ר בהרל לגור ב-לֵה במשך שלושה חודשים וליהנות מהפסטיבלים הצבעוניים המתקיימים במנזרים באזור, אך נגיף הקורונה שינה לחלוטין את תוכניותיה.

דרורה, מהיכן הגיע יצר הנדודים שלך?

"יצר הנדודים שלי, הרצון ללמוד עוד, לחקור, לדעת, לראות כמה שיותר כי החיים קצרים והעולם כה גדול ומעניין הטבועים בי כנראה מלידה. הם נכנסו לתאוצה מוגברת בעקבות ביש מזל באחד מהניתוחים הרבים שעברתי בשנים 2001-2002, שכתוצאה ממנו יש לי מוגבלות של 70 אחוז בתנועה. אולי זה הגביר אצלי את הרצון לטייל ודווקא לטיולים או למסעות אתגריים, ובכל פעם העליתי את רף האתגר".

ספרי על האתגרים המורכבים שחווית במסעותייך בהימלאיה.

"הטיפוס שהוא קשה עבור אדם ממוצע, צעיר או מבוגר, על אחת כמה וכמה עליי כבעלת מוגבלות בתנועה במדרונות התלולים ובמדרגות הגבוהות והלא סימטריות המובילות לגוֹמְפָה המקבילה למנזר בנצרות בו חיים ומתפללים ראש הגומפה הלמה והנזירים, או לסְטוּפָּה – סוג של מבנה קדוש שבדרך כלל צבוע בצבע לבן ומכיל על פי האמונה שרידים או אפר של בודהה או של אחד מתלמידיו. הסטופות והגומפות ממוקמות בדרך כלל במקומות גבוהים. למרות זאת, ביקרתי שוב ושוב בעשרות גומפות וסטופות, התפעלתי מיופיין ומקדושתן ותיעדתי אותן ואת הנוף המרשים הנשקף מהן בצילומים רבים ובכתב".

במסעותיה בהימלאיה ההודית ובנפאל היא צילמה נופים מרהיבים: פסגות מושלגות, הרים קירחים הבנויים מסלעי גרניט, חקלאות טרסות הבנויה מדרגות מדרגות במעלה ובמדרונות ההרים לצד כפרים בהם חיים בני אדם באורח חיים של לפני אלפי שנים, ואף חורשים את שדותיהם באמצעות שור ויאק (בהמה טיבטית) ומחרשת עץ, מרחבים בגוונים שונים מהם בולטים פסלי ענק מרהיבים ומוזהבים של בודהה בגרסאות שונות, ותופעות טבע מרהיבות כמו: מפגש הנהרות אינדוס וזאנסקאר שצבע מימיהם שונה ובמפגש ביניהם כל נהר שומר על צבעו, או אגם צ'ומרירי שבגובה 4,595 מטר וכל שינוי קטן בעוצמת הרוח או בכיוונה משנה את גוון המים. היא גם תיעדה בעלי חיים מיוחדים כמו מרמיטות, וגם גברים, נשים וילדים לבושים בבגדים מסורתיים, נשים מכבסות כביסה ושוטפות כלים ברחוב, גברים מכינים לבנים מבוץ או מתקנים כבישים בהרים באמצעות ידיהם וכלי עבודה, ועוד.

עם אילו קשיים התמודדת במהלך מסעותייך?

"האוויר הדליל בשל הגובה הרב והלימוד איך ללכת וכיצד לנשום, מזג אוויר קפוא שאילץ אותי לישון כמעט עם כל הבגדים החמים שהבאתי איתי בתוך שק שינה ומתחת לשמיכות עם התיק של המצלמות (כי המצלמות לא בנויות לקור קיצוני וצריך לשמור על חום סביר) ולא להתקלח במשך כמה ימים או כמעט שבוע מכיוון שבמקומות שביקרתי לא היו מים זורמים, ונסיעות ברכבי שטח שנמשכו שעות רבות למרחק של מאות קילומטרים במרחבים שהשם 'אמצע שום מקום' כל כך מתאים להם. פעם אחר פעם חגגתי ניצחונות פרטיים כשהגעתי למעברי הרים גבוהים כמו: קארדונגלה שגובהו 5,602 מטר ונחשב למעבר ההרים הגבוה בעולם לרכב, רוטאנגלה (בתרגום חופשי: 'ערימת גוויות') המתנוסס לגובה 3,980 מטר, ועוד".

ד"ר בהרל זכתה להגיע למקומות, שכיום הכניסה אליהם אסורה גם לאזרחי הודו – למעט תושבי המקום, ובהם: סרינאגאר, בירתה של מדינת קאשמיר שבצפון הודו, וגם בקרחוני סונומארג וגולמארג שבקאשמיר, שבשל המתיחות בין הודו לפקיסטן תיירים – כולל תיירים הודיים – כבר אינם יכולים לבקר בה. בסרינאגאר היא ישנה בבית מלון המכונה מלון צף או בית סירות הממוקם באגם דאל, המעוצב כמו ארמון צף והגישה אליו היא באמצעות שיקארה – סירה/מונית. היא גם ביקרה מספר פעמים ברמת צ'אנג-טאנג שעל גבול סין, אזור צבאי מובהק שלא הרחק ממנו התרחשה לאחרונה התקרית עם סין. בשניים ממסעותיה היא חוותה מזג אוויר חורפי במיוחד: במרץ 2017 ברכס הדרום- מזרחי של האנאפורנה בקור של לפחות 15 מעלות מינוס – בלי חימום ובלי מים בברזים שקפאו בגלל הקור השורר במקום בעונה זו של השנה, ובמאי 2019 בזאנסקאר לשם הגיעה שבועיים לאחר שנפתחה הדרך וכאשר השלג כיסה כליל את הנוף ההררי ואת העמק המרהיבים ובאחת הנסיעות בדרך הכל כך צרה בין שני קירות קרח, הרכב אף נתקל באחד מקירות הקרח.

ד"ר בהרל, דיירת 'בית בכפר-חוף כנרת' הנמצא בסמוך לקיבוץ גינוסר, החלה את מסעותיה האתגריים  במדינות אפריקה השונות בהן ביקרה 15 פעמים. בחלק ממדינות אפריקה היא טיילה בטיולי ספארי באותה המדינה, ובהן: טנזניה, קניה, אוגנדה, נמיביה, מפלי ויקטוריה, בוצוואנה, דרום אתיופיה, מרוקו וגם במצרים שלאחר הסכם השלום. בספרה הראשון "יומני מסע – לטייל עם מוגבלות' היא מתארת חמישה מסעות אתגריים בשנים 2013-2009 בהרי האטלס ובדיונות של הסהרה במרוקו, באוגנדה, בטנזניה ובדרום-אתיופיה ומסע קשה להימלאיה ההודית ולצפון הודו.

מאז שהיא זוכרת את עצמה היא אוהבת לטייל. בצעירותה היא טיילה בעיקר ברחבי הארץ, אבל מאז ומתמיד הייתה לה מצלמה ביד. לאחר שבעלה נפטר ולפני תחילת לימודיה באוניברסיטה, היא יצאה לטיול מאורגן במשך חמישה שבועות במערב אירופה. במהלך לימודיה באוניברסיטה הכירה סטודנט שאהב לטייל כמוה, ויחד היו נוסעים כמעט מדי קיץ כתרמילאים וישנים ברכבות לילה ובאכסניות נוער, כל פעם לארץ אחרת ולעתים מספר פעמים באותה ארץ, כל פעם באזור אחר של הארץ. כך למשל, ביקרה 5-4 פעמים ביוון ומספר פעמים דומה באיטליה.

במסגרת מחקרה האקדמי לקראת התואר השלישי, הדוקטורט, בנושא תעמולה בעת העתיקה בכלל ובאימפריה הרומית בפרט, לא הפסיקה לנדוד בין המוזיאונים הגדולים ובין אתרי העתיקות באירופה: מהגליפתוטק במינכן, דרך הלובר בפריז והמוזיאון הבריטי בלונדון, וכמובן באיטליה – מוונציה בצפון ועד נאפולי בדרום דרך פירנצה, ורונה וערים נוספות. "בכל מקום אליו הגעתי התקבלתי כאח"מ", מספרת בהרל, "במשך כחצי שנה התגוררתי ברומא בחדר ששכרתי אצל אישה יהודייה, ופעמים רבות הלכתי לישון על קיבה ריקה מהעובדה הפשוטה הכסף מישראל פשוט לא הגיע או נגנב בדואר".

ד"ר בהרל נולדה בתל אביב בשנת 1944, בתקופת המנדט הבריטי. ביום שאמה כרעה ללדת היה עוצר, והיה חשש גדול שהיא לא תוכל להגיע לבית החולים. כאשר לקראת הצהריים הוסר העוצר לצורך קניית מצרכי מזון, נסעה אמה לבית החולים אסותא. "הלידה שלי לא היה קלה", אומרת בהרל, "כי חבל הטבור היה כרוך סביב צווארי, אבל יצאתי לאוויר העולם ואני עדיין בועטת. הוריי החליטו לקרוא לי דרורה מכיוון שלדעתם בזכותי הוסר העוצר ביום בו נולדתי".

הוריה היו חלוצים ציונים אידיאליסטים, שעלו לארץ מאוקראינה ומפולין בשנות ה-30. בתחילה כמו כל החלוצים הם הלכו לקיבוץ אבל עזבו אותו לטובת העיר לצורך פרנסה. בילדתה התגוררה ד"ר בהרל עם משפחתה בשכונה חדשה קרוב לשכונת יד-אליהו בתל אביב. בצבא היא שירתה כמזכירת הפרקליט הצבאי של חיל האוויר, והתחתנה מיד לאחר שירותה הצבאי. כשהייתה אם לשני ילדים קטנים עוד לפני שהגיעה לגיל  30 שנה, נפטר בעלה, ועל מנת למצוא מקצוע ממנו תוכל לפרנס בכבוד את ילדיה היא החליטה ללמוד הוראה במקביל ללימודי תואר ראשון. "הייתי סטודנטית מצטיינת והחל משנתי הראשונה באוניברסיטה קיבלתי מלגת לימודים מלאה", היא מספרת.

גם בלימודיה לתואר השני היא הצטיינה ושוב קיבלה מלגת לימודים מלאה. במקביל לעבודתה כעוזרת הוראה בחוג להיסטוריה כללית במגמת העת העתיקה באוניברסיטת תל אביב, עבדה באוניברסיטה הפתוחה כמרכזת ההוראה וכמנחת קבוצות בקורס "תולדות יוון הקלאסית". התיזה לתואר השני הפכה לבסיס להצעת מחקר לדוקטורט בפילוסופיה מטעם אוניברסיטת תל אביב. גם הפעם היא זכתה במלגות לימודים עד שהשלימה את מחקרה לדוקטורט בנושא "תעמולה בעת העתיקה בתקופת האימפריה הרומית" שזכה בהצטיינות יתרה בינלאומית, שניתן לה ע"י המכון לחקר האימפריה הרומית שבאלבנו ליד רומא באיטליה. בהמשך פורסם הדוקטורט שלה כספר באחת ההוצאות לאור באוקספורד.

מה המסר שיש לך עבור כל מי שקורא את ספרך החדש?

"בדומה לספרי הראשון, גם הפעם אני מקדישה את ספרי השני 'לכול מי שחושב שאי-אפשר' והמסר הוא ברור כפי שאני כותבת, בין היתר, במבוא: 'אני מאחלת לכם ליהנות מתיעוד מסעותיי האתגריים ברכסי ההימלאיה ולהתרשם מכך שעם רצון, נחישות והתמדה אפשר לטייל ולראות עולמות – גם עם מוגבלויות פיזיות'".

 ד"ר דרורה בהרל ביחד עם המדריך טאשי באחד ממסעותיה.