שיר:
מטה אהרֹן/ בלפור חקק
   למשורר אהרֹן זכאי


הַכֹּהֵן עוֹבֵד שַׁחַר הוּא

בְּיָדָיו הַמַּחְתָּה

מַקְרִיב תָּמִיד שֶׁל שַׁחֲרִית

אוֹמֵר שִׁיר תּוֹדָה

בְּסֵדֶר הָעֲבוֹדָה

 

הַכֹּהֵן מְשׁוֹרֵר הוּא

כּוֹתֵב פְּתָקִים עַל מַחְתָּה

שֶׁל גֶּחָלִים

בּוֹעֶרֶת מִנְחָתוֹ כְּקָרְבָּן

בּוֹעֲרוֹת הַמִּלִּים

 

זַכַּאי הוּא לִפְנֵי הַבּוֹרֵא

מְשׁוֹרֵר כָּל שִׁיר בְּמוֹעֲדוֹ.

אֶת הַדּוֹרוֹת הוּא כּוֹתֵב וְקוֹרֵא

מַטֵּה אַהֲרֹן בְּיָדוֹ.

 

וְעַד שֶׁכָּתַב שִׁיר וּתְהִלָּהּ

וּכְבָר הַשַּׁחַר עָלָה.

 

בשולי השיר: בעת שׂיחה עם אהרֹן זכאי בהיותו עובד "קול ישׂראל", המחלקה הערבית, אמר לי: "מחר בסידור עבודה אני עובד שחר".

הַמשורר אהרֹן זכאי (שמו האמיתי: זכאי אהרֹן)  חצה את סף תשעים, ועדיין פורה בכתיבת שירה. כשהגיע לארץ מעירק (כַּרכּוךּ), נחשב תגלית ספרותית. הוא הגיע לאחר פעילות בהוראה בעברית וגם במחתרת הציונית. נולד ב-1929 , למד בבי"ס אליאנס במוסול, סיים תיכון ממשלתי בהצטיינות ב-1946 ולימד בבי"ס במחוז סולימניה. ב-1947 לימד בבי"ס אליאנס (שבו לָמד). עלה לארץ במרס 1951, ולאחר שהות ב'שער העלייה' עבר למעבּרת טבריה, פַּחון 96. לימד בבי"ס אחווה בטבריה שלוש שנים. ב-1956 נשא לאשה את המשוררת רבקה אהרן (לפני נישואיה: קצביהו), והם גרו במעברת תלפיות בירושלים. כאן לימד באליאנס ירושלים. פרסומיו הספרותיים הקנו לו שם בקהילה הספרותית, כעולֶה בעל יכולת ספרותית מרשימה. הוא סיים אז תואר ראשון בשפה וספרות ערבית בהצטיינות ונקלט במחלקה הערבית של "קול ישראל", בהכנת חומר לשידור וגם כשדרן. תכנית שלו שזכתה להדים רבים הייתה "מבחר מן השירה העברית בתרגום לערבית". הוא היה ממייסדי אגודת המשוררים בשפה הערבית בשנת 1954 והיה מעורכי הקובץ "אַלוַ'אן מן שַעְר אִלעַרבִּיה פִי אִשְׂרָאיל" ב-1955. היה גם העורך של "מִנחת אשור"- על תרבות יהודי מוצל.

ספר שיריו הראשון "אל חופו של רעיון" (1957) נתפס אז כתגלית השנה. אנשי רוחַ פקדו אז את מעבּרת תלפיות להכיר את הפלא הספרותי, ביניהם ש"י עגנון ופרופ' ש"ד גויטיין. בשיתוף משׂרד החינוך הוא פרסם "מקראות ישׂראליות", לקט שירה עברית בתרגום לערבית, וכן קובץ של שירי ביאליק בערבית. שירים שכתב (בעברית ובערבית) הולחנו אז ושודרו בקול ישראל.

בפעילות הספרותית הכרתי את אהרן זכאי, ולא פעם כשניסינו לתאם פגישה עמו, היה אומר שאינו יכול כי הוא "עובד שחר". הצירוף הזה קסם לי אז, והזכיר לי את עבודת הכוהנים בבית המקדש בירושלים: שם הייתה למשמרת הכוהנים של קרבן השחר מעמד מיוחד. בשנת 2016 ביקרתי אותו כשהיה מאושפז בבי"ח שערי צדק, והופתעתי לראות שגם בשהותו בבית חולים הוא שוכב במיטה וכותב שירים על פתקים. חלק גדול מפגישותינו נערכו בקול ישראל בירושלים, שם גם היינו אוכלים ארוחת צהריים יחד בחדר האוכל של עובדי קול ישראל, ברחוב הלני המלכה בירושלים. באחת הפעמים, שהוא הגיע כגמלאי מתנדב למחלקה בכסלו תשע"ה, הוא התבקש לספר בתכנית על המנהגים של חג החנוכה. תיעדתי זאת בצילום. בשנת 2015 יצא לאור ספר שיריו השני "אל חופים אחרים" בהוצאת צור אות, והשיר "גשרים" מוקדש לי על ידי המחבר.

כל המראות האלה התחברו אצלי לשיר, שכתבתי על דמותו.

 


חפש באתר

טואול - בניית אתרים